פסוק א:וַיֹּאמְרוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִים, תלמידי אלישע שהתרבו ככל ששמו נודע לתהילה, אֶל־אֱלִישָׁע: הִנֵּה־נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ, בשבילנו.
פסוק ב:נֵלְכָה־נָּא עַד־הַיַּרְדֵּן, ששם גדלים עצים גדולים. נחטוב מהם וְנִקְחָה מִשָּׁם כל אִישׁ קוֹרָה אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם, שכן שטח זה פנוי. על כן נבנה בו מקום משכן לנביא ומקום גדול דיו להכיל אותנו, תלמידיו. וַיֹּאמֶר: לֵכוּ. אני מאשר את בקשתכם.
פסוק ג:וַיֹּאמֶר הָאֶחָד: הוֹאֶל נָא וְלֵךְ אֶת, עם עֲבָדֶיךָ, אתנו, משום שאנו עומדים לבנות בניין חדש בעבור ה'מוסד' שלך. וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֵלֵךְ.
פסוק ד:וַיֵּלֶךְ אִתָּם, וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ, חטבו את הָעֵצִים כמתוכנן.
פסוק ה:וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה, וְאֶת־הַבַּרְזֶל, ולהב הברזל של הגרזן נשמט מהקת ונָפַל אֶל־הַמָּיִם. וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ, אוי, אֲדֹנִי! הברזל אבד, וְלא זו בלבד, הוּא שָׁאוּל מאדם אחר. כיצד אחזיר אותו?
פסוק ו:וַיֹּאמֶר אִישׁ־הָאֱלֹהִים: אָנָה, לאן נָפָל הברזל? וַיַּרְאֵהוּ אֶת־הַמָּקוֹם. וַיִּקְצָב, אלישע חתך עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁמָּה, ובדרך נס – וַיָּצֶף צף על פני המים הַבַּרְזֶל.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר אלישע: הָרֶם לָךְ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.
פסוק ח:וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם, לא ניהל מערכה גדולה אלא יזם פשיטות מפעם לפעם בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּוָּעַץ אֶל־עֲבָדָיו לֵאמֹר: אֶל־מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי, יחנה הצבא לצורך מארב.
פסוק ט:וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר דרך הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי־שָׁם אֲרָם נְחִתִּים, חונים ואורבים לך.
פסוק י:וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שליחים אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר־לוֹ אִישׁ־ הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירֹה, והזהיר אותו, וְנִשְׁמַר־שָׁם צבאו. וכך אירע לֹא פעם אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם.
פסוק יא:וַיִּסָּעֵר, רגז לֵב מֶלֶךְ־אֲרָם עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, שכן שוב ושוב הציב מארבים, ושוב ושוב ישראל לא עברו בקרבתו. וַיִּקְרָא אֶל־עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ מדליף מידע אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?
פסוק יב:וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: לוֹא, לא מדובר במרגלים, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי־אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אפילו אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ. כל מה שאתה מדבר גלוי לפניו, והוא יודע היכן אתה מציב את חייליך.
פסוק יג:וַיֹּאמֶר: לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה, איפה הוּא, וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ, אתפוס אותו ואטפל בו. וַיֻּגַּד־לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה הנביא נמצא עכשיו בְדֹתָן.
פסוק יד:וַיִּשְׁלַח מלך ארם שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד. וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל, את הָעִיר כדי לחטוף את אלישע.
פסוק טו:וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם בבוקר וַיֵּצֵא החוצה, וְהִנֵּה־חַיִל סוֹבֵב אֶת־הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב. צבא גדול מקיף את העיר. וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו: אֲהָהּ, אֲדֹנִי! אֵיכָה נַעֲשֶׂה? כיצד נחמוק מפניהם?
פסוק טז:וַיֹּאמֶר הנביא: אַל־תִּירָא, כִּי רַבִּים החיילים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם, אִתם. צבאֵנו גדול מצבאם.
פסוק יז:וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: ה'! פְּקַח־נָא אֶת־עֵינָיו של הנער וְיִרְאֶה עתה ראייה נבואית. וַיִּפְקַח ה' אֶת־עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ, וכולם ניצבים סְבִיבֹת אֱלִישָׁע. הוא ראה שאלישע מוגן היטב בצבא אש המקיף אותו.
פסוק יח:וַיֵּרְדוּ חיילי ארם אֵלָיו. וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל־ה' וַיֹּאמַר: הַךְ, הכה נָא אֶת־הַגּוֹי־הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים. סחרר וטשטש את תודעתם, או: הקשה עליהם למקד את מבטם. וַיַּכֵּם ה' בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע.
פסוק יט:כאשר הנביא פגש את חיל הארמים, הם לא ידעו מימינם ומשמאלם. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע: לֹא־זֶה הַדֶּרֶךְ הנכונה, וְלֹא־זֹה הָעִיר שאתם מחפשים. לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל־הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן. וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה, לשומרון, עיר הבירה של הממלכה.
פסוק כ:וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: ה', פְּקַח אֶת־עֵינֵי־אֵלֶּה וְיִרְאוּ. וַיִּפְקַח ה' אֶת־עֵינֵיהֶם, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה הם בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן.
פסוק כא:וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם – צבא של ארמים מוכי סנוורים – הַאַכֶּה אַכֶּה, האם עלי להרוג אותם, אָבִי?
פסוק כב:וַיֹּאמֶר: לֹא תַכֶּה. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה? כיוון שלא בכישוריך הצבאיים שבית אותם, אינך רשאי להרגם. שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם, כאילו היו אורחיך, וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ חזרה אֶל־ אֲדֹנֵיהֶם.
פסוק כג:וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה, ערך להם סעודה גְדוֹלָה. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל־אֲדֹנֵיהֶם, מלך ארם, וסיפרו לו את כל הקורות אותם. וְלֹא־יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לפי שעה כיוון שפחדו להיכנס לארצו של אלישע.
פסוק כד:וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן, וַיִּקְבֹּץ בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם אֶת־כָּל־מַחֲנֵהוּ, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל־שֹׁמְרוֹן. נראה שצבא ארם היה גדול וחזק מצבא ישראל, ומלך ישראל לא יכול היה להתגונן מפניו.
פסוק כה:וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ־חֲמוֹר, שערכו הרגיל נמוך מאוד, שכן אינו כשר, ובשרו גרוע, בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף. וְרֹבַע הַקַּב – כ-320 סמ"ק דִּבְיוֹנִים, צואת יונים הזבה מגופן; בצורת הכתיב: 'חריונים' – בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף.
פסוק כו:וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר, מסייר עַל־הַחֹמָה, וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר: הוֹשִׁיעָה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ!
פסוק כז:וַיֹּאמֶר: אַל, אם לא יוֹשִׁעֵךְ ה' – מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ?! הֲמִן־הַגֹּרֶן אוֹ מִן־הַיָּקֶב?! הרי הגרנות והיקבים ריקים.
פסוק כח:וַיֹּאמֶר־לָהּ הַמֶּלֶךְ: מַה־לָּךְ? מה רצונך? וַתֹּאמֶר: הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי: "תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת־בְּנִי נֹאכַל מָחָר". אנחנו גוועים ברעב, הבה נתחלק בבשר ילדינו.
פסוק כט:וַנְּבַשֵּׁל אֶת־בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ. וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר: "תְּנִי אֶת־בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ", וכאשר הגיע תור בנה להיאכל – וַתַּחְבִּא אֶת־בְּנָהּ.
פסוק ל:האשה סיפרה את הסיפור המזעזע לפי תומה, וביקשה שהמלך יעזור לה לקבל את החלק המגיע לה בבן חברתה. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת־דִּבְרֵי הָאִשָּׁה, וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו. המלך נחרד, ולבו נשבר. וְהוּא עֹבֵר עַל־הַחֹמָה, וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל־בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת, מבפנים. כאשר בגדיו נקרעו, ראו הכול שתחתיהם הוא עוטה שק על גופו כאבל.
פסוק לא:וַיֹּאמֶר בשבועה: כֹּה־יַעֲשֶׂה־לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף, יענישני ה' כך וכך אִם־יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן־שָׁפָט עָלָיו, או: בין אם ה' יעשה לי כך, כפי מצבי הקשה, וגם אם הוא יביא אותי למצב גרוע יותר, אדאג לכך שראשו של אלישע יוסר הַיּוֹם. הוא אשם במצב זה, שהרי הוא איננו מציל אותנו, ומן הסתם הוא גם מקטרג עלינו.
פסוק לב:וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ. וַיִּשְׁלַח המלך אִישׁ מִלְּפָנָיו, אך בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ, שליח המלך אֵלָיו – אל אלישע, וְהוּא – אלישע אָמַר אֶל־הַזְּקֵנִים: הַרְּאִיתֶם כִּי־שָׁלַח בֶּן־הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה, המלך, בנו של אחאב לְהָסִיר אֶת־רֹאשִׁי?! רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ הרוצה להמית אותי, סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת. מכיוון שאתם מרובים והוא אדם יחיד, תוכלו לעכבו בדלת. הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו. האדון שלו יגיע מיד אחריו כדי לתפוס אותי.
פסוק לג:עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו. וַיֹּאמֶר אלישע: הִנֵּה־זֹאת הָרָעָה היא מֵאֵת ה', מָה־אוֹחִיל לַה' עוֹד?! לְמה אוכַל לייחל ומה אוכל לבַקש עוד מה'?! לעת עתה אלישע לא ידע מה לעשות. הוא סבל מן הרעב כמו שאר האנשים שמסביבו, ולא ידע לבשר להם דבר, כי אם להדריכם ללכת בדרך הישר והטוב ולהמתין.
