נערים מתקלסים באלישע
כאשר אלישע ריפא את מי יריחו המשיך לכיוון בית אל, העיר שירבעם הניח בה את אחד מעגלי הזהב. בדרכו לעיר פגשו אותו נערים קטנים ואמרו לו "עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ"(מלכים ב ב כג). הגמרא(סוטה מו:) שואלת: מה הכוונה נערים קטנים(הרי קטנים אינם נערים ונערים אינם קטנים)? משיבה הגמרא ש'קטנים' הכוונה שהיו מקטני אמנה, ו'נערים' שהיו מנוערים מן המצוות. מדוע עלה קצפם של אותם אנשים? מסבירה הגמרא שזאת משום שאלישע קיפח את פרנסתם. אנשים אלו הביאו לתושבי יריחו מים ומזה התפרנסו. עתה כשנמתקו מי יריחו, לא נצטרכו אנשי העיר לשירותם של אותם אנשים ולכן ביזו את הנביא ואמרו לו עֲלֵה קֵרֵחַ, הכוונה, שהקרחת עלינו את המקום, משום שנלקחה מהם פרנסתם כמו שלקרח נטלו את השער ואלישע הוא שגרם להם "קרחת" במעשיו.
לכאורה מהי הטענה על אותם אנשים, הרי דאגו לטובת פרנסתם?
מסבירים המפרשים שאלישע דאג לטובת תושבי יריחו ומן הדין שיהיו להם מים בעירם ולא יזדקקו להביא מים ממרחק, ואותם אנשים לא רצו לראות בטובת הציבור אלא רק את טובת עצמם, וזה היה חטאם. אך לא היה די להם בזה אלא שביזו את הנביא ואמרו לו: "עלה לשמים אתה הקרח כשם שעלה רבך בעל השער לשמים, ומפני שבבית אל היה מקום העגלים, למדו אבותם אותם להתלוצץ על נביאי ה', ולכן קללם כדי למחות שורש פורה ראש ולענה מכרם ה' צבאות"(פירוש המלבי"ם מלכים ב כג).
כאשר העניש אלישע את האנשים שהתקלסו בו, נהג על פי ההלכה. משום שראה ברוח קדשו שלא יצא מהם שום אדם צדיק. זאת ועוד, כולם נוצרו בעבירה. בכל זאת נענש אלישע וחלה לאחר שהענישם. הגמרא(בבא מציעא פז.) אומרת: "תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע. אחד שגרה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידיו ואחד שמת בו".