פסוק א:ויהי בהעלות ה' כו'. ראוי לשית לב מאי בעי בבית אל ומאי בעי ביריחו. ב' למה בבית אל אמר שלחני עד בית אל וביריחו לא אמר עד יריחו. ג' למה עלה מעבר לירדן שהוא חוצה לארץ וטוב טוב היה לעלות בארץ ישראל. ד' למה היה מונע את אלישע מלכת אתו והיה אומר לו שב נא פה ואם יש איזה טעם לבלתי לכת עמו למה לא היה שומע אליו והיה נשבע לבלתי עשות מצותו. ה' כי מן הגלגל עד בית אל שהוא סמוך לירושלם יש מהלך כמה ימים ואח"כ לחזור עד יריחו ומיריחו עד עבור הירדן איך הלך אלישע בחלק מן היום. ו' מה היה כי בפעם השלישית הוא אומר וילכו שניה' ובשתים הראשונו' אינו מזכיר ההליכה ואינו אומר שניה' כי אם וירדו בית אל ויבאו יריחו. ז' למה בפעם השני' קראו בשמו ויאמר לו אלישע שב נא פה מה שלא עשה בראשונה ובשלישית. ח' מאמר בני הנביאים אל אלישע הידעת כי היו' ה' לוקח את אדניך מעל ראשך האם גדולים בנבואה המה ממנו שיפלא ממנו מה שנגלה אליהם והוא גם הוא באו' גם אני ידעתי מורה שלהם יאות יותר לדעת זה שהשיב ואמר גם אני. ט' וכי אדון לאלישע היה ועל ראשו ולא אדון לכלם ועל ראש' שיאמרו אליו את אדניך מעל ראשך. י' אומר החשו מה זו שתיקה. י"א איך נביאים שביריחו אשר אמרו הידעת כי ה' לוקח כו' חזרו בהם אח"כ ואמרו לאלישע הנה נא חמשים איש בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך פן נשאו רוח ה' וישליכהו באחד ההרים או בא' הגאיות. י"ב לא ימנע או היה חביב לפניו יתברך ומאהבתו עשה לו זה או בהפך או היה מקרה קרה לו אם ה' אהבו לא היה לו להשליכו בא' ההרים או בא' הגאיות ואם להפך חלילה לאשר ראו את כל הנפלאות אשר עשה ומה גם כי הם האומרים ה' לוקח את אדניך יורה כי הוא ית' הלוקח אותו שאם כן לא בשנאה הדפו חלילה ואם מקרה הוא העה איך קדמה להם ידיעתו מתחלה. י"ג אי' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי היעלה על לב יתן איש יותר מאשר לו ולא עוד אלא כפלים כמ"ש אליהו החיה מת אחד ואלישע שנים. י"ד אומר אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן הרי עמו היה ואין ספק שיראנו בהלקחו כאשר היה. ט"ו כי אחר שהוא פי שנים ברוחו מה יתן ומה יוסיף לו בראותו לוקח האם בשביל זה יתן לו יותר ממה שיש לו. י"ז מה ענין הרכב אש וסוסי אש האם להפריד בין שניהם היה צריך רכב וסוס ואם להעלות את אליהו בהם לא עלה בהם לפי הנר' מפשט הכתובים כי אם בסערה. י"ז למה הפרידו תחלה בין שניהם כי גם בהיותם יחד היתה הסערה יכולה לשאת א' ולהניח א'. י"ח למה לא עלה ברכב אש וסוסי אש ולא בסערה. י"ט כי הלא ידוע כי ארבע' מסכים הם לפני השכינה הלא המה רוח סערה שנית ענן גדול שלישית אש מתלקחת רביעית נוגה וכולם חצונים אלא שנוגה שהוא הקרוב אל משכן ה' הוא מתוק מכלם והסערה היא החצונה מכלם ואיך יעלנו ה' ע"י כח בלתי טהור ולא על ידי רכב אש וסוסי אש הטהורים ודומיהם משרפים ואופנים וחיות הקדש. כ' אמרו ואלישע ראה והוא מצעק כו' מה זו צעקה ולמה כפל אבי אבי ולמה תארו ברכב ישראל ופרשיו שאם הוא שהיה ישראל נשענים על זכותו כרוכב על הרכב נמצאו ישראל נמשלים לפרשיו ואיך יאמר עליו ופרשיו וגם הוא הפך תואר היותו רכב וגם למתרגם דהוה טב להון לישראל בצלותי' מרתיכין ופרשים הל"ל ופרשים ולא ופרשיו. כ"א אומרו אף הוא ויכה את המים למה הכה גם הוא. כ"ב למה לא סיפר להם אלישע מעשה שהיה איך היה כי באו רכב אש וסוסי אש ויעל בם השמים ולא ישלח אנשים לבקשו:
פסוק א:אמנם הנה ידענו כי בהסתלק איש צדיק מן העולם הזה אל העליון אפילו יהיה על מיתה נתוספת עליו איכות קדושה בשפע אלהי הנשפע עליו מן השמים כמאמר חכמי האמת על פסיק תוסף רוחם יגועון ומה גם עתה בהסתלקות כזה של אליהו שהיה מתרבה איכות קדושתו לעלות השמימה עם רוחו גויתו שאין ספק כי מתרבה איכותו הרבה מאד טרם יעלה שנית כי הנה בהמצא בעולם איש נביא עצום מאד בנבואה מאורו יפרוץ בעולם עד המצא נביאים רבים בדור כי על כן טרם בא שמואל נאמר אין חזון נפרץ.
פסוק א:וע"י גודל קדושתו וחוסן נבואתו נפרץ בעולם והיו חבל נביאים בכל מקום וע"ד זה בדורו של אחיה השלוני ואליהו עם היות כי רבתה טומאה בעולם על ידי הע"א רבו כמו רבו נביאים כי גם אחר הרוג אזבל כמה וכמה נביאי ה' נשארו מאה שהיה מכלכל עובדיה הנביא חמשים חמשי' במערה עד זמן רשב"י שבהפתח מעין נפרץ מחכמת האמת נתפשטה בעולם עד המצאה גם בתנוקות כמפורסם בספר הזוהר ועתה בהסתלק אליהו השמימה היה העולם משתומם מהנבואה אם לא שאלישע מלא מקומו ועכ"ז רצה הוא ית' כי ביום נסיעתו מן העולם יפקד צבא הנביאים הנשארים הלא המה החמשים חמשים שהיה זן עובדיה והנה אלה היו חמשים ביריחו כמפורש בכתובים והשאר בבית אל על כן צוה ית' ילך בשני המקומות למען בלכתו שמה בכל מקים משניהם יושפע מאתו אליהם ומה גם בצאתם להקביל פניו שפע יתר על אשר להם שיעור מופלג מאשר נתוסף בו יתרון ביום ההוא כי על כן שלחו ית' לשני המקומות ובהיות כוונתו יתברך להעלותו השמימה בלי הרגיש מות כי אם בגוף ונפש וירא והנה לא יבצר קטרוג ממלאך המות כמאמר חכמי מדרש הנעל' שקיטרג הרבה על אליהו באומרו כי למה ימנעוהו ממנו ע"כ רצה יתברך להעלותו מעבר לירדן מהמקום אשר קנא לאלהיו בשטים כי אז החיה את כל ישראל ושם ניתנו לו החיים נצחיים באמור לו יתברך הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא כמפורש אצלנו שמ"ש ז"ל שהוא מאמרו ית' בריתי היתה אתו החיים והשלום הוא שקרא יתברך את החיים שלום לומר שלעולם לא יהיה נגוד לחומרו עם נפשו שע"י כן לעולם לא יתפרדו כי הוא החיה את ישראל כלו ואיך ימות הוא המחיה את כלם אלא שנצטוה תחלה ללכת לבית אל ומשם הלך לירדן ושם עלה בסערה השמימה והנה הוא לא חשב כו על זאת נצטוה ללכת שמה והעולה על רוחו כי שם יעלה בסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אשר ראה שם יעקב כנודע כי כל דבר קדוש גם בהסתלקו ממקומו מציאותו איננו חסר משם כמפורש ליודעי חן על כן חשב כי הסולם ההוא שמציאותו לא חסר חשב ישיבנו הוא ית' שם בעצם להעלות משם את אליהו השמימה.
פסוק ב:ועל מחשבה זו אמר אל אלישע בגלגל שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל שהוא עד שם בלבד כי שם חשב תהיה עלייתו השמימה בסולם שלעומת שער השמים וכיון לומר טוב לך כי פה תשב כי לא תוכל ללכת אתי כי אני כמעט רוחני וטרם תלך אתה אלפים אמה אהיה אני שם וכמאמר עובדיה למעלה אליו והיה אני אלך אתך ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע כו' וכמו שכתבנו למעלה מאשר נזדכך ע"י עוגת רצפים שעל ידה חיה מ' יום ומ' לילה לחם לא אכל ומים לא שתה עד בא אל המערה ושם נזדכך יותר וגם שם לא אכל וגם עד שובו אל ארץ נושבת.
פסוק ב:וכל זה עודנו על הארץ באופן שלכתו מהלך כמה ימים ביום א' מגלגל לבית אל ומשם ליריחו ומשם לירדן ועברו מהעבר מזה בודאי כי לא בדרך אנשים היה הולך כי אם כמלאך וק"ו הוא אם מאז הלך לרגל את הארץ נאמר ותצפנו על כלב כי פנחס היה כמלאך רואה ואינו נראה ומה גם עתה ויאמר אלישע חי ה' וחי נפשך אם אעזבך ובהיותו בחברתו גם רגלי אלישע קלו וירדו בית אל בשעה אחת וזהו וירדו כלומר כאחת כי מן הרוח שנתוסף באליהו נתרבה באלישע שהיה בעת הסילוק ונעשה אלישע זך כרוחני בהיותו עמו וז"א חי נפשך אם אעזבך שע"י היותו דבק בך מרוח קדשך ידבק בי רוחניו' וקלות וזה ק"ו מערב רב שעל כנפי מלאכי השרת הלכו מרעמסס סוכות' לשעה קלה מהלך כמה ימים שנאמר וגם ערב רב עלה אתם וטפם ובהמתם כי להיותם אתם קלו גם הם ונמצאו בסוכות גס הם בשעה קלה.
פסוק ג:אז ויבאו בני הנביאים כו' והנה ראיתי מי שחשב שעל שנעדרה נבואה מהם החליטו הגזר' ואמרו כי אין זה כי אם שהיום אליהו נלקח הן העולם ועל כן חסרנו כל אך הם דברים בטלים כי אלו אמר שאחר סילוקו נתמעט היה סברא אך מקודם אדרבה כל כמה שהוא קרוב לסלוקו השפע מתרבה כמו שאמרנו למעלה וכן ארז"ל שמה שידעו כי היום היה נלקח הוא מרוב שפע נבואת אליהו ומי יבא אחרי המלכים מאן מלכי רבנן לומר הפך דבריה'. אך אשר חשבתי למשפט כי נהפוך הוא כי מאשר ראו שנתרבה להם שפע נבואיי גזרו אומר כי היום נלקח אליהו ועל כן נתרבה אורו ועל פי עלייתו עלו גם המושפעים באמצעותו להיות חזון נפרץ ועל כן אמרו לאלישע הידעת כי היום כו' לו' הנה אנחנו כי מעט אשר אתנו מתחלה הוכר עתה התוספות והיתרון בעצ' אך עתה שגדו' חלקך כמע' לא תרגי' ההפרש ביתרון. או אפשר שכל כך הוא היתרון שהוא נרגש גם לך וזהו הידעת כי היום ה' לוקח ועוד שנית אנו אומרים שהוא אדוניך מעל ראשך כלו' שבסילוקו אין לך אדון ואין איש על ראשך כי אתה אחריו הראש והאדון במקומו כי לשפלות גדרנו אצלו אדנותו עלינו ושהוא על ראשינו כי אם לך בלבד ומינה כי בהסתלקו אתה הוא נשאר אלוף לראש תחתיו.
פסוק ג:אז אמר גם אני ידעתי כי כל כך היה בי היתרון שגם אני הרגשתי ומאשר אמרתם כי אני גדול שלא נתייחס אדנותו כ"א לי ושהוא על ראשי כלומר ובסלוקו אני הוא הראש מזה החשו כי אין לי חפץ לשמוע גדולות כי כמוני כמוכם.
פסוק ג:או יאמר החשו בל ישליט עין ביתרונם ולהיות כונתו ית' ילך גם ליריחו מן הטעם האמו' להפליג בשפע נבואיי על הנביאי' אשר הם שמה כמדובר כאשר נאמר אליו.
פסוק ד:או ויאמר לו אליהו אלישע שב כו' לותר אלישע כלומר אלישע אתה איש ולא מלאך כמוני וה' שלחני יריחו והלא עד בית אל נצטערת ללכת ברגלי והנה אין הליכתי צריכה בשש כי היום צריך לגמור הדבר ואיך תנאץ ללכת אתי והנה הפעם הא' לבית אל לא היה כ"כ כאשר עתה שהוא יגיעה אחר יגיעה והוא מהלך רב מהראשון והשיב כבראשונה ויעזרהו ה' וילך לרגלו ויבואו יריחו והנה נביאי יריחו בושו מלהגיד כי נתרבה נבואתם.
פסוק ה:וע"כ לדבר בלחש נגשו בסמוך אל אלישע ויאמרו כו' כמפורש למעלה ויאמר לו אליהו שב נא פה כי ה' שלחני הירדנה והנה מיריחו עד מעבר לירדן הלכו ישראל בשני ימים ואיך ילך אלישע עמו בשעה אחת כי כל המסעות הנזכר ועלות אליהו השמימה הכל הי' ביום א' ויאמר כפעם בפעם חי ה' כו' ועתה לא אמר לו אלישע שב נא כו' כי אדרב' בראות שמתגלגל עד בית אל ומבית אל עד יריחו הלך בשתים ג' שעות עמו לא נראה לו קשה ילך גם עתה כי באמצעותו של אליהו עמו וכל עוד שהוא מתמיד עמו מקבל שפט ללכת לרגלו.
פסוק ה:וזה אחשוב פירש באו' בפעם הזאת וילכו שניהם מה שלא נאמר כן למעלה כ"א וירדו בית אל ויבאו יריחו אך הוא כי למעלה לא היה מהלכם שוה כ"א הצד השוה שבהם שירדו לבית אל ושבאו ליריחו אך מרוצת אליהו תעבירנו אך בג' וילכו שניהם כלו' בשווי אחד כי בהתמדתו עמו קנה איכות רוחני מרוח אליהו והוכן לכך.
פסוק ט:והנה אמר אליו שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך והנה הר"ן כתב ששאל פי שנים בהשגת הנבואה והשי' לו כשאלקח ירבו עלי מאד שפע ואז מה שהוא פי שנים עתה או כחות מהחצי אשר בי עתה ואז יהיה לך כן והנה הקשו עליו כי הלא ודאי הוא שיראנו לוקח כי שם היה ודחו סברתו.
פסוק י:ואחשבה כי כנים דבריו אך בזאת בשום לב אל או' מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך והוא כי הנה שלשה זמנים הם א' טרם הלקח ב' בהלקחו ג' אחר הלקחו והגיעו השמים ואליהו לא עלה בדעתו שיעצר כח אלישע לראות כי אם השני זמנים בלבד ע"כ אמר שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך לפי גדר שאוכל עשות טרם אלקח שהוא יותר ממה שהייתי יכול לעשות מתחלה כי סמוך ללקיחה רבתה השגתי אל הקודם כמדובר למעלה אז אמר לו ויהי נא פי שנים ברוחך בהשגת הנבואה שהוא עתה שרב לך מהקודם פי שנים מרוחך הידוע בך שע"י תוספת זה שיש לך עתה לא אהיה כשואל כפלים מאשר לך כי מן הסתם הוכפל לך עתה עכ"ז השיב לו הקשית לשאול כי לו יונח יש לי עתה כפלים איך אתן לך כל כחי לגמרי והלואי החצי אך אם לא תראה רק הלקחו מעמך גם זה קשה כי גם שאז יתוסף בי על מה שבי עתה מי יאמר שיש בך הכנה לקבל כ"כ.
פסוק י:אך אם תראה אותי לוקח שהיא אחר היותו לוקח לא בהפרדי מעמך כ"א בעלותו עד השמים שאז כבר אני לקוח כ"א אינך זך החומר וקדוש לה' לא תוכל לראות אך אם עד כה תהיה זך וספיריי להשיג ע"י הכנתך זו יהיה לך כן ואם אין לא יהיה וזה יורה או' לוקח.
פסוק יא:וכן היה כי תחלה ויפרידו בין שניהם שהוא בהלקחו טרם יעלה ואח"כ ויעל אליהו בסערה השמים ובכל זה ואלישע רואה גם אחר היותו לוקח והוא עולה השמים שנהפך לרוחניות בצד מה וכל אשר אתו ולא עצרו הגשם מהיות רואה ובכן לא נאמר ואלישע רואה בהלקחו כ"א אחר או' ויעל כו' השמים וע"כ היה רואה והוא מצעק אבי אבי כלומ' אחר שאני רואה לוקח מאתי אבי אבי אתה לי שני פעמים שהוא שאקבל ממך פי שנים ברוחך.
פסוק יא:וזהו אומ' מצעק לשון הווה שהיה רואה ומצעק על הנאמר ולהורות איך ראה עלייתו עודנו עולה אמר רכב ישראל ופרשיו והוא כי היה עול' ועמו המרכבה עליונה שהם רכב ישראל ארבעה רגלי המרכבה העליונה הנמשלה לארבעה סוסים הנזכר בזכריה הנביא וקראו רכב ישראל אשר נשאו את ישראל אביהם והוא מאמר ספר הזהר על ויעל עמו גם רכב גם פרשים וגם ראה פרשיו של הרכב הם עליונים עליה' דוגמתם כנודע מחכמי האמת.
פסוק יא:ושיעור הכתוב אבי אבי שאקבל כפלים ממך כי הנה רכב אלקים ופרשיו מקבילים פניך הנה כי הנני רואה בהיותך לוקח מעמי וסיפא גופא דעובדא. הנה ויהי המה הולכים הלוך ודבר וכו' והוא כי הנה ארז"ל על פסוק ויחן אל משה ככלותו לדבר אתו שהארבעים יום היה הקב"ה מלמדו והוא שוכח עד שאמר לו משה נאמר שנינו והיה הקב"ה חוזר עם משה ושם כתבנו מה היה הענין שהוא כי לקבל משה תורה שבעל פה כולה פעם אחת ולא ישכח עוד כי אין התורה נתנת פעמים הרבה.
פסוק יא:ולהיות מוכן לקבל הלוחות מיד ליד היה צריך להזדכך עד כמעט התהפך חומריותו אל רוחניות וע"כ הוצרך ארבעים יום כנגד ארבעים יום של יצירת הולד כי כאשר נעשה בארבעים יום כך תתהפך אל מציאות הפכו במ' יום ולהזדכך רצה יתב' יהיה ע"י עסקו יתב' עמו בתורה שהיה לו זכוך מחברתו ית' ומהתורה וזהו ככלותו לדבר אתו שהוא דבור התורה אז ויתן אל משה שני לוחות.
פסוק יא:וכן אומרו פה הולכים הלוך ודבר יהיה שהיו הולכים יחד ומדברים בד"ת וכן ארז"ל במדרש בפירוש ויתכן כי משם למדו ויהיה לפי דרכנו כי אחרי או' אם תראה אותי לוקח מאתך נתייעצו למען זככו להבינו שיראנו לוקח במה שיהיו יחד עוסקים בתורה שיזדכך עמו וע"י כן שניהם ראו רכב אש וסוסי אש מהמרכבה עליונה שבאו להעלו' את אליהו ויפרידו בין שניהם להעלות את אליהו לבדו ויעל אליהו בסער' ואחשבה שלא העלתהו השער' שא"כ הול"ל אז ויעל בסערה אליהו השמים.
פסוק יא:אך הוא כי אדרבה הסערה שהו' המסך הראשון מהארבעה שלפני השכינה שהוא שטן בקש לקחת נפשו כמאמר מדרש הנעלם אלא שלא יכל לו כי רפפה תחתיו ובכן יאמר ויעל אליהו ע"י רכב אש וסוסי אש שהם מרכב' השכינה הנז' עם היותו בסער' הוא הקליפה החצונה שלקחת נפשו זממה ולא שוה לה כי ברכב וסוסים שלפנים מהארבע' מסכים עלה השמים וכמו שכתבנו שראה אלישע רכב ישראל ופרשיו כמדובר ואמר שכאשר לא ראהו עוד החזיק בבגדיו ויקרע' לשנים קרעים יאמר שקרע מלבוש עליון ומלבוש תחתון וזה לשני' קרעים ויקח את אדרת אליהו כו' ויכה את המים כו'. והנה התכת התיבות קשה להלום ואחשבה כי רצה הב"ה להורות כי נחה רוח אליהו על אלישע ולא נקרע הירדן ע"י אדרת אליהו עד שהכה הוא בידו ויחצו המים וזהו ויקח את אדרת כו' ויכה את המים ובראות שלא נקרע אמר איה ה' אלקי אליהו כלומ' איה ה' כי נסתלק בסילוקו ואיה הוא עתה כלו' ואין עוד איש יוכל לעשות כן כי נסתלק ה' וכאן אחר שנסתלק אליהו שהי' מרכבה אליו אך חזר ואמר אולי כחו נסתלק למעלה ונחה עליו כחו וע"י יחצו המים ואכה גם אני ויעש כן כי אף הוא ויכה את המים מיד ויחצו הנה והנה אז הכיר כי נחל הוא כחו בעולם וכן בני הנביאים שראו מנגד אמרו נחה רוח אליהו על אלישע כי ע"כ ע"י אדרתו לא נקרע הירדן כי אם ע"י אלישע בעצמו וע"כ באו וישתחוו לו ארצה ואז אין ספק כי סיפר למו מעשה שהי' איך היה כי באו סוסי אש ורכב אש ויעל השמימה אז אמרו אליו הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים ילכו נא ויבקשו כו' והוא כי אמרו אם היה הולך לג"ע של מטה היינו אומרים כי שם הוא בגוף ונפש אך אם עלה השמים במרכבה עליונה רכב אש וסוסי אש הנה לא יתכן מבלי יפשוט חומרו ממנו וא"כ מה נעש' מגופו אך אין זה כ"א שנשאו רוח ה' את גופו כאשר הופשט מרוח וישליכהו בא' ההרים אחד הגאיות עד נלך ונקברנו ויהיו שומרים אותו כאשר היה שומר את נבלת איש האלקים אשר בא מיהודה כי גם שאמר היום ה' לוקח את אדוניך כו' ידעו מציאות סילוקו אך לא אופן סילוקו ויאמר לא תשלחו והוא כי הוא הבין דרכו כי קרה לו מעין אשר קרה לחנוך כאשר לקח אותו אלקים כי נצרף ונזדכך גופו כעצם השמים הזך ממהותם וישאר שם לבוש דק וזך אשר בו יתלבש בבואו אל העולם הזה והניחם שם עשות עד שראו בחוש כי צדק במאמרו:
פסוק יט:ויאמרו אנשי העיר כו'. הנה היה יכול לומר דבר ה' ולרפא' המים מבלי מלח וכ"ש מבלי שום המלח תחלה בצלוחית חדשה והנה ידוע כי ים כנרת שמימיו מתוקים היה נמשל אל הקדושה וים המלח אל הטומאה ובכן אפשר לכאורה שיחדשו חומרם שהיצה"ר הדומה למלח בתוכו על ידי תשובה ועל ידי טהר חומרם אשר הוא דומה לצלוחית של חרס ישליכו היצר הרע אל מוצא המים שיולוכוהו לבית המדרש ששם הוא מוצא התור' הנמשלת למים ועל ידי קבלתם לעשית כן נרפאו מיד המים עם היות שעשו הרמז בפועל כפש' הכתוב עוד אפשר כי רעת העיר היתה מאשר אררה יהושע בן נון ותיקנה בשם שצירופו עולה ג' תיבות אלו צלוחית חדשה עם חיבת מלח והוא כי במספר קטן עולים ג' תיבות אלו עם הכולל ס"א וכן עולים תיבות אשר אררה יהושע בן נין במ"ק ותיקן ע"י צירוף קדושה להכניע טומאת הארורה ולבטלה בשיעור כיוצא בו:
פסוק כג:ויעל משם בית אל כו'. ארז"ל שאותם הנערים קטנים גדולים היו אלא שהיו מנוערים מן המצות כו'. ועוד אמרו ויראם שראה שנתעברו אמותיהם מהם בליל יוה"כ ויתכן לומר לפי זה כי ע"כ קראם נערים קטנים עם היותם גדולים על כי עולה במספר קטן נערים קטנים כמו מליל הכפורים והסברא הוא כי ע"י שם בן מ"ב שהרג מ"ב ילדים והשתים דבים ארז"ל שלא היו שם מתחילה ויש אומרים שגם יער לא היה שם ונברא לשעתו ולמה נתייחד מציאו' זה מלבד שהכתות טומא' הנאחזים בעון הנז' יהיה להם דמיון לאלו גם אפשר בשום לב אל או' שתים ולא אמר שתי דבים או שני דבים ואל היות שני דבים חסר שהוא לרמוז כי שם ה' אשר קללם בו הוא שם מ"ב כי מלבד הה"א של היער שהיא להורות המקו' ואינה מן השורש עולה שתים דבים מן יער מ"ב במ"ק:
