ירבעם לא מתנהג כדוד
לאחר שאחיה השילוני המליך את ירבעם על עשרת השבטים, החליט ירבעם למרוד בשלמה. כאשר ראה ירבעם שמתהדק החבל סביב צוארו ברח למצרים וקיבל מקלט אצל שישק מלך מצרים שמלך אחרי פרעה שבתו נשאה לשלמה. במצרים שהה ירבעם עד מות שלמה ואחר כך נקרא על ידי עשרת השבטים לבוא ולמלוך עליהם כי החליטו למרוד בבית דוד.
אם נתבונן נבחין בשני ענינים המבדילים בין מלכות בית דוד למלכות אחרת. כאשר צוה ה' את שמואל למשוח את דוד למלך, היה דוד בשפל המדרגה. אחיו רדפו אותו, מעמדו החברתי היה מעורער ואפילו בני משפחתו ציפו למותו על ידי חיה טורפת בלכתו לרעות את צאן אביו. דוד לא רצה לפגוע בשאול גם כאשר רדף אותו וסכן את חייו. דוד ראה בכל מאורע שעבר עליו את השגחת ה' הפרטית ובהתאם לרצון ה' נווט את כל צעדיו. מאידך, ירבעם התנהג בדרך אחרת. אחיה השילוני המליך את ירבעם ואמר לו שמלכותו תתחיל רק לאחר מותו של שלמה וכדברי הפסוק: "כי נשיא אשיתנו כל ימי חייו". שורת הדין מחייבת שירבעם ימתין בסבלנות עד למותו של שלמה ואז תגיע אליו המלכות בכל דרך שהיא כי הנביא קרע בגד, וכאשר נקרע בגד, משמע שהמלכת אותו אדם בלתי ניתנת לשינוי וירבעם אכן ימלוך. אך ירבעם שאף למלוך עוד בחיי שלמה ולכן הרים יד בשלמה. כאשר נשקפה סכנה לחייו ברח למצרים וסבר למצוא סיוע למלכותו מאת שישק ששנא את שלמה וצפה לרשת את מקומו. התנהגותו של ירבעם הוכיחה שאיננו האיש הראוי להדמות לדוד ולקחת את מלכותו. הרלב"ג בסיכומו לתקופת שלמה כותב מוסר השכל על התקופה. בכלל המסקנות כותב הרלב׳"ג:
השלושים ושמונה הוא: להודיע שאין ראוי לאדם שיתגאה מפני היותו קרוב למלכות, להטיח דברים כנגד המלך. הלא תראה כי מפני הדיבור שאמר ירבעם כנגד שלמה היו עליו אימות מות(עד ל)מות שלמה, ולא הועיל לו בזה השררה אשר מינהו המלך עליה. ובעבור הדיבור מהיעוד שיעדו הנביא שימלוך על עשרת השבטים, לא היה לו להתגאות כנגד המלך פן יסור ממנו הטוב ההוא(כלומר ירבעם לא היה צריך לסמוך על דברי אחיה כדי למרוד בשלמה). הלא תראה כי דוד, אף על פי שיעדו שמואל שימלוך על ישראל, לא נתגאה על שאול, וגם בנפלו בידו בעת שהיה רודפו חלק לו כבוד בדבריו ולא הניח איש מעבדיו להרע לו.באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'