ויתחתן שלמה כו' הנה רז"ל דרשו סמיכות זה אל הקודם כי בהיות שמעי חי לא לקח שלמה את בת פרעה כי התלמיד בוש מרבו. עוד יתכן כי אחר שהממלכה נכונה התחיל השטן לגרות בשלמה להתחיל בדבר הגורם הפכו כי מזה נמשך עד גדר שנ' אז יבנה שלמ' במה לכמוש כו' ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך קרוע אקרע את הממלכה אך בימיך לא אעשנה למען דוד כו' והיה מקום לומר כי גם מאת העם התחיל קעקוע המלכות שהיו מזבחים בבמות גם שהיה לה' לז"א רק העם מזבחים אין עליהם אשמת דבר כי הלא עדיין לא נבנה בית לשם ה' והיה זמן היתר הבמות. ומה שאמרתי ויתחתן שלמה אל יעלה בדעתך שסר מלאהוב את ה' ובגיותה לקחה כי דע איפה כי ויאהב שלמה את ה' כלומר שגיירה ומה גם לחכמי האמת שאמרו כי לשם שמים נתכוון לקרב החיצוניות אל הקדושה אלא שסוף סוף בהרבותו נשים הטו את לבבו ולא מיחה בבנותן במות לע"ג והעלה עליו הכתוב כאלו בנאן הוא וזהו אז בנה שלמה במה לכמוש כו' והראיה כי אהב את ה' כי הנה אפי' בעוד שהיה היתר במות והיה הוא מזבח ומקטיר בהן חזר בו למען עשות כבוד אביו שלא היה מזבח רק בבמה גדולה בנוב וגבעון ויעש גם הוא כן וילך המלך גבעונה לזבוח כו' ועוד ראיה כי שם נגלה אליו ה' ויאמר לו שאל מה אתן לך כו' שיורה כי אהבה היתה בין מלכו של עולם למלך שלמה:
פסוק ו:
ויאמר שלמה אתה עשית כו'. ראוי לשים לב מה צורך כל הקדמ' זאת והפ' שאחר זה היה מספיק ה' אלהי אתה המלכת את עבדך כו' וידוע הוא כי בצדקת דוד המליך והמשיך ממלכתו שהוא ענין כל דברי הפ' הזה. ועוד כי או' אתה המלכת את עבדך הוא אמור בפ' הקודם ותתן לו בן יושב על כסאו כיום הזה ועוד למה זה הפליג ברבוי העם באו' עם רב אשר לא ימנה ולא יספר מרוב. ועוד שאח"כ מניח הרבוי ותופס הכבדות באו' כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה:
פסוק ו:
אמנם יראה הנה היה מקום להשיב לו הוא יתברך הנה הקשית לשאול כי לו שאלת עישר ונכסי' או נצחון או אריכות ימים היה חסד בלתי עשות ברי' חדש' אך להשפיע בך חכמה יתיר' הרב' על השגת הכנת לבך הוא לברא לך לב חדש ורוח חדש' על אשר לך היום ומי יקשה לשאל כדב' הזה על כן התחכם לדבר ולו' הנה המלכתי לא מאבי הית' לי כ"א ממך ה' כי אתה המלכתני כי הן אמת כי את' עשית עם עבדך חסד גדול על צדקתו אך לא היה ביחוד להמליך אותי תחתיו כ"א סתם לתת לו בן יושב על כסאו וזהו ותתן לו בן יושב על כסאו אך היום אני המולך תחתיו בייחוד אתה עשית וזהו ועתה ה' נתייחסת לאלהי כי אתה המלכת את עבדך שאהיה אני בייחוד תחת דוד אבי ואם כן אחר שזו היא מתנתך עשה באופן תתקיים באופן שאם לאו נמצאת המתנ' בטלה כי הלא אנכי נער קטן לא אדע צאת ובא ובמשפט יכון כסא ואם אקלקל המשפט כי נער אנכי הלא יבטל כסאי וממלכתי ואיה מתנתך כי מה אני בערך עמך אשר בחרת כי הנה אנכי היום בין המלך הקדוש ובין עמו ישראל כמלך שיש לו עם נבחר אשר בם יתפאר ובקרב העם עבד המלך לצאת ולבא כי הנה אין ספק שעבדו שפל הערך מהעם הבני חורין הנבחרים למלך וזהו ועבדך בתוך עמך אשר בחרת כי אני כעבד בין בחוריך החפשיי' כי מה אני וזה בין באיכות וזהו עם רב בין בכמות אשר לא ימנה. או יאמ' בבחינ' אחרת והו' כי המושל בישראל הוא העבד והע' בני חורין כמאמ' האומ' כלו' רבנו' נתתי לך עבדו' נתתי לך והוא כי עון העם על המושל ושופט אותם בין על שגגת הוראה בין על מה שאינו מוחה או אינו מדריך וכיוצא נמצא שהו' עבד והם בני חורין וז"א ועבדך בתוך עמך אשר בחרת שאני בגדר עבד והם בגדר חפשים כי הם רבי האיכו' והשגגה או עוות בהם עושה רושם גדול וגם הם רבי הכמו' וכרובם כן מצוי הקלקול כי אי אפש' מבלתי המצא קצת שתהיה שגגה בדינם או העד' המחא' בקלקולם על כן ונתת לעבדך לב שומע שהוא מבין כד"א שמענו אדני וישמע אברהם לעפרון לשון הבנה לשפט כו' כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה ויהיה מאמרם ז"ל שאמר שלמה אם בשגגת הורא' הייתי מחייב ממון או נפש עו"ג לא תגדל אשמתי אך בישר' אפילו בפרוט' אני מחייב את ראשי כי וקבע את קובעיה' נפש וזה יאמ' עמך הכב' כי תכבד אשמת עונותם על מנהיגם ושופטם:
פסוק ט:
ויקץ שלמה כו'. אמר כי כ"כ היה הדב' בעיניו ברור שבחלומו לא חשב שהיה אלא בהקיץ שבהקיצו ראה שהיה חלום ולא בהיותו חולם או כדעת ר' יצחק חלום שאמר על שהיה מבין לשונו של כל בעלי חיים מה מצפצף הצפור ומה נוהק החמור כו' ומשמחתו העלה עולות כו':
פסוק טז:
אז כו'. ראוי להעיר א' אומרו ותעמודנה לפניו שהוא מיותר. ועוד למה חוזר ואומר טענה של זו. ב' אחר דברי חברת' שאומר וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי. ועוד למה חזר שלמה לומר דברי זו ודברי זו לפי הפשט. ועוד אומרו ותדברנה לפני המלך שהוא מיותר:
פסוק טז:
אך רצה הוא ית' להורות מיד ביום שאחר החלום איך נתקיימה מיד מתנת חכמת אלהים לדעת משפט וזהו אז תבאנה כו' ותעמודנה בעמיד' לפני המלך כמשפט הבעלי דינין כמ"ש ז"ל ועמדו שני האנשים אלו העדים אשר להם הריב אלו בעלי דינין:
פסוק יז:
או יאמר ענין שדין האשה קודמת לדין האיש וזה יאמר ותעמודנה לפני המלך ומיד בעמדן לפניו ותאמר האשה כו' עם היות שאין ספק כי לא יבצר כי שם נמצאו בעלי דינים אנשים מכלל המון ישראל מטרם בא הנשים הללו ועכ"ז הן קדמו להם והנה הא' דברה עם המלך לנוכח כדרך בעל' דין מספרת למלך אשר עשתה רעותה אך השנית לא עשת' כן כי לא אמרה לא כי בני החי ובנה המת כי אם ובנך המת כמדברת עם חברתה והוא כי להיות שקר מיליה בושה מלדבר אל המלך לנוכח כי אם כמדברת עם חברתה אמרה בני החי ובנך המת ולא דבר' עם המלך כקודמת בשמוע חברתה כך כי הניחה בעלת דינה מלדבר עם המלך ודברה עמה אמרה בלבה הלא יש בחינה אחרת כי יאמרו כי זאת דברה עמי למען אבוש ממנה כי לבי ולבה יודעים האמת ויראה כי יודעת כי אני לדעתי כי האמת אתה לא דברתי עמה כי בושתי מלהעיז פני נגדה בשקר ביודעי כי היא יודעת האמת ולכך דברתי עם המלך על כן חזרה ותדב' עמה כמוה וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי וז"א ותדברנה לפני המלך לומר כי גם שנזכר מאמר זאת השנית בתחלה באורך מה שחזרה עתה לומר טענתה הוא כי עתה ותדברנה שתיהן כלו' זו עם זו לפני המלך וזהו שלא נאמ' עם המלך והוא מן הטעה האמור.
פסוק כג:
ויאמר המלך ראו עתה כי יצא הדין מסברא הפך המשפט אשר יראה שורת הדין והוא כי מן הדין הוא כי אם אין ראיה למוציא מחבירו נשבע המוחזק ונפטר והנה זאת אומרת זה בני החי שהיא מוחזק' ואומרת זה שעמי בני החי וזאת אומרת לא כי כו' ובאה להוציא והלא מן הדין האומרת זה בני החי היא הזוכה בדין אך קחו לי חרב כלומר ותראו האמת הפך הנרא' ויאמר המלך גזרו כו' ותאמר האשה אשר בנה החי לא אשר ביד' החי אלא אשר בנה החי תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו וזאת שהיא אשר החי בידה אומרת גם לי גם לך לא יהיה גזורו ויאמר המלך תנו לה כו' היא אמו נמצא כי יצא הדין עם הבאה להוציא מחברת' ורז"ל להיותו מיותר אומרו היא אמו אחר אמרו תנו לה את הילוד החי כלשון האומרת כן אמרו כי מן השמים יצתה בת קול ואמרה היא אמו וצורך הבת קול יהיה להיות שהיה הפך שורת הדין כי האחרת היתה מוחזקת. גם אפשר כיון במה שהעתיק לשונם באומר זאת אומרת וזאת אומרת למען ירגישו כי מרמה בפי המוחזקת האומרת זה בני החי במה שמסיימת דבריה ואומרת ובנך המת כי לפי דבריה לא היו שינויים וחליפין כי אם שכל אחת אומרת בשלה ואם כן מה לה להזכיר את בן האחרת ולומר ובנך המת תאמר זה בני והוא חי אך יורה שבאה להשמר מאשר עשתה להסיר בן חברתה מחיקה ואומרת כי לא כן כי אם שבנה המת ולא החי ופיה מכשלתה ועל כן אמר זאת אומרת כו' כלומר טעמו וראו כי המופת שאעשה אמת הוא ואז התחזקה מלכותו על כל ישראל וזהו ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל: