פסוק א:וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד. נְבוּאַת דָּוִד אַחֲרוֹנִים, וּמִי הֵם הָרִאשׁוֹנִים, דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה, אֲבָל בְּכָל שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר, אֵין נִקְרָאִים דְּבָרִים:
פסוק א:הוּקַם עָל. הוּקַם לְמַעְלָה:
פסוק א:וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל. אֵין יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרְרִים בַּמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שִׁירוֹתָיו וּזְמִירוֹתָיו:
פסוק ב:דִּבֶּר בִּי. הִשְׁרָה בִּי רוּחַ קָדְשׁוֹ וְנִדְבַּר בִּי, וְכָל לְשׁוֹן נְבוּאָה, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ (במדבר יב:ב): ״הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֶּר״ (במדבר יב:ו): ״אֲדַבֶּר בּוֹ״, וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁהָרוּחַ נִכְנָס בּוֹ בְּקֶרֶב הַנָּבִיא, וּמְדַבֵּר בּוֹ:
פסוק ג:לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל. אֵלַי דִּבֶּר וְצִוָּה צוּר יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֶהְיֶה מוֹשֵׁל בָּאָדָם, בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד:לא): ״אָדָם אַתֶּם״ (יבמות סא א), וְאֶהְיֶה צַדִּיק מוֹשֵׁל וִירֵא אֱלֹהִים. וְרַבּוֹתֵינוּ (מועד קטן טז ב) פֵּרְשׁוּהוּ בְּלָשׁוֹן אַחֵר: אָמַר דָּוִד: אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִּבֶּר, אֵלַי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם אֲנִי, וּמִי מוֹשֵׁל בִּי, צַדִּיק, שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא מְבַטְּלָהּ. אֲבָל לְפִי יִשּׁוּב הַמִּקְרָאוֹת, הָרִאשׁוֹן הוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא:
פסוק ד:וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ. וְהִבְטִיחֵנִי שֶׁתֵּלֵךְ גְּדֻלָּתִי הָלוֹךְ וְגָדֵל, כְּאוֹר נֹגַהּ אֲשֶׁר הוֹלֵךְ וָאוֹר:
פסוק ד:בֹּקֶר לֹא עָבוֹת. אוֹר שֶׁאֵינוֹ אָפֵל:
פסוק ד:מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ. מֵאִיר בָּקְרִי יוֹתֵר מִנֹּגַהּ הַבָּא מִמָּטָר, כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר, כְּשֶׁהַמָּטָר יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ מְלֵאָה דְשָׁאִים, וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ עָלָיו וּמַבְהִיק, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ, יוֹתֵר מִנֹּגַהּ הַבָּא מִמָּטָר שֶׁל דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ:
פסוק ה:כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל. שֶׁיְּהֵא בָּקְרִי עָבוֹת:
פסוק ה:כִּי בְרִית עוֹלָם. הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם לִי, עֲרוּכָה בְּכָל בֵּיתִי וּשְׁמוּרָה:
פסוק ה:כִּי כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ. צְרָכַי מוּכָנִים לְפָנָיו, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר:
פסוק ה:כִּי לֹא יַצְמִיחַ. עוֹד לְמֶלֶךְ אַחַר מַלְכוּתִי. דָּבָר אַחֵר: כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לְבֵיתִי, לִהְיוֹת מַלְכוּתִי קַיֶּמֶת, וְהַבְּרִית עֲרוּכָה בַכֹּל, בְּפִי כָּל הַנְּבִיאִים:
פסוק ו:כְּקוֹץ מֻנָּד. קרדו״ן בלע״ז, שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ רַךְ נָע וָנָד, וְסוֹפוֹ מִתְקַשֶּׁה, עַד אֲשֶׁר לֹא בְיָד יִקָּחֻהוּ:
פסוק ז:וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא. צָרִיךְ שֶׁיִּלְבַּשׁ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּרְזֶל, וִימַלֵּא יָדוֹ בִּכְלֵי זַיִן לְקַצְּצוֹ:
פסוק ז:וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת. וְאֵין שָׁם תַּקָּנָה אֶלָּא שְׂרֵפָה, וְלָשֶׁבֶת וּלְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּם, כָּךְ הָרְשָׁעִים אֵין לָהֶם תַּקָּנָה, אֶלָּא שְׂרֵפָה בְּגֵיהִנֹּם:
פסוק ז:בַּשָּׁבֶת. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַדִּין:
פסוק ח:אֲשֶׁר לְדָוִד יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת. יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת סַנְהֶדְרִין, וְהוּא תַּחְכְּמוֹנִי, וְהוּא רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁי, אָב בָּנוּי בְּחָכְמָה וּבִגְבוּרָה, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ הוּא רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז:יח): ״וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וְגִבּוֹר חַיִל״:
פסוק ח:עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי. כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כּוֹרֵךְ וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ כְּתוֹלַעַת, כְּמוֹ (איוב לח:לא): ״מַעֲדַנּוֹת כִּימָה״, וּכְשֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, הָיָה קָשֶׁה כָּעֵץ, וְהוֹרֵג שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּמִלְחָמָה אַחַת (מועד קטן טז ב):
פסוק ט:בֶּן דּוֹדוֹ. כָּךְ שְׁמוֹ:
פסוק ט:בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים. הַמְעֻלִּים שֶׁבַּגִּבּוֹרִים:
פסוק ט:בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים. תָּקְעוּ כַּף לְהִלָּחֵם בָּהֶם וּלְנַצְּחָם:
פסוק י:אַךְ לְפַשֵּׁט. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְחַלְּצָא קְטִילַיָּא״, לֹא הָיָה אִישׁ לְעָזְרוֹ לְהָרוֹג, אֶלָּא כֻּלָּם פּוֹשְׁטִים אַחֲרָיו אֶת הַחֲלָלִים:
פסוק יא:הֲרָרִי. מִן הָהָר:
פסוק יא:לַחַיָּה. לִגְדוּד כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה:
פסוק יג:מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִגִּבָּרֵי רֵישֵׁי מַשְׁרִיתָא״:
פסוק יד:וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם. הַחַיִל הָיָה חוֹנֶה בְּעֵמֶק רְפָאִים, וְשָׁלְחוּ מַצָּב שֶׁלָּהֶם לְבֵית לָחֶם:
פסוק טו:מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא קמא ס:): הֻצְרַךְ לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָה מִסַּנְהֶדְרִין הַיּוֹשְׁבִים בְּשַׁעַר בֵּית לָחֶם:
פסוק טז:וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַה׳. כָּךְ אָמַר: מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, כָּל הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ לְמִיתָה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֵין אוֹמְרִין שְׁמוּעָה מִפִּיו, וּמַאי וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַה׳, דְּאַמְרִינְהוּ מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא (בבא קמא סא.):
פסוק יז:הֲדַם הָאֲנָשִׁים. לְשׁוֹן תְּמִיהָה:
פסוק יט:וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא. (תרגום:) ״וְלִתְלַת גִּבָּרִין לָא מְטָא״:
פסוק כ:אֶת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב. (תרגום:) ״יָת תְּרֵין רַבְרְבֵי מוֹאָב״. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ברכות יח ב): שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ, לֹא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וְלֹא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי:
פסוק כ:אֲרִיאֵל מוֹאָב. עַל שֵׁם שֶׁבְּנָאוֹ שְׁלֹמֹה, שֶׁבָּא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה:
פסוק כג:מִן הַשְּׁלֹשִׁים. כָּל שְׁלֹשִׁים שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״גִּבָּרַיָּא״:
פסוק לט:שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה. וְאֵינָן מְנוּיִן כָּאן. וַאֲנִי אוֹמֵר: יוֹאָב לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר, שֶׁהוּא שַׂר הַצָּבָא, וּשְׁאָר שֶׁחָסְרוּ, שֶׁמָּא בְּנֵי (ישי) [צ״ל יָשָׁן יְהוֹנָתָן] שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה הָיוּ:
