פסוק א:נאם. מענין אמירה ודבור:
פסוק א:על. למעלה, וכן (איוב לו לג): מקנה אף על עולה:
פסוק א:ונעים. ענין עריבות ומתיקות:
פסוק ב:ומלתו. ענין דבור, כמו (תהלים קלט ד): כי אין מלה בלשוני:
פסוק ד:מנוגה. ענין הארה וזריחה:
פסוק ז:בשבת. ענין בטול, כמו (ישעיהו יד ד): שבת נוגש:
פסוק ח:השלשי. ענין גבורים ונכבדים, כמו (שמות יד ז): ושלשים על כלו, ונפלה מ״ם הרבים, וכן (מלכים ב יא ד): לכרי ולרצים ומשפטו: לכרים:
פסוק ט:בחרפם. מלשון חרפה ובזיון:
פסוק ט:ויעלו. נסתלקו, כמו (איוב ה כו): כעלות גדיש:
פסוק י:יגעה. מלשון יגיעה ועייפות:
פסוק י:לפשט. ענין הסרת המלבוש:
פסוק יא:לחיה. רוצה לומר לעדה, וכן (תהלים סח יא): חיתך ישבו בה:
פסוק טו:ויתאוה. מלשון תאוה וחשק:
פסוק יח:עורר. מלשון התעוררות ותנועה:
פסוק יט:הכי. המלה ההיא עם הה״א התימה, מורה על אמתת הדבר:
פסוק כ:איש חי. איש מזורז, וכאשר יאמרו הבריות:
פסוק כד:בית לחם. מבית לחם: