ויהי בימים ההם כו'. ראוי לדעת מה זה כפל אומרו ידע תדע ומה גם לא היה צריך אפילו א' כי אם יאמר אתי תצא במחנה כו'. ועוד אומרו לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך כי מלת לכן תורה על נפקותא מדבר ואיננה וכן בתשובת אכיש אומר לכן שומר כו' ואין דבר תצא נפקותא ממנו והנה אם היינו אומרים כי לכן היא שביעה לא היה כל כך קשה אלא שעדיין יקשה מי הכריחם לבא כל אחד לידי שבועה ולא עוד אלא שעל ידי שבועה יגדל קושי אשר בדבר דוד באומרו תדע את אשר יעשה עבדך כי יורה כי יעזרנו להלחם בישראל וחלילה לדוד להמית בעם ה' לעזור את פלשתים אך הנה היה מקום לחוש פן להתרצות את שאול אדוניו ועם ישראל ישאר במקומו ובהלחמו עם ישראל יבא דוד ואנשיו מאחריהם ותהיה המלחמה לפלשתים פנים ואחור על כן היתה העצה הנאותה ללכת דוד באמצע מחנה פלשתים שאם יחפוץ לריב עם אכיש יהיה כתוא מכמר מסובב מפלשתים ועדיין אם מראת דוד היתה על אכיש לא טוב הדבר שידע דוד קצת ימים קודם המלחמה כי אם תכף בנסוע מחנה פלשתי' יאמר לו בא אתה ואנשיך בקרב מחננו כי אם יהיו ימים או עשור בנתים יוכל לשליח שלוחים לשאול וישראל עמו איך הוא בקרב מחנה פלשתים הולך ושיתחזקו נגד פלשתים כי הוא יהיה לישראל מגדל עוז לתת אויביהם בידם לכן טוב טוב הוא שלא ידע דוד דבר עד עת הפועל פן יגלה אזן ישראל על כן אכיש כבוטח בדוד שלא יבגוד בו אמר אליו ידוע תדע כלומר מה שלא יבצר מידוע לך בסוף בעת נסוע המחנה תדע מעתה כי אתו תצא במחנה שהוא בקרב המחנה אתה ואנשיך שלא אירא שתגלה אזן עמך ישראל להחזיק את ידם מקודם לכתך עמנו אז השיב דוד ואמר לכן אתה תדע כו' לומר טובה עצתך שאצא בקרב כי לכן שהוא הנפקותא היוצאת מזה היא כי בזה אתה תדע את אשר יעשה עבדך שהוא כי אם הייתי נשאר אחריך ירך לבבך במלחמ' כי יהיה לבך נוקפך מה יעשה דוד עתה אולי יבה אחרינו ויהיה לנו שאול מקדם ודוד ואנשיו מאחור או פן יחריב ארצנו אשר השארנו בלי אנשי המלחמה וממורך לבך יצר לך במלחמה לכן מוציאתי עמך במחנך טוב לך כי לכן בזה אתה תדע את אשר תעשה ולא תדאג עד שלא תדע אשר אני עושה אז השיב המלך ואמר אין זאת הנפקותא כי אם שעל ידי כן שתצא עמי ותהיה לי נאמן כאשר בלבבי ולא תהי' מגדל עוז לישראל עמך והיה לי אמונה אומן להיותך שומר לראשי כל הימים כי ידעתיך נאמן לי וכי הבאשת בעמך:
פסוק ג:
ושמואל מת כו'. ראוי לדעת למה חזר להזכיר מות שמואל פעם ב'. ועוד אומרו ויקברהו ברמה ובעירו נראה שנקבר בשני מקומות. ועוד כי רמה היא עירו ואיך יאמר ברמה ובעירו. ועוד כי למעלה בפעם ראשונה שנזכרה מיתתו אינו אומר אלא ויקברהו בביתו ברמה ואם כן למה פה נאמר ובעירו מה שלא נאמר אז. ועוד איך נתקשר לזה אומרו ושאול הסיר את האובות כו'.
פסוק ג:
והנה על הספק הראשון יש מי שכתב שעל סילוק שמואל שהיה גדול בנבואה פסקו צנורות הנבוא' מזולתו כי כל יתר נביאים בצלו יתנבאו ובהנשא נבואתו מעל הארץ ינשאו גם נבואות שאר נביאים לעומתו ושעל כן לא מצא שאול חזון מה' ביד כל נביא כל חוזה והנה זה אין לו שחר שהרי המקרא מכריז ואומר ולא ענהו ה' ואם מהעדר שמואל היה הדבר איך יתלה הדבר שלא ענהו ה' ומה גם למאמר עצמו אל שמואל שאמר ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד כו' ועוד שא"כ למה לא נענה באורים ואם גם על זה הגיע פגם העדר שמואל איך אחרי מות שמואל היה דוד שואל באורים ונענה. והנה לבא אל הענין נעירה הערת כל רואה השמש באומרם מאין ולאין היה כח לבעלת אוב למשול בשמואל אשר נפשו גבוהה גבוהה להעלותו בכשפיה ירבו בזה הדעות לאחרונים פנים מפנים שונים אשר ינגדם המקרא וגם לרז"ל אין להם בהם חפץ ואנו אין אנו לזוז מדבריהם כי בהם חיי רוחנו ומפיהם אנו חיים והנה בגמרא שאל ליה ההוא נוכראה לר' אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד אוב נטמיא היכי אסקיה לשמואל בנגידא א"ל התם בתוך י"ב הוה דתניא כל שנים עשר חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת אחר שנים עשר חדש גופו כלה ונשמתו עולה ואינה יורדת ע"כ. והן הם הדברים אשר אחשבה כיון הכתוב ונחו שקטו בזה כל אשר הוקשה לנו בו והוא כי טרם יגיד ענין עלית שמואל על ידי הבעלת אוב אשר על כן יתחמץ לבב אנוש הקדים רפואתו ואמר ושמואל כו' לומר הן אמת כי ושמואל מת כבר כאשר סופר למעלה ויספדו לו ויקברהו כבר ברמה אך ובעירו הנזכר' היה עדיין כי לא כלה משם גופו ולא עלתה משם נשמתו להיות בלתי יורדת עוד כי עודנו שם עולה ויורדת כי תוך שנתו היה ועל כן היה צער שאול כי ושאול הסיר האבות והידעונים מן הארץ כי אם לא הסירם היה אפשר להעלותו כי עודנו בעירו כי תוך שנים עשר חדש היה עד הוגד לו כי עוד נשארה א' בעין דור וזהו שסמך ואמר ושאול הסיר כו' וסעד לזה כי אם יספור איש מלת ובעירו במספר קטן עם התיבה ימצא שעולה כ"ה כמספר תוך שנתו במספ' קטן כי על כן לא אמר וברמה עם היות שהרמה היא עירו:
פסוק יב:
ותרא כו' ותזעק כו'. ארז"ל כי לאשר אינו מלך עולה לו בראשו למטה ולמלך בראשו למעלה ובראותה את שמואל בראשו למעלה ידע כי המלך היה השואל ותזעק על שברה פן ימיתנה שאול ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית שלא יהיה כדאי האיש שהעלית לשלא אמיתך אחר שגדל כחך להעלות איש כמוהו אז אמרה אלהים ראיתי עולים ויתכן כי להיות שמואל שופט כל הארץ כראתו אלהים ומאשר היה בו אור אלהי אז אמר מה תוארו כו' ורז"ל קבלו שעל משה איש האלהים אמר שבחשבו שהיה יום הדין העיר את משה יעיד שלא כתב בתורה דבר ששמואל לא קיימה ושעל כן אמר לו למה הרגותני להעלות אותי שרגז ופחד שמא היה יום הדין והן אמת כי בלעדי זה ראוי להתרגז על ראותו איש כמוהו שהועלה ע"י בעלת אוב שהוא כח חיצוני ובכן אחשוב כי לא מבלי הצטער שמואל על כך אמרו שרגז על אימת יום הדין כי אם מאשר לא נאמר להעלות אותי על ידי בעלת אוב כי להעלות אותי סתם הורה כי מציאות העליה הרגיזתו על כן אמרו שהיה מיראת הדין עם שהיות על ידי בעלת אוב הוא העיקר שרגז עליו ומאליו נשמע כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועל זה התנצל שאול באומרו צר לי מאד כו' ואקראה לך כי הראוי יאמר והעליתיך או ואקרא אך כיון לומר כי מרוב צרתי שמתי עצמי ואותך בחצוניות וזהו ואקראה לך שהוא, מלשון קרי כמה דאת אמר ויקר אלהים אל בלעם ובאומרו ואקראה הוא לשון התפעל על שהקרה את עצמו ובאומרו לך היא שגם הקרה את שמואל בקרי וחצוניות האוב שמתי עצמי בזה להודיעני מה אעשה:
פסוק טז:
ויאמר שמואל כו'. ראוי לשים לב א' אומרו ולמה תשאלני מה ענין הוי"ו יתירה לומר ולמה. ב' או' וה' סר מעליך כו' כי אדרבה על כי ה' סר מעלי אני שואלך מה אעשה. ג' כי מה שה' סר מעליו לא היחל עתה כי אם זה ימים רבים שהיה ה' עם דוד ומעם שאול סר. ד' אומרו ויהי ערך איך יתכן כי שאול בחיר ה' אשר ארז"ל בן שנה שאול במלכו מה בן שנה בלא חטא וגם ארז"ל מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בו שום דופי ואם כן איך היה ה' אויבו וגם למה לא אמר אויביך כי אם ערך בלשון ארמי. ה' אומרו ויעש ה' לו כו' כי מאז הודיעו זה ולמה שב להודיעו עתה. ו' אומרו כאשר לא שמעת כו' נראה שעל שלא עשה חרון אף ה' בעמלק נתחייב מות היום הזה והלא לא היה על העון ההוא רק הסרת המלכות אחריו אך לא שימות בחרב כי אם על עון נוב עיר הכהנים כמ"ש ז"ל כי כשהראה הקב"ה למשה המלך הראשון שבישראל תמה א"ל אמור אל הכהנים כו' ואם פסוק זה חוזר על פסוק הקודם שהוא על קריעת הממלכה ואמר שהיה על שלא עשה חרון אפו בעמלק איך נפלו בחרב הוא ובניו וישראל הוא על עון נוב והוא ענין פסוק שאחר זה ויתן ה' גם את ישראל כו' למה לא הזכיר עון נוב כי אם עון עמלק בלבד. ועוד שאומרו על כן הדבר הזה עשה לך ה' היום הזה יורה שעל דבר עמלק היתה גזרת היום הזה שהיא נפלו בחרב ולא כן הוא כמדובר ומה גם כי א"כ למה נפלו בני שאול וישראל כי אם הוא על עון נוב אפשר על שלא מיחו כאשר ברצות שאול להרוג את יונתן על החרם והן אמת כי גם כאשר היה ראוי להזכיר עון נוב כך מה שהיה רודף את דוד להמיתו אלא שלזה אפשר כי שב מחטאו ובכה לפני דוד ועשו שלום ביניהם:
פסוק טז:
אמנם הנה ארז"ל כי בזכות מה שנתבייש שאול על עון נוב שאמר לשמואל ולא ענני גם ביד הנביאים גם בחלומות ואלו גם באורים לא קאמר כי בוש מלהזכיר אורים שיהיה כמזכיר עון לובשי חשן ואפוד אשר הרג על כן זכה שאמר לו שמואל מחר אתה ובניך עמי במחיצתי באופן. שנמחל, קצת העון לשתהיה מיתתו ומיתת בניו כפרתם ולזכות למחיצת שמואל הנביא, אך לא יבצר שיהרגו בניו וישראל על שלא מיחו ע"ד שארז"ל שעל כן הומת אבנר גם הוא שלא מיחה.
פסוק טז:
ובזה נבא אל הענין והוא כי שמואל ראה כי בוש מלהזכיר האורים על עון נוב על כן גם הוא לא הזכיר לו עון זה רק ברמז כאשר יבא בס"ד. אך אמר ולמה תשאלני כו' לומר כאשר אתה ביש להזכיר האורים ולמה גם כן אי אתה בוש מלשאל בנביאים וזהו ולמה תשאלני כי נביא אני ואינך בוש כי גם אתה היית בנביאים כי היה ה' עליך כנביאים והנבאת וה' שהיה עמך סר מעליך וכמקו' היות ה' עליך היא עליך במקומו רוח רעה וזהו ויהי ערך כי סר ה' מעליך ויהי במקומו עליך ערך הוא רוח הרע אשר הוא חצוני ולהורות זה קראו ערך בלשון ארמי כי החצונים משתמשים בלשון ההוא מש"כ מלאכי קדש שאין מדברים בלשון ארמי וא"כ כאשר בושת לפני מהאורים היה לך להתבייש גם מלשאל לי בבחינת נביאים כי בידך היתה נבואה ושלחת אותה והוא מקרא שכתוב כי זאת היתה מוראת שאול מדוד שנ' ויירא שאול מפני דוד כי היה ה' עמו ומעם שאול סר.
פסוק יז:
ואמר לו עוד הנה אלו לא היה לך רק עון שעליו סר ה' מעליך הנה זה לא היה רק קריעת הממלכה ממך וניתנה לדוד וכבר נעשה וזהו ויעש ה' לו כאשר, דבר בידי ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד אך הרעה הזאת לך עתה שהוא לנפול בחרב אתה ובניך וישראל כאשר הולך ומפרש הוא על דבר נוב והוא או' כאשר לא שמעת כו' ויתן ה' גם את ישראל כו' והוא בשום לב מאי כאשר בכ"ף הדמיון שהוא בלתי צודק בגיזר' באו' על כן כו' והל"ל על כי לא שמעת כו' על כן הדבר הזה כו' אך הנה כתבנו כי כאשר שאול הס שלא להזכיר האורים על כי בוש מלומר דבר הנוגע אל עון נוב גם שמואל הס שלא להזכיר לו עון נוב רק היה מטמין ברמז ורמז אותו בפ' זה והוא כי השם לבו אל ענין נוב הלא יראה כי אשר צוה לשאול הוא יתבר' יעשה בעמלק הוא הדבר בעצמו אשר עשה בנוב עיר כהני ה' והוא כי בעמלק נאמר ולא תחמול עליו והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משו' ועד שה מגמל ועד חמור והוא הדבר אשר עשה בנוב עיר כהני ה' שנאמר ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב כי חמל שאול על אגג ועל מיטב הצאן והבקר כו' ובנוב עיר הכהנים לא היתה חנינה כי אם ככל אשר צוה ה' לעשות בעמלק נעשה בהם וזאת תהיה כונת, שמואל ברמז אשר היא רומז לו עון נוב באומרו כאשר כו' לומר כאשר היה אשר לא שמעת בקול ה' שהיה להמית מאיש ועד אשה מעולל כו' ומה שלא עשית חרון אפו הוא בעמלק כלו' אך בזולת עמלק עשית החרון אף ההיא שהוא בנוב על כן הדבר הזה שהוא לבלתי חמול עשה לך ה' היום הזה ויתן ה' גם את ישראל עמך שלא קמו כמו נד עליך לאמר האם גדל עון כהני ה' מחטאת עמלק אך על אשר אתה בוש מעון זה על כן ומחר אתה ובניך עמי במחיצתי ולהיות כי הקרובים למחות הם אשר עם המלך קרובים אליו על כן עליהם אמר ויתן ה' גם את ישראל עמך הם אשר עמך קרובים אליך ביד פלשתים אלא שתפרדו אחרי כן כי ומחר אתה ובניך בלבד עמי במחיצתי וגם שאר מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים: