א וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶל־יוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶת־דָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן־שָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽד׃ ב וַיַּגֵּ֤ד יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֣ד לֵאמֹ֔ר מְבַקֵּ֛שׁ שָׁא֥וּל אָבִ֖י לַהֲמִיתֶ֑ךָ וְעַתָּה֙ הִשָּֽׁמֶר־נָ֣א בַבֹּ֔קֶר וְיָשַׁבְתָּ֥ בַסֵּ֖תֶר וְנַחְבֵּֽאתָ׃ ג וַאֲנִ֨י אֵצֵ֜א וְעָמַדְתִּ֣י לְיַד־אָבִ֗י בַּשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה שָׁ֔ם וַאֲנִ֕י אֲדַבֵּ֥ר בְּךָ֖ אֶל־אָבִ֑י וְרָאִ֥יתִי מָ֖ה וְהִגַּ֥דְתִּי לָֽךְ׃ ד וַיְדַבֵּ֨ר יְהוֹנָתָ֤ן בְּדָוִד֙ ט֔וֹב אֶל־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לָיו אַל־יֶחֱטָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ בְּעַבְדּ֣וֹ בְדָוִ֗ד כִּ֣י ל֤וֹא חָטָא֙ לָ֔ךְ וְכִ֥י מַעֲשָׂ֖יו טוֹב־לְךָ֥ מְאֹֽד׃ ה וַיָּשֶׂם֩ אֶת־נַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וַיַּ֣ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִ֖ד חִנָּֽם׃ ו וַיִּשְׁמַ֥ע שָׁא֖וּל בְּק֣וֹל יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּשָּׁבַ֣ע שָׁא֔וּל חַי־יְהוָ֖ה אִם־יוּמָֽת׃ ז וַיִּקְרָ֤א יְהוֹנָתָן֙ לְדָוִ֔ד וַיַּגֶּד־לוֹ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיָּבֵ֨א יְהוֹנָתָ֤ן אֶת־דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיְהִ֥י לְפָנָ֖יו כְּאֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ ח וַתּ֥וֹסֶף הַמִּלְחָמָ֖ה לִֽהְי֑וֹת וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיַּ֤ךְ בָּהֶם֙ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיָּנֻ֖סוּ מִפָּנָֽיו׃ ט וַתְּהִי֩ ר֨וּחַ יְהוָ֤ה ׀ רָעָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וְהוּא֙ בְּבֵית֣וֹ יוֹשֵׁ֔ב וַחֲנִית֖וֹ בְּיָד֑וֹ וְדָוִ֖ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָֽד׃ י וַיְבַקֵּ֨שׁ שָׁא֜וּל לְהַכּ֤וֹת בַּֽחֲנִית֙ בְּדָוִ֣ד וּבַקִּ֔יר וַיִּפְטַר֙ מִפְּנֵ֣י שָׁא֔וּל וַיַּ֥ךְ אֶֽת־הַחֲנִ֖ית בַּקִּ֑יר וְדָוִ֛ד נָ֥ס וַיִּמָּלֵ֖ט בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃ יא וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל־בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ וְלַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת׃ יב וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶת־דָּוִ֖ד בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט׃ יג וַתִּקַּ֨ח מִיכַ֜ל אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתָּ֙שֶׂם֙ אֶל־הַמִּטָּ֔ה וְאֵת֙ כְּבִ֣יר הָֽעִזִּ֔ים שָׂ֖מָה מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַתְּכַ֖ס בַּבָּֽגֶד׃ יד וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִ֑ד וַתֹּ֖אמֶר חֹלֶ֥ה הֽוּא׃ טו וַיִּשְׁלַ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים לִרְא֥וֹת אֶת־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הַעֲל֨וּ אֹת֧וֹ בַמִּטָּ֛ה אֵלַ֖י לַהֲמִתֽוֹ׃ טז וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וְהִנֵּ֥ה הַתְּרָפִ֖ים אֶל־הַמִּטָּ֑ה וּכְבִ֥יר הָעִזִּ֖ים מְרַאֲשֹׁתָֽיו׃ יז וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־מִיכַ֗ל לָ֤מָּה כָּ֙כָה֙ רִמִּיתִ֔נִי וַתְּשַׁלְּחִ֥י אֶת־אֹיְבִ֖י וַיִּמָּלֵ֑ט וַתֹּ֤אמֶר מִיכַל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הוּא־אָמַ֥ר אֵלַ֛י שַׁלְּחִ֖נִי לָמָ֥ה אֲמִיתֵֽךְ׃ יח וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט וַיָּבֹ֤א אֶל־שְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־ל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בנוית (בְּנָֽיוֹת׃) יט וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בנוית (בְּנָי֖וֹת) בָּרָמָֽה׃ כ וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽת־לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽל־מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃ כא וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃ כב וַיֵּ֨לֶךְ גַּם־ה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַד־בּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה בנוית (בְּנָי֥וֹת) בָּרָמָֽה׃ כג וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל־נוית (נָי֖וֹת) בָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּם־ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַד־בֹּא֖וֹ בנוית (בְּנָי֥וֹת) בָּרָמָֽה׃ כד וַיִּפְשַׁ֨ט גַּם־ה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם־הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק א:
וידבר שאול כו'. הורה כמה מעלת האוהב ומקרב את הצדיק ועוזרו כי הנה כאשר דבר שאול אל בנו להמית את דוד היה שמו יונתן וע"י היותו אוהב את דוד ומקריבו נתוספ' בשמו אות א' של הקב"ה ויקרא יהונתן וזהו וידבר שאול אל יהונתן כו' ויהונתן בן שאול חפץ בדוד לאמ' מאד כי על חפצו בדוד יהונתן יקרא וכן מעתה והלאה ויגד יהונתן כו' השמר מתה מהבקר ולא עודך בגלוי לעיני הבל התחבא כמו רגע כי במעט דריש' יודע מקומך אך מהבוקר טרם יראוך תסתר מעיני בני אדם בשדה ושם תבקש מחבואה כאותה שנסתרת' שם מעין אדם ותתחבא שלא יורגש בהשיבי אותך דבר כ"א כמטייל בשדה אדע מקומך ואשיבך במקום שאין אנשים ולא יורגש והוא כי ידע השדה אשר יוצא שם שאול וזהו אצא ועמדתי ליד אני בשד' אשר אתה שם כו':
פסוק י:
ויבקש שאול להכות כו'. הראוי יאמר ויך את הקיר בחנית ולא ויך את החנית בקיר אך הוא כי כ"כ בקש להכות בכח שתעבור החנית את דוד ותכנ' בקיר שאחריו וכאשר נפטר מפניו היה כח ההכא' כ"כ שנתעק' ברזל החני' באבני הקיר נמצ' שהחני' הוכתה בקיר וזהו ויך את החני' בקיר:
פסוק יז:
ויאמר שאול אל מיכל כו'. למה ככה כו'. הנה מלת ככה תראה מיותר' וכן מלת וימלט אך הוא כי אם לא היתה היא מתנכלת לשים התרפים וכביר העזים מראשותיו שיראו שערות במראשותיו למען גנוב דעת השלוחי' וגם לא היתה אומרת חולה הוא כי אם הלך לו היה נרגש מיד והיו שולחי' אחריו וישגוהו על אם הדרך ולא היה נמלט על כן להאריך זמן שיהי' לו פנאי לצאת את העיר להתרחק בל ישיגוהו הרודפי' עשת' את כל זה שלא יוד' הדב' וזהו וילך ויברח וימלט שהיה לו פנאי שוילך עד שער העיר הליכ' תמה ולא כחרדת נס פן יורגש כי אנשי' בעיר ובכאתו את העיר מקו' שאין אנשי' אז ויברח במרוצ' על למרחוק שלא יוכלו להשיגו וזהו וימלט ואיך היה לו פנאי לכל זה הלא הוא כי ותקח מיכל את התרפי' להבטיח שלא ירדפו אחריו וכן אמר' אל המלאכים חולה הוא שבין לכתם ושובם לקחתו יארך זמן ובראות שאול כך א"ל למה ככה רמיתני שהיה באופן ששלחתו וימלט שלא יוכלו להשיגו ולא גלית אזני מיד שלא היית עוש' תחבול' להאריך הזמן אז אמר הוא אמר אלי שלחני למה אמיתך וכי תופסת הייתי בו שאמ' שלחני אך ודאי כיון שאעשה דרך שיהיה שלוח לגמרי ואם לאו שימיתני מאימת מות פן אפילו אם ישיגוהו היה אפשר שלא תמתהו ובהנצלו ימיתני הפקתי רצונו ובאומ' למה אמיתך ולא אמרה פן אמיתך יתכן כיוונה לומר כי אח' לו המיתני ולא אעבור רצון אבי ושהוא השיב לה למה אמיתך כי יקרה נפשך בעיני וכיוצא למען יאמר אביה בלבו כאשר יקרה נפש בתי בעיניו כי תיקר נפשו בעיני לבלתי בלעו חנם וייטב בעיניו הדבר וקבל תשובתה:
פסוק יח:
ויפשט גם הוא בגדיו כו'. הנה הוא ית' עשה למען ילך שם גם שאול בשמעו כי התנבאו מלאכיו מצד שבאמצעות שמואל שרתה עליהם רוח נבואה בכלל שאר נביאים המתנבאים אצלו כי אמר שע"י כן תוסר מעליו רוח הרעה.
פסוק כד:
ואמר כי מיד שהלך אל ניות ברמה היתה עליו רוח אלהים קדושים וילך הלוך ויתנבא עד בואו בניות ברמה וע"י כן לא שת לבו אל דבר דוד שהיה מצד קנאת מעלת העה"ז כי אז ויפשט גם הוא בגדיו הם לבושי עניני העה"ז כי התבודד כנכנסים לפרדס שמתפשטים מעניני העה"ז כאלו הם בעולם העליון שע"י כן שורה עליהם רות נבואה ובזה סרה מעליו קנאת דוד כאלו לא היתה מעולם.
פסוק כד:
ואמר כי נתנבא גם הוא לפני שמואל כו'. וראוי לשים לב כי כבר מטרם בא לפני שמואל היה מתנבא ולמה לא יתנבא בהיותו לפני שמואל ששב ואמ' ותנבא גם הוא לפני שמואל וגם מה ענין אומרו ויפול ערום כל היום כו'. ועוד אומרו על כן יאמרו הגם כו' כי הלא גם מאז מלך בין נביאים נבא ויאמרו הגם שאול בנביאי' ואיך יאמר פה על כן יאמרו שיורה שעל זה בלבד הוא.
פסוק כד:
אך הנה שמואל היה נדמה לאור גדול כנקודת נצוץ השמש בגבורתו כי הקרב אליו יותר יכהו עיניו מראות כי לא יכילו עיניו לסובלו אך מרחוק יתהנו ומהתפשטות אורו יראו אור כי יוכלו לסובלו כן הדבר הזה כי התפשטו' רוח ה' אשר בשמואל היה חזון נפרץ ומתנבאים באמצעותו אך לא לפניו ממש כי אם עומד נצב למעלה מהם כאומרו להקת הנביאי' נבאים ושמואל עומד נצב עליה' ואף גם שהיה קרוב בצד מה הוא שהורגלו ימים רבים עד שיכלו עמוד והתנבא אצלו אך שאול שהיה כבודו וזה חדש מרחוק היה הולך והתנבא כי כל מה שהיה מתקרב היה יותר שורה עליו רוח נבואה עד בואו הרמה עד שויפשט גם הוא בגדי והיה אפש' כי כל זה היה עודנו שלא בפני שמואל כי לפניו לא יוכל להתנבא כי הקרב אל מקור האור לא יוכל לקבל כי רב הוא כי אין בו כח לסבול רק גדר נבוא' המתייחסת אל ההתפשטות אמר כי אדרבה שם נתוספה בו נבואה יתירה כי ויתנבא גם הוא לפני שמואל כי עצר כח לקבל יתר שאת נבואה לפניו כי אשר בו כח להתנבא לפניו היא נבואה נוספת מעין העיקר ועל כן חזר לומר ויתנבא כי הקודם לא תחשב נבואה לפי גדר זה ואמר כי כ"כ היתה עליו נבואה ויד ה' לפני שמואל כי לא בלבד הופשט מבגדי העה"ז כי אם שויפול ערום כל היום וכל הלילה כי כ"כ שרתה עליו רוח ה' שהיה כ"ד שעות ערום מכל מציאות העה"ז כאלו בטלו חושיו לגמרי ולא היה בעולם.
פסוק כד:
אמר הנה על כן יאמרו כו' לומר הנה מאז נמשח למלך עם נביאי' נבא אך לא אצל שמואל כי אם אחר שנרחק משמואל כדבר שנאמר והיה כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפוך לו אלהים לב אחר כו' ויבאו שם גבעתה והנה חבל נביאים לקראתו כו' ויתנבא בתוכם כי הלא כמו זר נחשב למה לא הפך לו אליו לב אחר ויתנבא לפני שמואל ולא בתוכם של הנביאים אשר בדרך עם היות שכל נבואת הנביאים לא היתה רק משפע צנור שמואל כי מקודם לא היה חזון נפרץ אך הוא כי להיות מקור האור שמואל לא עצר כח לקבל מאורו עודנו אצלו כי אם כהפנותו שכמו ממנו התחיל לקנות לב אחר ועוד מעט עם נביאים נבא מערך שפע התפשטות הנאצל משמואל ואז תמהו ואמרו הגם שאול בנביאי' כי לא הוכן לכך והנה עתה השיג נבואה יתירה הרבה כי אפי' לפני שמואל התנבא שעור מעין העיקר שהוא נוסף על המושג מרחוק על כן אמ' עתה הנה מאז שהתנבא השגה קלה לפי ערך השגה מרחוק תמהו ואמרו הגם שאול ואינה תמיהה בעצם כי השגה קלה היה אך עתה שהשיג השגת נבואה יתירה הרבה על כן יאות שיתמהו ויאמרו הגם שאול בנביאים. או יאמר כי הנה מאז עם נביאים נבא כשנמשך למלך אמרו עליו הגם שאול בנביאים ולא צדקו במלת הגם כי מה בא הגם לרבות והיה להם לומר השאול בנביאים אך עתה שנבאו שלשת כתות מלאכיות על כן יאות שיאמרו הגם שאול כו' כי מרבה את מלאכיו וזהו על כן יאמרו הגם כו':