יחסי דוד ושאול
מערכת היחסים בין שאול ודוד הינה אחת הפרשיות הקשות להבנה. אדם שיקרא פשוטם של מקראות יטען ששאול קנא בדוד בגלל הצלחתו בשדה הקרב ומשום דעת הקהל האוהדת לדוד. שאול שהיה כל כך מקובל על עם ישראל נדחק לקרן זוית. הנביא הדיחו ממלכותו, רוח רעה פוקדת אותו לעתים מזומנות, ותפקודו אינו תקין. הוא זקוק לאדם שינגן לפניו בכנור כדי שתסור מעליו רוח הרעה. את מקומו תפס אדם צעיר רועה צאן אלמוני שהעז להלחם עם גלית ונצח(כמובן ברצון ה'), ועתה זוכה לאהדה גדולה עד שהנשים אומרות: "הכה שאול באלפיו(כלומר שאול הצליח להכות רק אלפי חיילים) ודוד ברבבותיו (דוד הכה רבבות חיילים)". אם כן, תשומת הלב כולה מופנית לעבר דוד ומכאן רגש התסכול אצל שאול. הטוען כך מוכיח שאינו מבין את פשט הכתובים ואינו יודע מהי מדרגתו העליונה של שאול, בחיר ה'. הגמרא(יומא כב:) אומרת: "'בן שנה שאול במלכו'. אמר רב הונא: כבן שנה שלא טעם טעם חטא. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא כבן שנה שמלוכלך בטיט וצואה? חזא רב נחמן סיוטא בחלמיה אמר נענתי לכם עצמות שאול בן קיש, הדר חזא סיוטה בחלמיה, אמר נענתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל". נסביר את הכתוב: רב הונא אומר ששאול היה ללא חטא כשמלך כתינוק בן שנה. רב נחמן בר יצחק שאל: אולי התואר 'בן שנה' מרמז שהיה מלוכלך בחטא? הראו לרב נחמן בר יצחק חלום בלהות. כשהקיץ הבין ששגה בדבריו ואמר: אני מבקש סליחה מעצמות שאול בן קיש. חזרו והראו לו חלום מפחיד. חזר למחרת ואמר שהוא מבקש סליחה מעצמות שאול בן קיש מלך ישראל ואז הפסיקו להטרידו בחלום.
נתבונן היטב בדברי חז"ל אלה. בסדר עולם כתוב שכל שנות חייו של שאול היו ארבעים וחמש שנים. בסוף ימיו מלך שנתיים על ישראל ולאחר ששמואל אמר לו שה' הסיר את המלוכה ממנו חי עשרה חודשים. פרושו של דבר ששאול לא נכשל בשום חטא במשך כארבעים ושלש שנים. האם אנחנו מתארים לעצמנו כיצד יכולים להשמר מחטא במשך ארבעים ושלש שנים ולא לחטוא כלל אלא להיות כתינוק בן שנה? לאחר שרב נחמן בר יצחק אמר שאפשר להסביר כבן שנה מלוכלך בטיט וכו׳ הראו לו חלום מבעית לרמוז לו שטעה בגישתו וכי שאול איננו מלוכלך בעברות כפי שרצה לומר. כדרכם של צדיקים היודעים להסיק מסקנות מתאימות מכל מאורע, קם בבוקר ואמר שהוא מבקש סליחה מעצמות שאול בן קיש מלך ישראל ואז הפסיקו להטרידו בחלום. שואל המהרש״א מדוע אמר רב נחמן בר יצחק נענתי לכם עצמות שאול בן קיש? האם לא די אם היה מבקש סליחה משאול בן קיש ולאו דווקא מעצמותיו? ומתרץ שהקורא בדברי הנביאים על רדיפת שאול את דוד יחשוב בלבו ששאול קנא בדוד משום ששמע את הנשים האומרות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. והרי המקנא עצמותיו נרקבות, לכן אמר רב נחמן בר יצחק נענתי לכם עצמות שאול וכו׳, כלומר שאין בשאול מדת הקנאה. לכאורה יש להבין מי אמר זאת, אולי באמת היתה בשאול מדת הקנאה? אלא המתבונן בדברי הנביא(שמואל ב כא יב-יד) ימצא כתוב: "וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יבש גלעד אשר גנבו אותם מרחוב בית שן אשר תלאום שמה פלשתים ביום הכות פלשתים את שאול בגלבוע, ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו ואת עצמות המוקעים ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימין בצלע..." כאשר נפל שאול בגלבוע נאמר שאנשי יבש גלעד לקחו את העצמות וקברו אותן. הכתוב אומר: "ויקחו את גוית שאול ואת גוויות בניו מחומת בית שן ויבואו יבשה וישרפו אותם שם(את הבשר שרפו) ויקחו את עצמותיהם(של שאול וכל בניו) ויקברו תחת האלה ביבשה(שמואל א לא יב-יג). במלים אחרות, כאשר נפלו שאול ובניו קברו אנשי יבש גלעד את עצמות שאול ובניו. עתה כאשר לא ירד גשם בימי שנותיו האחרונות של דוד והקב״ה אמר כי אחת הסבות(לאי הגשם) שלא הספידו את שאול ובניו כראוי, לקטו את עצמות שאול ויהונתן(ולא כתוב בניו) וקברו אותם בצלע. בין שני המאורעות עברו קרוב לארבעים שנה ואז מצאו בשלמות רק את עצמות שאול ויהונתן ולא את עצמות שאר הבנים.
השאלה, כיצד התקיימו עצמות שאול בשלמותן? הרי אדם המקנא בחברו עצמותיו נרקבות שנאמר: "ורקב עצמות קנאה"(משלי יד ל) ומצאנו ששאול לכאורה קנא בדוד וכיצד נשארו עצמותיו בשלמות? אלא מוכח מכאן ששאול לא קנא כלל וכלל, וכל מעשיו כלפי דוד נבעו מתוך שקול הלכתי שלדעת שאול צריך היה לרדוף אותו כפי שנראה בהמשך, לכן עצמותיו לא נרקבו. מכאן ההוכחה ששאול האיש לא פעל מתוך קנאה, וכן יהונתן, שאמר בפרוש לדוד "אתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה"(שמואל א כג יז), לא רק שלא קנא בדוד אלא אף הסכים לשתף פעולה עמו, דבר שאין לו אח ורע גם בקרב הצדיקים וקל וחומר בקרב הפשוטים שבעם, לפיכך עצמותיהם לא נרקבו ואפשר היה להביאם לצלע לקבורה אם כן שאול לא פעל מתוך קנאה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'