פסוק א:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. מכיוון שמעמדו של השופט והמבנה החברתי שסביבו לא היו מוגדרים היטב, אלא הייתה זו הנהגה כריזמטית, אך טבעי הוא שמי שהצליח בתפקידו יבקש למנות את בניו למלא את מקומו. אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ, הבן השני אֲבִיָּה, והם היו שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע. שמואל שלח אותם דרומה, אולי מפני שבאר-שבע הייתה רחוקה ממנו. נראה ששמואל נהג לנסוע ממקום למקום ועמו כל הציוד שלו, ולכן הייתה נסיעה כזו קשה עליו.
פסוק ג:וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט.
פסוק ד:וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה.
פסוק ה:וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ. ייתכן ששמואל היה מודע למתרחש, אך לא היה ביכולתו לשנות דבר. עַתָּה, לאחר שראינו כי שלטון השופטים לא היה יציב, והתחילה בישראל הנהגה כלל-לאומית, שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם שמסביב.
פסוק ו:הזקנים לא ביקשו להדיח את שמואל מתפקידו, אלא רצו להסדיר את המשכיות השלטון הריכוזי, ופנו אל הנביא משום שבכוחו להחליט למען כל ישראל. אף על פי כן – וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ: תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ, וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה' בעניין זה.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ. רצונם במלך איננו נובע מפגם שמצאו בשלטונך, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם, שכן למוסד המלוכה באותם זמנים היה גוון פולחני. משמעות בקשתם אפוא היא שאין הם מעוניינים עוד במלכותי.
פסוק ח:כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים – כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ. אל לך להיפגע מעזיבתם אותך, הרי גם אותי הם עזבו, ובלשון חז"ל: 'די לעבד שיהיה כרבו'.
פסוק ט:וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם, אַךְ כִּי אם הָעֵד תָּעִיד, התרה בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם את מִשְׁפַּט, מנהגו של הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. לאחר שמאות שנים הם לא היו כפופים לשלטון נוקשה, עליך להסביר להם תחילה את משפט המלך.
פסוק י:וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ.
פסוק יא:וַיֹּאמֶר: זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם – אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בתור חיל משמר פרטי, וְרָצוּ בניכם לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ, על מנת לחלוק לו כבוד.
פסוק יב:וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים. בניכם יהיו מפקדי הצבא שלו. וְעוד ייקח המלך את בניכם לַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ, לכל צרכיו הפרטיים ולצורכי הכלל. ולא יהיה זה שירות לגברים בלבד –
פסוק יג:וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לשרת בבית המלוכה, לְרַקָּחוֹת, להתקנת בשמים או משקאות מרוקחים וּלְטַבָּחוֹת, שיעסקו בהכנת הבשר והתבשילים, וּלְאֹפוֹת לחם וכיוצא בזה.
פסוק יד:וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח, יחרים חלק מהם וְנָתַן לַעֲבָדָיו. גם אם המלך לא יהיה מלך רשע דווקא, הוא יזדקק למבנה מאורגן ולפקידים, ואתם תשלמו על כך.
פסוק טו:וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר, ייקח מכם עשירית, וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.
פסוק טז:וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ, ישתמש בהם לצרכיו.
פסוק יז:גם את צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר, ובכללו של דבר – אַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים בשעבודי גוף ובמסי ממון שונים שיטיל בשרירות מלבד המסים הקבועים הקיימים בכל מדינה.
פסוק יח:וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר לא תהיו מרוצים מכל המטלות והשעבודים, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם. וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא. אתם לא תוכלו להחזיר את המצב לקדמותו.
פסוק יט:וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמְרוּ: לֹּא, כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. עד עכשיו לא היינו עם אחד אלא קובץ של שבטים חסרי הנהגה מוגדרת. לפעמים ראש השבט נחשב מנהיג בעניינים ציבוריים מסוימים, אך לא היה לו כוח ותואר של מלך. כעת אנו רוצים לבנות מבנה מדיני לאומי.
פסוק כ:וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, שיש להם מלך, שלטון ומדינה מסודרת. וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ, וְיָצָא לְפָנֵינוּ כמפקד, וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ.
פסוק כא:מתגובת העם עולה שהם ידעו במה כרוך מינוי מלך, וקיבלו זאת על עצמם. וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֶת כָּל דִּבְרֵי הָעָם, וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ה'. בהיותו השליח הוא אמר לעם את משפט המלך, ועתה השיב את דברי העם אל ה'.
פסוק כב:וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: אם כן, שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל: לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ. אני מקבל את הרעיון שלכם. אינני יודע על אדם המיועד לתפקיד זה, ולכן עלי לחפש את מי שיתאים למלוכה. כשאמצא אקרא לכם, ואז נקיים את טקס ההמלכה.
