פסוק ג:וַיִּטּוּ. הֵם עַצְמָם:
פסוק ג:וַיַּטּוּ. דָּבָר אַחֵר, דְּהַיְינוּ הַמִּשְׁפָּט. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שבת נו א): לֹא חָטְאוּ בְּנֵי שְׁמוּאֵל, אֶלָּא לֹא הָלְכוּ בְּדַרְכֵי אֲבִיהֶן, שֶׁהָיָה מְחַזֵּר בְּכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל וְשׁוֹפְטָן בְּעָרֵיהֶן, וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנֵיהֶם וּלְסוֹפְרֵיהֶם:
פסוק ו:וַיֵּרַע הַדָּבָר. לְפִי שֶׁאָמְרוּ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם:
פסוק ט:הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם. הַתְרֵה בָּהֶם, שֶׁתְּהֵא אֵימַת מַלְכָּם עֲלֵיהֶם:
פסוק יב:וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ. לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֻמָּנִים וְנַפָּחִים וְנַגָּרִים:
פסוק יג:לְרַקָּחוֹת. מְתַקְּנוֹת מִרְקָחִים וּבְשָׂמִים, לְתַמְרוּקֵי נָשָׁיו:
