פסוק א:וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' לִפְנֵי עֵלִי. מהעניין הקודם עולה שבית ה' לא היה אז מקום מסודר. ייתכן שלא היה בו מעמד מוגדר ללויים. מלבד זאת, שמואל נשלח לשם על ידי אמו עוד כשהיה ילד קטן, והוא שימש את עלי כמשרתו האישי. וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר, נדיר בַּיָּמִים הָהֵם, שלא כמו מאוחר יותר, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ, שכיח. הנבואה לא הייתה נפוצה במציאות ובתודעה, ומכאן אי-ההבנה שתתואר להלן.
פסוק ב:וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, באחד הימים, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ סמוך להיכל, וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת.
פסוק ג:וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה. נרות המנורה צריכים היו לדלוק כל הלילה ולא לכבות, אך ייתכן שהיה גם נר אחר, שיועד לספק אור למקום, והוא עוד לא כבה לגמרי. וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים. כנראה שכב באחד המקומות בהיכל ה' שבו מותר היה לשכב, ולא באותו חדר שבו שכן ארון ה'. הוא לן סמוך לקודש בין היתר משום שגם עלי שכב במתחם המקדש, ושמואל צריך היה להימצא בקרבתו.
פסוק ד:וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל בשמו. וַיֹּאמֶר שמואל: הִנֵּנִי, אני מוכן ומזומן.
פסוק ה:מכיוון שהיה בטוח שעלי הוא שדיבר אליו, וַיָּרָץ אֶל עֵלִי, שכן היה צמוד אל עלי וקשור אליו וַיֹּאמֶר: הִנְּנִי כִּי קָרָאתָ לִּי. וַיֹּאמֶר עלי: לֹא קָרָאתִי לך. כנראה טעית. שׁוּב שְׁכָב. וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב.
פסוק ו:וַיֹּסֶף ה' קְרֹא עוֹד: שְׁמוּאֵל! וַיָּקָם שְׁמוּאֵל שוב וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר: הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי. בפעם הראשונה הוא נענה ורץ מיד כמשרת מסור מפני שהיה בטוח שעלי קורא לו, אך בפעם השנייה החל לפקפק בדבר. שמואל לא היה בטוח שהוא שומע כראוי, ושמא הקול הוא פרי דמיונו, ולכן הלך לאט יותר, אך בכל זאת פנה לעלי, שהרי ראה לאור הנר שאין שם איש אחר שיכול היה לקרוא לו? וַיֹּאמֶר עלי: לֹא קָרָאתִי, בְנִי. אולי אתה חולם. שׁוּב שְׁכָב.
פסוק ז:וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת ה', וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר ה', משום כך לא הבחין בין הקול הזה לקולו של עלי, ואף לא זיהה את הכיוון המדויק שממנו הגיע הקול – מה גם שהקול נשמע באוזניו בעת שניסה לישון, ואולי לא היה ערני לחלוטין. ומעבר לכל זה, כאמור, איש לא חשב באותה תקופה על הנבואה.
פסוק ח:וַיֹּסֶף ה' קְרֹא: שְׁמוּאֵל! בַּשְּׁלִשִׁית. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר: הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי. לאחר שלוש פעמים וַיָּבֶן עֵלִי כִּי ה' קֹרֵא לַנָּעַר, ואין זה חזיון תעתועים. עלי הזקן הכיר את מהותה של הנבואה, גם אם הוא עצמו לא זכה לה. לכן יכול היה להדריך את שמואל.
פסוק ט:וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל: לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ שוב אותו קול וְאָמַרְתָּ: "דַּבֵּר, ה', כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ". וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ.
פסוק י:וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם באופן נמרץ יותר: שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל! וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: דַּבֵּר, כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ.
פסוק יא:עכשיו, מששמואל מקשיב, באה אליו הנבואה עצמה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה, תצלצלנה שְׁתֵּי אָזְנָיו. באוזניו יישמע מעין רעש גדול ופתאומי. כלומר, הוא יזדעזע ויחרד.
פסוק יב:בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים, אקיים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל, על בֵּיתוֹ, הָחֵל וְכַלֵּה, מתחילה ועד סוף.
פסוק יג:וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם, בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים, מקלים ראש, מבזים לָהֶם בָּנָיו את המקדש בהתנהגותם. גם אם כלפיו ובפניו הם התנהגו כראוי, עלי ידע ללא ספק על התנהגותם במקדש וְלֹא כִהָה, מנע, נזף בָּם.
פסוק יד:וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם. גם אם יביאו קרבנות כראוי – הם ייענשו. ביזוי המקדש מחלל את שמו של ה', ואין עליו כפרה.
פסוק טו:וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר מזועזע מהנבואה הקשה הזו. וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה'. בלילה הוא שכב בפנים, ובבוקר פתח את הדלתות כדי שתתחיל העבודה, והמבקרים יוכלו להיכנס. וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה, הנבואה אֶל עֵלִי, הדואג לו והמטפל בו, שאותו הוא מכבד, ואולי גם מעריץ.
פסוק טז:וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר: שְׁמוּאֵל בְּנִי! וַיֹּאמֶר שמואל: הִנֵּנִי.
פסוק יז:וַיֹּאמֶר: מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ המדבר, שאני יודע את זהותו? אַל נָא תְכַחֵד, תסתיר מִמֶּנִּי. כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד, תסתיר מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ. זו לשון מעודנת של המרצה ואף של השבעה. משמעותה המילולית היא: כך וכך דברים טובים ייעשו לך, וכך וכך דברים רעים אם תכחד, אלא שבלשון נקייה אין מזכירים את התגמול.
פסוק יח:וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים, וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ. וַיֹּאמַר עלי: ה' הוּא המדבר, ועל כן הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה. עלי ידע עוד קודם את תוכן הנבואה, אבל כעת נשנה לו דבר ה' מפי אדם קרוב. הוא חש שבמצב הנוכחי אין בכוחו להשפיע על בניו.
פסוק יט:וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל לא רק בשנים אלא גם בשם. העובדה שזכה לנבואה נודעה ברבים. ייתכן שעלי לא הסתיר זאת, ומכיוון שהוכר כנביא, אנשים באו לשאול אותו שאלות. וַה' הָיָה עִמּוֹ, וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה. לא היה דבר שהוא אמר והתגלה כלא נכון, והרי קיום תחזיותיו של אדם הוא האות והסימן להיותו נביא.
פסוק כ:וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל בכל גבול הארץ, מִדָּן שבצפון הרחוק וְעַד בְּאֵר שָׁבַע שבדרום כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא, נבחר להיות נביא אמת לַה'.
פסוק כא:וַיֹּסֶף ה' לְהֵרָאֹה, להיראות בְשִׁלֹה, כִּי נִגְלָה ה' אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר ה'. מכאן ואילך הוא קיבל חזיונות, שעל מקצתם סיפר לאנשים פרטיים שהיו צריכים לשמוע בעצתו, ואחרים היו דברי נבואה כלליים יותר שנמסרו לכלל ישראל ולמנהיגיו.
