פסוק א:בגדי עזים. זכר בה בהבאת גדי עזים לה, למנה:
פסוק א:אבאה וגו׳. לשכב עמה, להיות אצלה:
פסוק ב:כי שנא שנאתה. בראותי כי חרה לך על שגלתה מצפונך:
פסוק ג:נקיתי וגו׳. הפעם הזאת אהיה נקי מפלשתים כאשר אעשה להם רעה, כי לא יחשבו לי לאשמה, על כי מהראוי להרע עמהם:
פסוק ה:וישלח. שלחם לנפשם בין הקמות:
פסוק ו:ויאמרו. הרואים אותו שעשהו:
פסוק ו:וישרפו. לפייס את שמשון:
פסוק ז:אם תעשון כזאת. רצה לומר, לכן אשר עשיתם כזאת לנקום נקמתי, לא יהיה לי עמכם איבת עולם, רק אנקום בכם פעם אחת, ואחר זה אחדול מלנקום:
פסוק ח:שוק על ירך. תרגם יונתן, פרשין עם רגלאין, דימה את הפרשים רוכבי סוסים אל הירך שהוא בגובה הרגל, והולכי רגלי, דימה לשוק שהיא בתחתית הרגל:
פסוק יא:עשית לנו. כי הלא ינקמו בנו:
פסוק יא:כאשר עשו לי. שלא מיחו באשתי מלהנשא לאחר:
פסוק יב:לאסרך ירדנו. כי הפלשתים גזרו עליהם לאסרו ולהביאו:
פסוק יב:השבעו לי. רצה לומר, אמסור עצמי בידכם אך השבעו לי על הדבר שרק תאסרו אותי כי ירא אני פן תפגעון בי:
פסוק יד:הוא בא. כי לא אסרו כי אם ידיו, ולא רגליו:
פסוק יד:הריעו. תרועת שמחה:
פסוק יד:כפשתים. חלושים, כפשתים אשר נחרכו באש:
פסוק יד:וימסו. כאלו נמסו מעל ידיו העבותים שנאסר בהם:
פסוק טו:לחי חמור טריה. לחי לחה מן חמור:
פסוק טז:בלחי החמור. בלחי של חמור עשיתי חמרים, והוא לשון הנופל על לשון:
פסוק טז:הכיתי. הרגתי, הוסיף לפרש דבריו:
פסוק יז:רמת לחי. על שם שהשליך שם את הלחי, כי התרגום של ׳וישלך׳, הוא ׳ורמא׳:
פסוק יח:ועתה אמות בצמא. אם אשב פה:
פסוק יח:ונפלתי. אז אפול ביד הפלשתים הערלים, אם אבוא העיר לרוות צמאוני:
פסוק יט:ויצאו ממנו. בנס, נעשה מעין תחת המכתש ויצאו המים דרך הבקע:
פסוק יט:ותשב רוחו ויחי. אמר בדרך גוזמא והפלגה, כאלו יצאה רוחו ושבה אחרי זה ונעשה חי:
פסוק יט:שמה. של המעין ההוא:
פסוק יט:עין הקורא. רצה לומר, מעין הבא על ידי הקורא לה׳, אשר היא במקום לחי, רצה לומר, רמת לחי:
פסוק יט:עד היום הזה. היא שמה אשר נקרא לה:
פסוק כ:בימי פלשתים. בימים שמשלו פלשתים בישראל: