פסוק א:בעקבות ניצחון הגלעדים על בני עמון – וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם, הם התאספו יחד, וַיַּעֲבֹר את הירדן צָפוֹנָה, וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח: מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ?! היה עליך לקרוא לנו לעמוד בראש המלחמה. בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ בתור מחאה על כך.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֲלֵיהֶם: אִישׁ רִיב הָיִיתִי אֲנִי וְעַמִּי וּבְנֵי עַמּוֹן מְאֹד. אתם יודעים שאני ושבטי או משפחתי היינו מסוכסכים זמן רב עם בני עמון. וָאֶזְעַק, הזעקתי גם אֶתְכֶם בעבר, וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם. לא עשיתם דבר. אולי יש לכם זכות לעמוד בראש, אבל לא באתם כלל –
פסוק ג:וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ, אפרים, מוֹשִׁיעַ, וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי, הסתכנתי, וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן, וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדִי. וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי ולהתווכח, אחרי שכבר ניצחתי ואחרי שלא השתתפתם?
פסוק ד:וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת, עם אֶפְרָיִם. וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם, כִּי אָמְרוּ: פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם, גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה. גלעד הוא חלק ממנשה, ובני אפרים שוהים כפליטים בשטחו של מנשה, כך שריבוים של אנשי מנשה יטביע אותם.
פסוק ה:ייתכן שהמלחמה לא הייתה עזה מדי, אבל לאחר שהוכו וברחו – וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם, ולא היו יכולים לשוב לארצם במנוסתם. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם: אֶעֱבֹרָה, אם פליט מאפרים רצה לעבור את הירדן – וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד: הַאֶפְרָתִי, האם משבט אפרים אַתָּה? וַיֹּאמֶר: לֹא, כמובן, כי הם ידעו שהם יסתכנו אם יחשפו את זהותם האמתית.
פסוק ו:וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אֱמָר נָא את המלה שִׁבֹּלֶת. וַיֹּאמֶר: סִבֹּלֶת – וְלֹא יָכִין, היה מכוון, מסוגל לְדַבֵּר כֵּן, נכון. בני אפרים התקשו לבטא את צליל האות שׁ', ובמקומו הגו שׂ'. סימן היכר זה הסגיר את מוצאם. וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן. בני מנשה ניצלו את ההזדמנות לנקום בבני אפרים. וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף אנשים.
פסוק ז:וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ שָׁנִים, וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּאחת מעָרֵי גִלְעָד. ואולי הכוונה בלשון הרבים עָרֵי לומר שבכמה ערים בגלעד היה ציון של מצבתו.
פסוק ח:וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו – אחרי מות יפתח אֶת יִשְׂרָאֵל אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם כנראה זו שבנחלת יהודה.
פסוק ט:וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה להינשא לאנשים אחרים. וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ. משפחתו הייתה מעין שבט קטן. וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים.
פסוק י:וַיָּמָת אִבְצָן, וַיִּקָּבֵר בְּבֵית לָחֶם.
פסוק יא:וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי, וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים.
פסוק יב:וַיָּמָת אֵלוֹן הַזְּבוּלֹנִי וַיִּקָּבֵר בְּאַיָּלוֹן בְּאֶרֶץ זְבוּלֻן.
פסוק יג:וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי.
פסוק יד:וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם. גם נכדיו כבר היו מבוגרים דיים לרכב על עיירים בעודו בחיים. וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה שָׁנִים.
פסוק טו:וַיָּמָת עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי, וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם בְּהַר הָעֲמָלֵקִי.
