פסוק א:ויצעק איש אפרים ויעבור צפונה וגו'. זכר שהגיעה רשעת בני אפרים, שמלבד שלא גמלו טובה ליפתח על התשועה שעשה בישראל ושהכניע את בני עמון, הנה עוד נאספו להלחם בו ולשרוף ביתו באש על אשר עבר הירדן להלחם בבני עמון ולא קרא אותם ללכת עמו, ואמנם למה עשו זה בני אפרים מכל השבטים ומה היתה טענתם בזה? הנה הוא כפי מה שאחשוב לפי שגלעד היה לחצי שבט המנשה, ומלבד היות אפרים ומנשה אחים שהיה ראוי שיעזרו איש אל אחיו, הנה עוד היה גבול אפרים סמוך אליהם, כמו שאמר בספר יהושע בנחלת בני אפרים (יהושע ט"ז ז') ופגע ביריחו ויצא הירדן, ולהיותם סמוכים וקרובים זה לזה ואחים, היה ראוי שבני גלעד יקראו אחיהם בני אפרים השכנים אליהם להלוך להלחם עם בני עמון, והנה חשבו בני אפרים שלא היתה בזה אשמה ועון לאנשי גלעד, וכי היה זה גאה וגאון מאת יפתח, ולכן עשו תלונתם ליפתח בלבד ואליו אמרו ביתך נשרוף באש, כלומר אם חשבת להנשא בתשועת המלחמה אשר עשית לבדך, עוד מעט תשבע קלון מכבוד כאשר ביתך נשרוף עליך, ויפתח השיב אליהם (ב) איש ריב הייתי אני ועמי וגו' ואצעק אתכם וגו', והיה בזה שלש טענות. האחת היא לומר אל תחשבו שאני עשיתי זה לבד, כי מה שנעשה אני ועמי עשינו, וזהו איש ריב הייתי אני ועמי ובני עמון מאד, רוצה לומר פעמים רבות, וגם עתה היה הריב לעמי ולי יחד, לא אלי לבדי. הטענה השנית היא ואזעק אליכם ולא הושעתם וגו'. רוצה לומר ואף שנאמר שאני לבדי עשיתי זה, הנה היה מהראוי שאעשה אותו לבדי, לפי שאני בקשתי עזרתכם פעמים הרבה כנגד עמון ואתם לא הושעתם אותי, ואיך אקרא אתכם להלחם בם? וזהו (ג) ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל בני עמון וגו'. גם נתן טענה שלישית, והיא אמרו ויתנם ה' בידי ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם בי? רוצה לומר ועוד שהאל יתברך לא רצה לתת את בני עמון בידכם כי אם בידי לבד, ואם הוא הורישם מפני, איך עצרתם אתם כח להלחם על ה' ועל משיחו? הנה א"כ הביא שלשה טענות להתנצלותו, והשניה קשה מהראשונה, והאחרונה קשה מכלם, והם דומות בצד מה לטענות שעשה למלך בני עמון. והנה לא ראה יפתח לפייס בדברים לבני אפרים כמו שעשה גדעון אליהם, והסבה בזה אצלי לפי שהם דברו לגדעון בלשון רכה עם היותם במריבה, אבל ליפתח אמרו מיד בתחלה ביתך נשרוף עליך באש, ולכן ראה להשיבם דברים קשים מאד, והותרה השאלה הששית:
פסוק ד:והנה זכר שנלחם עם אפרים ויכו אנשי גלעד באפרים מכה רבה, לפי שהיו אומרים בני אפרים לאנשי גלעד פליטי אפרים אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה, רוצה לומר פליטים הם אנשי גלעד בהיותם בתוך אפרים ובתוך מנשה משני עבריהם, והיה זה להיותם חשובים בעיניהם לכלום. או יהיה פירושו כדעת המתרגם שאמרו פליטי אפרים, והם האנשים הפחותים אשר בהם חרפו לאנשי גלעד ואמרו אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה, רוצה לומר אינכם עם ומחוז בפני עצמו ולמה תתנשאו? כי אתם בתוך אפרים ומנשה כגרים היושבים בין אדוני הארץ, והדברים האלה לא היו אומרים אנשי אפרים או פליטיהם קודם המלחמה, (כמו שחשבו המפרשים) אבל בשעת המלחמה וכאשר באו להלחם ביפתח זכר שהיו אז מחרפים אותם ואומרים כן, (ה) ומפני זה זכר שלכד גלעד מעברות הירדן אשר אפרים יעבור בם, ואמרו והיה כי יאמרו פליטי אפרים, פירושו אצלי והיה בעבור מה שאומרים קודם זה פליטי אפרים (כמו שנזכר למעלה) בעבור זה היו אומרים להם אנשי גלעד בהיותם שם על מעברות הירדן האפרתי אתה? ר"ל אם היה משבט אפרים, ולהיותם באים נפוצים כצאן אשר אין להם רועה היו אומרים לא, (ו) ואנשי גלעד היו מבחינים אותם באמרם אמור נא שבולת, לפי שהאפרתיים לא יכלו לומר שבולת, כי היו אומרים סבולת, והיו מכירים בזה שמשבט אפרים הם והיו שוחטים אותם באותם מעברות הירדן, וממה שאמר ויפול בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים אלף, יודע לך שהיה זה ביום המלחמה שעשו בני אפרים ליפתח ולאנשי גלעד, ולא שהיה מנהגם לעשות כן לרועים משבט אפרים שהיו עוברים מעבר הירדן כמו שכתב רבי דוד קמחי. ואחרים פירשו שהיו עושים הנסיון בשבולת וסבולת לפי שהיה שבולת מים במקום שהיו עוברים שמה, והיה אויר ארץ אפרים ומזגיהם גורם להם שלא יוכלו לומר שי"ן כי אם סי"ן, כמו אנשי צרפת שאינם קוראים שי"ן וקוראים אותה תי"ו רפא:
פסוק ז:וזכר ששפט יפתח שש שנים את ישראל ושנקבר כאחד מאחת ערי גלעד, ונשלם בזה ספור מעשיו ונפלאותיו:
פסוק ח:וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם וגו'. זכר הכתוב שאבצן מבית לחם שפט את ישראל אחרי מות יפתח, (ט) ושהיו לו שלשים בנים ושלשים בנות, ושהבנות שלח החוצה להנשא לבעליהן והביא לבניו נשים מחוץ, והיה מנהגו א"כ כמנהג אנשי זינוב"א עוד היום, שהאיש הנכבד יושיב עמו בביתו כל בניו בהיותם נשואים והבנות ילכו לבעליהן, ולזה כוון מה שנאמר בתורה (דברים כ"ה ה') לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כי היו הנשים תמיד בבית בעליהן עם אבי של הבעלים, ולכן במות אישיהם בלי השארת זרע יהיו הנשים חוץ מהבית, ולזה אבצן שלח הבנות חוצה ללכת אחרי הבעלים, והביא לבניו בנות מחוץ כי היו הבנים עמו. וזכר הכתוב הספור הזה להודיע שגלגל הוא שחוזר בעולם, כי הנה יפתח לא היה לו כי אם בת אחת יחידה ולא זכתה לשתנשא, כי מפני נדר אביה נשארת מקודשת לה' ואיש לא ידעה, ואבצן ששפט ישראל אחריו היו לו שלשים בנים ושלשים בנות וזכה לשנשא את כלם בחייו, ואחז"ל (ב"ב צ"א ע"א) שאבצן היה בועז שהיה מבית לחם:
פסוק יא:וכן ספר שאחריו שפט אילון הזבולני, ואחריו (יג-יד) עבדון ושהיו לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים, והיה מטוב הצלחתו שהיו כלם אנשים גדולים בימיו, ולכן היו רוכבים על שבעים עיירים, כי ברוב עשרם לא היו מתעסקים באומנות מה ולא בעבודת האדמה ומרעה הצאן, אבל היו הולכים רוכבים על עיירים כאנשים נכבדים, ורוכבים כלם אחריו לכבדו כחצים ביד גבור, ובזה היה מעלה וכבוד לשופט ההוא מאד, אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם: