תנ"ך על הפרק - יהושע יח - היכן נערכה חלוקת הארץ וכמה זמן היא נמשכה? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יח

205 / 929
היום

הפרק

וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה וַיַּשְׁכִּ֥ינוּ שָׁ֖ם אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָאָ֥רֶץ נִכְבְּשָׁ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃וַיִּוָּֽתְרוּ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָלְק֖וּ אֶת־נַֽחֲלָתָ֑ם שִׁבְעָ֖ה שְׁבָטִֽים׃וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַד־אָ֙נָה֙ אַתֶּ֣ם מִתְרַפִּ֔ים לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃הָב֥וּ לָכֶ֛ם שְׁלֹשָׁ֥ה אֲנָשִׁ֖ים לַשָּׁ֑בֶט וְאֶשְׁלָחֵ֗ם וְיָקֻ֜מוּ וְיִֽתְהַלְּכ֥וּ בָאָ֛רֶץ וְיִכְתְּב֥וּ אוֹתָ֛הּ לְפִ֥י נַֽחֲלָתָ֖ם וְיָבֹ֥אוּ אֵלָֽי׃וְהִֽתְחַלְּק֥וּ אֹתָ֖הּ לְשִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֑ים יְהוּדָ֞ה יַעֲמֹ֤ד עַל־גְּבוּלוֹ֙ מִנֶּ֔גֶב וּבֵ֥ית יוֹסֵ֛ף יַעַמְד֥וּ עַל־גְּבוּלָ֖ם מִצָּפֽוֹן׃וְאַתֶּ֞ם תִּכְתְּב֤וּ אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ שִׁבְעָ֣ה חֲלָקִ֔ים וַֽהֲבֵאתֶ֥ם אֵלַ֖י הֵ֑נָּה וְיָרִ֨יתִי לָכֶ֤ם גּוֹרָל֙ פֹּ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃כִּ֠י אֵֽין־חֵ֤לֶק לַלְוִיִּם֙ בְּקִרְבְּכֶ֔ם כִּֽי־כְהֻנַּ֥ת יְהוָ֖ה נַחֲלָת֑וֹ וְגָ֡ד וּרְאוּבֵ֡ן וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֤בֶר לַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהוָֽה׃וַיָּקֻ֥מוּ הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵ֑כוּ וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֡עַ אֶת־הַהֹלְכִים֩ לִכְתֹּ֨ב אֶת־הָאָ֜רֶץ לֵאמֹ֗ר לְ֠כוּ וְהִתְהַלְּכ֨וּ בָאָ֜רֶץ וְכִתְב֤וּ אוֹתָהּ֙ וְשׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י וּ֠פֹה אַשְׁלִ֨יךְ לָכֶ֥ם גּוֹרָ֛ל לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בְּשִׁלֹֽה׃וַיֵּלְכ֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיַּעַבְר֣וּ בָאָ֔רֶץ וַיִּכְתְּב֧וּהָ לֶֽעָרִ֛ים לְשִׁבְעָ֥ה חֲלָקִ֖ים עַל־סֵ֑פֶר וַיָּבֹ֧אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁלֹֽה׃וַיַּשְׁלֵךְ֩ לָהֶ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ גּוֹרָ֛ל בְּשִׁלֹ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְחַלֶּק־שָׁ֨ם יְהוֹשֻׁ֧עַ אֶת־הָאָ֛רֶץ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כְּמַחְלְקֹתָֽם׃וַיַּ֗עַל גּוֹרַ֛ל מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיֵּצֵא֙ גְּב֣וּל גּֽוֹרָלָ֔ם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י יוֹסֵֽף׃וַיְהִ֨י לָהֶ֧ם הַגְּב֛וּל לִפְאַ֥ת צָפ֖וֹנָה מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעָלָ֣ה הַגְּבוּל֩ אֶל־כֶּ֨תֶף יְרִיח֜וֹ מִצָּפ֗וֹן וְעָלָ֤ה בָהָר֙ יָ֔מָּהוהיהוְהָיוּ֙תֹּֽצְאֹתָ֔יו מִדְבַּ֖רָה בֵּ֥ית אָֽוֶן׃וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן׃וְתָאַ֣ר הַגְּבוּל֩ וְנָסַ֨ב לִפְאַת־יָ֜ם נֶ֗גְבָּה מִן־הָהָר֙ אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֮ נֶגְבָּה֒והיהוְהָי֣וּתֹֽצְאֹתָ֗יו אֶל־קִרְיַת־בַּ֙עַל֙ הִ֚יא קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים עִ֖יר בְּנֵ֣י יְהוּדָ֑ה זֹ֖את פְּאַת־יָֽם׃וּפְאַת־נֶ֕גְבָּה מִקְצֵ֖ה קִרְיַ֣ת יְעָרִ֑ים וְיָצָ֤א הַגְּבוּל֙ יָ֔מָּה וְיָצָ֕א אֶל־מַעְיַ֖ן מֵ֥י נֶפְתּֽוֹחַ׃וְיָרַ֨ד הַגְּב֜וּל אֶל־קְצֵ֣ה הָהָ֗ר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵי֙ גֵּ֣י בֶן־הִנֹּ֔ם אֲשֶׁ֛ר בְּעֵ֥מֶק רְפָאִ֖ים צָפ֑וֹנָה וְיָרַד֩ גֵּ֨י הִנֹּ֜ם אֶל־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ נֶ֔גְבָּה וְיָרַ֖ד עֵ֥ין רֹגֵֽל׃וְתָאַ֣ר מִצָּפ֗וֹן וְיָצָא֙ עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְיָצָא֙ אֶל־גְּלִיל֔וֹת אֲשֶׁר־נֹ֖כַח מַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֑ים וְיָרַ֕ד אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן־רְאוּבֵֽן׃וְעָבַ֛ר אֶל־כֶּ֥תֶף מוּל־הָֽעֲרָבָ֖ה צָפ֑וֹנָה וְיָרַ֖ד הָעֲרָבָֽתָה׃וְעָבַ֨ר הַגְּב֜וּל אֶל־כֶּ֣תֶף בֵּית־חָגְלָה֮ צָפוֹנָה֒והיהוְהָי֣וּ ׀תצאותיותֹּצְא֣וֹתהַגְּב֗וּל אֶל־לְשׁ֤וֹן יָם־הַמֶּ֙לַח֙ צָפ֔וֹנָה אֶל־קְצֵ֥ה הַיַּרְדֵּ֖ן נֶ֑גְבָּה זֶ֖ה גְּב֥וּל נֶֽגֶב׃וְהַיַּרְדֵּ֥ן יִגְבֹּל־אֹת֖וֹ לִפְאַת־קֵ֑דְמָה זֹ֡את נַחֲלַת֩ בְּנֵ֨י בִנְיָמִ֧ן לִגְבֽוּלֹתֶ֛יהָ סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃וְהָי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים לְמַטֵּ֛ה בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם יְרִיח֥וֹ וּבֵית־חָגְלָ֖ה וְעֵ֥מֶק קְצִֽיץ׃וּבֵ֧ית הָֽעֲרָבָ֛ה וּצְמָרַ֖יִם וּבֵֽית־אֵֽל׃וְהָעַוִּ֥ים וְהַפָּרָ֖ה וְעָפְרָֽה׃וּכְפַ֧רהעמניהָֽעַמֹּנָ֛הוְהָֽעָפְנִ֖י וָגָ֑בַע עָרִ֥ים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃גִּבְע֥וֹן וְהָֽרָמָ֖ה וּבְאֵרֽוֹת׃וְהַמִּצְפֶּ֥ה וְהַכְּפִירָ֖ה וְהַמֹּצָֽה׃וְרֶ֥קֶם וְיִרְפְּאֵ֖ל וְתַרְאֲלָֽה׃וְצֵלַ֡ע הָאֶ֜לֶף וְהַיְבוּסִ֨י הִ֤יא יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ גִּבְעַ֣ת קִרְיַ֔ת עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶ֑ן זֹ֛את נַֽחֲלַ֥ת בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

היכן נערכה חלוקת הארץ וכמה זמן היא נמשכה?

הקדמה

נאמר בתחילת פרקנו:

א. ויִקָהֲלו כל עדת בני ישראל שִלֹה, וישכינו שם את אֹהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם.
ב. וַיִוָתְרוּ בבני ישראל אשר לא חָלְקוּ את נחלתם שבעה שבטים.
ג. ויאמר יהושע אל בני ישראל: עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ד' אלקי אבותיכם.
ד. הבו לכם שלֹשה אנשים לשבט, וְאֶשְלָחֵם, וְיָקֻמו וְיתהלכו בארץ וְיכתבו אותה לפי נחלתם, וְיָבֹאו אלי.
ה. וְהִתְחַלְקוּ אֹתה לשִבעה חלקים, יהודה יעמֹד על גבולו מנגב, ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון.
ו. ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים, וַהֲבאתם אלי הֵנָה, ויריתי לכם גורל פה, לפני ד' אלקינו.
ז. כי אין חלק לַלְוִיִם בקרבכם, כי כְּהֻנַת ד' נחלתו, וגד וראובן וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מעבר לירדן מזרָחה, אשר נתן להם משה עבד ד'.
ח. וַיָקֻמו האנשים וַיֵלֵכוּ, ויצו יהושע את ההֹלכים לִכְתֹב את הארץ לאמר: לכו והתהלכו בארץ וכִתבו אותה ושובו אלי, ופה אשליך לכם גורל לפני ד' בשִלֹה.
ט. וַילכו האנשים וַיעברו בארץ, וַיכתבוה לערים, לשִבעה חלקים על ספר, וַיָבֹאו אל יהושע אל המחנה שִלֹה.
י. וַישלך להם יהושע גורל בְּשִלֹה לפני ד', וַיחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כְּמַחְלְקֹתָם.

מפורש בפסוקים אלו שהחלוקה לשבעה שבטים היתה בשילה.

כמו כן מפורש בפסוק ה' ששבטי יהודה ויוסף כבר קבלו את נחלתם:

יהודה יעמֹד על גבולו מנגב, ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון.

וכתב רש"י:

יהודה יעמד על גבולו מנגב - ארץ ישראל ששם נפל לו גורל, כל המיצר הדרומי. ובית יוסף וגו' מצפון - צפוני למה שנכבש כבר, ועוד יש הרבה לכבוש צד המיצר מבעל גד עד לבא חמת, שהוא אצל הר ההר במיצר צפוני, והשבעה שבטים יחלקו אותה שבין יהודה ליוסף, ואותה העומדת ליכבש.

וכעין זה פירשו גם הרד"ק, ה"מצודת דוד" והמלבי"ם.

בפרקים הקודמים למדנו ששבטי יהודה ויוסף קבלו את נחלתם בגלגל.

כך נאמר בתחילת פרק י"ד (א-ו):

ואלה אשר נָחֲלוּ בני ישראל בארץ כנען, אשר נִחֲלוּ אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל. בגורל נחלתם, כאשר צִוָה ד' ביד משה לתשעת המטות וחצי המטה... כאשר צִוָה ד' את משה כן עשו בני ישראל, וַיַחְלְקוּ את הארץ. ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל...

ואחר כך נאמר בתחילת פרק ט"ו:

ויהי הגורל למטה בני יהודה...

ואחר כך נאמר בתחילת פרק ט"ז:

ויצא הגורל לבני יוסף...

השאלות:

יש לשאול: מדוע לא חילק יהושע את ארץ ישראל כולה לכל השבטים כבר בגלגל, אלא חילק שם רק את נחלות יהודה ויוסף?

לפני שנענה על שאלה זו נוסיף שני דברים שאמרו חז"ל ביחס לחלוקה.

  1. בגמרא במסכת זבחים (קיח ע"ב) אמרו חז"ל על זמן החלוקה: "ימי אהל מועד שבגלגל - ארבע עשרה, שבע שכבשו ושבע שחלקו".
  2. עוד אמרו חז"ל שהתחלת המנין של שנות השמיטה והיובל היתה לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, ואז התחייבו ישראל בתרומות ומעשרות (סדר עולם רבה פי"א, תוספתא מנחות פ"ו ה"ז, ערכין יב ע"ב, כתובות כה ע"א, בבא מציעא פט ע"א, נדה מז ע"א).

יש לשאול על כך שלש שאלות:

  1. מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים? אם מפני שהיה צריך למדוד את הארץ - דבר זה לא נזכר כלל בחלוקה בגלגל, אלא רק בחלוקה בשילה (יח, ג-ט), ואילו בחלוקה בגלגל נזכר רק הגורל, ואם כן מדוע נמשכה החלוקה שבע שנים?
  2. כיצד אמרו חז"ל שבזמן החלוקה עמד המשכן בגלגל? והרי עיקר החלוקה היה בשילה, כפי שמפורש בפרקנו! וחז"ל עצמם אמרו במסכת זבחים [(קיט ע"ב), דף אחד בלבד לאחר הדף בו נאמר שהמשכן עמד בגלגל במשך ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה!], ששילה נקראת "נחלה" לדעת תנא דבי רבי ישמעאל, מפני ששם חילקו נחלות! אם כן כיצד אמרו חז"ל מצד אחד שהמשכן עמד בגלגל במשך זמן החלוקה, ומצד שני שבשילה נעשתה החלוקה?
  3. שני העניינים שעליהם אמרו חז"ל שאירעו לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה - התחלת המנין של שנות השמיטה והיובל והקמת המשכן בשילה - אינם עולים בקנה אחד, כיון שמנין השנים של השמיטה והיובל התחיל רק לאחר שכל אחד מבני ישראל הכיר את חלקו בארץ, כמו שאמרו חז"ל ב"תורת כהנים" בפרשת בהר (כה, ב), והביאם רש"י במסכת קידושין (לז ע"א בד"ה "אבל חדש", וכן בדף מ ע"ב בד"ה "גדול תלמוד תורה"), ובמסכת כתובות (כה ע"א בד"ה "ולא נתחייבו"), ובמסכת נדה (מז ע"א בד"ה "ולא נתחייבו"), ודבר זה היה כמובן רק לאחר סיום החלוקה בשילה. והחלוקה בשילה לא נעשתה ביום אחד, שהרי יהושע שלח שלושה אנשים מכל שבט להתהלך בארץ לארכה ולרחבה, ולכתבה לחלקים, ורק אחר כך הפילו גורלות, כפי שכתוב בפסוקים שהובאו בראש המאמר. עולה שאם המשכן עבר לשילה לאחר ארבע עשרה שנה, לא התחילו למנות מיד שמיטין ויובלות, אלא רק לאחר שהסתיימה החלוקה בשילה!

א. מדוע לא חילק יהושע את ארץ ישראל כולה לכל השבטים כבר בגלגל,

ומדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים?

על השאלה הראשונה מדוע לא חילק יהושע את ארץ ישראל כולה לכל השבטים כבר בגלגל, אלא חילק שם רק את נחלות יהודה ויוסף, כתב האברבנאל בפרקנו (יח, ג):

עד אנה אתה מתרפים לבא לרשת את הארץ וגו' - היה ראוי שיאמר: 'לבא לחלוק את הארץ'! אבל היתה כוונתו שישראל היו דוחים חילוק הארץ, ובלתי חפצים בחלוקה, כדי שלא תישאר חובה על כל שבט ושבט ללחום עם האויבים אשר בתוך גבולו. וכדי שיעזרו אלו לאלו, וכדי שלא יקח כל אחד אותו העמל על עצמו, היו דוחים ענין החלוקה, ומפני זה התרעם יהושע נגדם. וביאר הסבה למה היו עושים כן, והוא אמרו: 'עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ', כי לבעבור שלא ילחמו לא היו מחלקים את הארץ.

כלומר: שבעת השבטים לא רצו שיחלקו את נחלתם, כי ידעו שאז יצטרך כל שבט לכבוש את חלקו, והם העדיפו להילחם ביחד. כאשר הקימו את המשכן בשילה גער בהם יהושע ושלח אותם לכתוב את הארץ ולחלקה. כעין זה כתב גם ה"מצודת דוד".

מדוע יהודה ויוסף כן רצו את נחלתם?

כתב המלבי"ם שם:

מהר"י אברבנאל פירש לפי שלא רצו לחלק עד הנה, מיראתם שאז לא יעזור כל אחד לחברו להוריש חלקו, ורצו שכולם יכבשו ביחד ואחר כך יחלקו, רק יהודה ויוסף שאלו חלקם ראשונה, כי אמיץ לבם בגבורים, לכן אמר: 'עד אנה אתם מתרפים'.

על פי זה ניתן לישב גם את השאלה השניה מדוע נמשכה החלוקה בגלגל שבע שנים: לא שהחלוקה עצמה נמשכה שבע שנים, אלא שמתחילת החלוקה ועד שעברו לשילה ויהושע גער בהם עברו שבע שנים.

ב. מדוע בני ישראל התרפו, ומדוע חכה יהושע שבע שנים ולא גער בהם כבר קודם?

יש לשאול: מדוע בני ישראל התרפו ומדוע חכה יהושע שבע שנים ולא גער בהם כבר קודם?

על ההתרפות לכאורה אין מה לשאול, כיון שכך דרכם של בני אדם שהם מתרפים לפעמים. אבל כמובן שעל בני ישראל אנו תמיד צריכים לחפש ללמד זכות, ובמיוחד על דורו של יהושע, שלא נמצא בהם שום חטא, מלבד חטאו של עכן!

תשובה לדבר מצאנו בדברי הרד"ק בסוף פרק י"א.

בסוף פרק י"א נאמר:

ויבֹא יהושע בעת ההיא ויַכרֵת את הענקים מן ההר, מן חברון מן דבר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע. לא נותר ענקים בארץ בני ישראל רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו. ויקח יהושע את כל הארץ, ככל אשר דבר ד' אל משה, ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקתם לשבטיהם, והארץ שקטה ממלחמה.
(כא-כג)

כתב שם הרד"ק (בפסוק כג):

והארץ שקטה ממלחמה - שלא התעוררו עוד הכנענים להאסף ולהלחם עם ישראל, כי ראו כי נפלו לפניהם בכל המלחמות, וגם ישראל עמדו באותה הארץ שכבשו ולא התעוררו לכבוש עוד. וכשזקן יהושע אמר לו הא-ל יתברך שיזרז ישראל לכבוש הארץ הנשארת ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו. והתחיל בשני השבטים, שהם יהודה ויוסף... וכיון שעלה גורל לאלו השבטים השנים, וכבשו הגבולים - חשבו כי כל הארץ נכבשת, כי המערב - הים הגדול גבולו, והמזרח - הירדן וים כנרת, לפיכך נתעצלו לכבוש שבעה שבטים, עד שבאו לשילה, כי לא היו חוששין, כיון שהיו הגבולים בידם, והכנענים הנשארים היו ביניהם. וכל ישראל היו להם ערים הרבה לשבת בארץ הנכבשת. וכאשר באו לשילה, אחר י"ד שנה משבאו לגלגל, אמר להם יהושע שיכתבו הערים שבין יהודה ויוסף ויעשו מהם שבעה חלקים, ואחר כך יטילו גורל ביניהן על פי הקלפי ועל פי ד' לשבעה השבטים.

אם כן לפי הרד"ק בני ישראל הרגישו שכל הארץ כבר בידם, כיון שהם כבשו את כל הארץ באופן כללי, ונשארו רק מובלעות שבהן נשארו גויים, והם התרפו לכבוש את אותן המובלעות.

נראה להוסיף על דברי הרד"ק שכאשר ראה יהושע שלבני ישראל אין מספיק רצון להילחם, לאחר שנלחמו במשך זמן רב - שבע השנים הראשונות לכניסתם לארץ, הוא העדיף שהם ינוחו לפני המלחמות הבאות, ואחר כך יבואו מיוזמתם ויאמרו לו שרצונם לחזור ולהילחם. וכאשר הוא ראה שעבר זמן רב והם לא אמרו לו שהם רוצים לחזור ולהילחם, הוא החליט שזה הזמן לגעור בהם ולחלק את הארץ.

מדוע גער יהושע בשבטים דווקא אחרי הקמת משכן שילה?

יש לשאול: מדוע גער יהושע בשבטים דווקא אחרי הקמת משכן שילה?

נראה לענות על כך על פי מה שכתוב בתחילת הפרק.

הפרק פותח בפסוק:

ויִקָהֲלו כל עדת בני ישראל שִלֹה, וישכינו שם את אֹהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם.

והוא ממשיך:

וַיִוָתְרוּ בבני ישראל אשר לא חָלְקוּ את נחלתם שבעה שבטים. ויאמר יהושע אל בני ישראל: עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ד' אלקי אבותיכם.
(א-ג)

מה הקשר בין שני החלקים של הפסוק הראשון? פירש רש"י:

משנקבע המשכן היתה הארץ נוחה ליכבש לפניהם.

והוסיף ה"מצודת דוד":

מעת השכינו את אהל מועד בשלה שהיתה בנחלת בני יוסף עזרם ד' וכבשו הארץ, מה שלא יכלו לכבוש מקודם.

והוסיף החיד"א בפירושו "חומת אנך":

שעל ידי שעסקו במצוה זו [של הקמת משכן שילה] זכו שהארץ נכבשה לפניהם, שהיתה נוחה להיכבש, כמו שפירש רש"י ז"ל.

נראה שלכן החליט יהושע שכעת הגיע הזמן לומר לבני ישראל לחלק את הארץ, ולעודד אותם שעל ידי מצוה זו של הקמת המשכן הם יצליחו במלחמותיהם!

אולי ניתן לומר שזו כוונת ה"מצודת דוד" שם בפסוק ג':

עד אנה אתה מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ד' - רוצה לומר: הן ידעתי מחשבותיכם מה שאינכם שולחים לכתוב גבולות הארץ ולחלקה, כי תחשבו אם כל אחד יכיר חלקו, פן יפרדו איש מאחיו, ולא ילחם האחד בעבור חלק האחר. ולזה אמר: עד מתי יהיה לכם רפיון ידים? הלא ד' הוא הנותן לכם את הארץ, ואם כן, אף בשלא יעזור האחד לחבירו תוכלו להם, כי ד' ילחם לכם!

ובפסוק א' כתב ה"מצודת דוד":

מעת השכינו את אהל מועד בשלה שהיתה בנחלת בני יוסף עזרם ד' וכבשו הארץ, מה שלא יכלו לכבוש מקודם.

וזה מה שאמר להם יהושע:

הלא ד' הוא הנותן לכם את הארץ, ואם כן, אף בשלא יעזור האחד לחבירו תוכלו להם, כי ד' ילחם לכם!

ג. האם בזמן החלוקה עמד המשכן בגלגל או בשילה?

נשאלה השאלה: כיצד אמרו חז"ל שבזמן החלוקה עמד המשכן בגלגל? והרי עיקר החלוקה היה בשילה, כפי שמפורש בפרקנו!

כתב הגר"א בתחילת פרקנו:

שיוסף ויהודה חלקו קודם שבאו לשילה, זהו שאמרו: 'שבע שחלקו', אבל שאר השבטים בשילה.

הגר"א כתב בפירוש שמה שאמרו חז"ל "שבע שחלקו" מתיחס רק לחלוקה לשבטי יהודה ויוסף!

יש לציין שדברי הגר"א ודאי נכונים שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה, ובאותו זמן רק שבטי יהודה ויוסף חלקו, ולא שאר השבטים שחלקו בשילה. אבל יש מקורות שבהם ההתיחסות ל"שבע שחלקו" כוללת גם את החלוקה לכל שאר השבטים, שהיתה בשילה, כפי שהובא בשאלה האחרונה, ויבואר בהרחבה בפרק הבא, ועל מקורות אלה נראה שהגר"א לא אמר את דבריו.

אולי ניתן לומר על מקורות אלה הסבר אחר: רוב הזמן שעבר מתחילת החלוקה לשבט יהודה ועד לסוף החלוקה לשבעת השבטים, עמד המשכן בגלגל, אבל רוב השבטים קיבלו את נחלתם בשילה. ולכן אמרו חז"ל מצד אחד שהמשכן עמד בגלגל בשבע שנות החלוקה, שכן במשך שבע שנות החלוקה המשכן עמד שם, ומצד שני אמרו חז"ל שבשילה חילקו את הנחלות, שכן רוב השבטים קיבלו את חלקם כשהמשכן עמד בשילה. כמה זמן בדיוק נמשכה החלוקה בשילה עיין בפרק הבא.

ד. מתי התחילו בני ישראל למנות שמיטין ויובלות?

הוזכרו לעיל דברי חז"ל שבני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, ואז גם התחייבו בתרומות ומעשרות.

שאלנו על כך שחז"ל גם אמרו שהקמת המשכן בשילה היתה לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה, ומנין שמיטין ויובלות התחיל רק לאחר שכל אחד מבני ישראל הכיר את חלקו בארץ, ודבר זה היה כמובן רק לאחר סיום החלוקה בשילה. החלוקה בשילה לא נעשתה ביום אחד, שהרי יהושע שלח שלושה אנשים מכל שבט להתהלך בארץ לארכה ולרחבה ולכתבה לחלקים, ורק אחר כך הפילו גורלות (יח, א-י). לפי זה עולה שאם המשכן עבר לשילה לאחר ארבע עשרה שנה, לא התחילו למנות מיד שמיטין ויובלות, אלא לאחר הזמן שנמשכה החלוקה בשילה!

ניתן לשאול שאלה זו גם בצורה אחרת: מדוע אמרו חז"ל שרק שבע שנים חלקו? והרי בתום שבע השנים הללו עדיין לא הסתיימה החלוקה, שכן אז עדיין היו בגלגל, והחלוקה הייתה בעיקרה בשילה!

וכאמור, הגר"א כתב בפירוש שמה שאמרו חז"ל "שבע שחלקו" מתיחס רק לחלוקה לשבטי יהודה ויוסף! אבל הסברנו שודאי דבריו נכונים שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה, ובאותו זמן רק שבטי יהודה ויוסף חלקו, ולא שאר השבטים שחלקו בשילה, אבל על המקורות שבהם ההתיחסות ל"שבע שחלקו" כוללת את החלוקה לכל השבטים בשילה, כפי שהוסבר כעת, נראה שהגר"א לא אמר את דבריו.

נראה לומר שאכן החלוקה נמשכה יותר משבע שנים, אבל חז"ל אמרו שהחלוקה נמשכה שבע שנים, כיון שהיא נמשכה קצת יותר משבע שנים, ופחות משבע וחצי שנים, כפי שיבואר, וכפי שעולה מהשוואת המקורות העוסקים בזמנים אלה.

כאשר מתבוננים בתאריכים של הכניסה לארץ ושל התחלת מנין השמיטין והיובלות עולה שחשבון זה הוא הכרחי. התחלת מנין שמיטין ויובלות לא היתה מיד אחרי ארבע עשרה שנה מדויקות מיום שנכנסו לארץ, שהרי בני ישראל נכנסו לארץ בעשור לחודש ניסן, כאמור בפרק ד' (יט): "והעם עלו מן הירדן בעשור לחֹדש הראשון", ואילו ראש השנה לשמיטין וליובלות הוא באחד בתשרי, כמפורש במשנה במסכת ראש השנה (פ"א מ"א), ועל כורחנו שמנין שמיטין ויובלות התחיל לאחר כארבע עשרה שנה וחצי!

דבר זה מפורש בדברי ה"כסף משנה" בהלכות שמיטה ויובל (פ"י, ה"ג):

י"ד שכבשו וחלקו... ומשנה שאחריה התחילו למנות.

נמצאנו למדים שדברי חז"ל שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה מדויקים.

דברי חז"ל שהמשכן עמד בגלגל י"ד שנה של כיבוש וחלוקה משמעותם היא שבאותן י"ד השנים שבהן עמד המשכן בגלגל בני ישראל עסקו בכיבוש ובחלוקה, אבל אין משמעותם שבאותן י"ד שנים הסתיימה החלוקה, אלא רק ששבטי יהודה ויוסף חלקו באותן י"ד שנים.

דברי חז"ל שבני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה משמעותם היא שאחרי שהסתיימו י"ד השנים, כאשר הסתיימה החלוקה בשילה, והגיע א' בתשרי התחילו בני ישראל למנות שמיטין ויובלות.

סיכום

  1. שבע שנים אחרי הכניסה לארץ התחילה החלוקה בגלגל, ובה קבלו את נחלתם רק שבטי יהודה ויוסף, שהיו גבורים, והיו מוכנים להילחם לבדם. שאר השבטים העדיפו להילחם ביחד, ולא רצו שיחלקו להם את נחלתם, כדי שלא יצטרכו להילחם כל אחד לבדו.
  2. ארבע עשרה שנים אחרי שנכנסו לארץ הקימו את המשכן בשילה, ואז יהושע גער בשבעת השבטים האחרים שהם מתרפים, ועודד אותם שהם יצליחו לנצח את האויבים, והוא שלח שלושה אנשים מכל שבט לכתוב את הארץ, וחילק אותה לשבעת השבטים.
  3. בשילה נמשכה החלוקה פחות מחצי שנה, והיא הסתיימה לפני א' בתשרי של השנה הבאה.
  4. בני ישראל התחילו למנות שמיטין ויובלות בא' בתשרי שלאחר ארבע עשרה שנות הכיבוש והחלוקה - כארבע עשרה שנה וחצי לאחר שנכנסו לארץ.

יהי רצון שכל עם ישראל יחזור לארצו, וכל שבט ישב במקומו, ובית המקדש יתנשא בראש ההרים.

נספח: מנין למדו חז"ל ששבע שנים עברו מתחילת החלוקה ועד סופה?

יש לשאול: מנין למדו חז"ל ששבע שנים עברו מתחילת החלוקה ועד סופה?

חז"ל במסכת ערכין (יב ע"ב) למדו זאת מהפסוק בספר יחזקאל (מ, א): "בעשרים וחמש שנה לגלותנו, בראש השנה, בעשור לחדש, בארבע עשרה שנה אחר אשר הֻכְּתָה העיר...".

יש לשאול על פסוק זה שתי שאלות:

  1. מה פירוש "בעשרים וחמש שנה לגלותנו, בארבע עשרה שנה אחר אשר הֻכְּתָה העיר"? הרי הגלות היתה אחרי חורבן ירושלים ובית המקדש!
  2. מה פירוש "בראש השנה, בעשור לחדש"? והרי ראש השנה הוא בראשון לחדש, ולא בעשור לחדש!

על השאלה הראשונה ענה המלבי"ם: "בעשרים וחמש שנה לגלותנו - היא גלות יהויכין (מל"ב כד, יד-טז), שגלה י"א שנה לפני החורבן (שם כה, ב-ט)".

על השאלה השניה דרשו חז"ל (ערכין יב ע"א): "איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחודש? הוי אומר זו יובל".

עולה מכאן שהשנה הארבע עשרה לחורבן בית המקדש היתה שנת יובל, ואם כן בית המקדש נחרב בשנה השלושים ושש ליובל. חשבון זה עומד בסתירה לכאורה לְמה שידוע לנו שמזמן שנכנסו בני ישראל לארץ עד חורבן בית המקדש עברו שמונה מאות וחמישים שנה (רש"י דברים ד, כה), שהם שבעה עשר יובלות שלמים!

מהפסוק ביחזקאל עולה שמוכרחים לומר שמנין היובלות התחיל רק ארבע עשרה שנה לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ. וכיון שהמנין התחיל רק כאשר כל ישראל ישבו במקומם, ובפרק י"ד פסוק י' למדנו שהחלוקה התחילה רק שבע שנים אחרי שנכנסו לארץ (עיין שם ברש"י ובמאמרי), למדנו שהחלוקה נמשכה עוד שבע שנים ("סדר עולם" פי"א, זבחים קיח ע"ב, ערכין יג ע"א ורד"ק לעיל יד, י).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך