עטרות ודיבון מארץ סיחון ועוג היו. אמר זה מפני שבני גד ובני ראובן לא אמרו זה אלא אחר כבושי מדין ונר' שבעבור ערי' מדין שכבשו עתה היו מדברים ואין הענין כך שהרי עטרות ודיבון מארץ סיחון ועוג היו לפיכך הוצרך לומר שאף על פי שלא אמרו זה אלא אחר כבוש מדין הזכירו גם הערים שכבשו מסיחון ועוג כדי שיאמרו אם מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה שהיא ארץ סיחון ועוג יחד עם ערי מדין שיותן להם לאחוזה:
קדש ברנע כך שמה ושתי קדש היו. פי' כך שמה לא קדש לבד וברנע שם המושל בה כמו אילוני ממרא וא"ת אם כן למה קורא אותה קדש לבד אחר ששניהם יחד הוא שמה השיב שתי קדש היו האחת קדש ברנע והאחרת קדש לבד:
הקניזי חורגו של קנז היה וילדה לו אמו של כלב את עתניאל. פי' אמו של כלב נשאת תחילה ליפונה וילדה לו את כלב ואחר יפונה נשאת לקנז וילדה לו את עתניאל וכלב נקרא בן יפונה בשם אביו וקניזי בשם בעל אמו:
וישב טפינו בעודנו אצל אחינו. לא שישב שם תמיד כי מה טעם לומר זה למשה:
בערי המבצר. שנבנו עכשיו כי הבנוים מקודם כבר נהרס במלחמה ולפיכך הוצרכו לבנות ערים לטפם כדכתיב גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו:
מעבר לירדן והלאה בעבר המערבי. שהוא גבול ארץ כנען כדכתיב הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבא השמש ומקום נחלתם היה מעבר הירדן מזרחה:
לצנאכם מגזרת צנה ואלפים לא מגזרת צאן. דאם כן היה לו לומר לצאנכם כמו גם צאנכם אבל מפני שהוא מגזרת צנה שאין בו אל"ף בין הצד"י והנו"ן לא נכתב בו אל"ף בין הצד"י והנו"ן והאל"ף שאחר הנו"ן הוא במקום הה"א של צנה:
והיוצא מפיכם תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחלוק שמשה לא בקש מהם אלא ונכבשה ואחר תשובו והם קבלו עליהם עד התנחל להתעכב שבע שחלקו וכן עשו. אמר תעשו לגבוה מפני שזה שאמר עד התנחל בני ישראל שפירושו עד סוף שבע שכבשו לא בקש אותו משה אלא מעצמן קבלו עליהם ואין זה לתועלת השבטים כלל עד שיחשב גם זה מכלל התנאי' שיתנו עם השבטים שאם לא יקיימוהו יהיה התנאי בטל רק הוא נחשב לנדר כאדם שנודר להתענות שאינו לתועלת שום אדם אלא לשם שמים בלבד ונקרא נדר גבוה ולפיכך אמר להם משה בעבור זה הדבור והיוצא מפיכם תעשו כמו שאמר איש כי ידור נדר ליי' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ומה שאמר וכן עשו הוא כדי לקיים מה שפירש שתעשו מורה עד התנחל בני ישראל שקבלו מעצמם שיתעכבו שם עם אחיהם עד שבע שחלקו ואמר והראיה על הפי' הזה ממה שכתוב בספר יהושע ויתן יי' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבות' וירשוה וישבו בה וינח יי' להם מסביב וגו' אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויאמר אליהם אתם שמרת' את כל אשר צוה אתכ' משה וגו' לא עזבתם את אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה וגו' ועתה הניח יי' אלהיכם לאחיכ' כאשר דבר להם ועתה פנו וסעו לאהליכם וגו':
ויצו להם כמו עליהם ועל תנאם מנה אלעזר ויהושע כמו ה' ילחם לכם. אמר כמו עליהם מפני שהצוי הזה הוא ל' מנוי ושררה ופירשו מנה אלעזר ויהושע כמ"ש אחר זה ואינו נופל בזה מלת להם אלא עליה' ואמר ועל תנאם מפני שלא היו ממונים רק על התנאים ואמר כמו ה' ילחם לכם שב אל ויצו להם עליה' ואמר כמו ה' ילחם לכם שפירושו כמו עליכם בשבילכ':
ואתנו אחוזת נחלתינו כלומר בידינו וברשותנו תהי אחזת נחלתינו מעבר הזה. אמר כלומר בידינו וברשותינו מפני שהמובן מאתנו הוא שתהיה אחזת נחלתם עמהם יחד גם הוסיף ואמר תהי מפני שמאמרו בידינו ברשותינו אחזת נחלתינו יסבול שהיתה ברשותינו אחזת נחלתינו לפיכך הוסיף מלת תה' שלא תאמר היתה נחלתינו שעדיין לא זכו בנחלתם זו אלא אחרי קיום התנאי' הנזכרים ופי' כי באה נחלתינו אלינו אחר קיום התנאי' כאילו אמר אחר קיום התנאי' האלה לא נבקש עוד לנחל מעבר לירדן והלאה כי כבר קבלנו נחלתינו בעבר הירדן מכיון שכבר קיימנו תנאינו באחרונה אחר שהחזקנו בנחלתינו ובנינו גדרות צאן למקננו וערים לטפינו וישבו בתוכם. ומן התימה מן הרמב"ן ז"ל היאך נעלם ממנו זה וטען על דברי הרב על שפי' גבי כי באה נחלתינו אלינו כבר קבלנוה בעבר המזרחי ואמר ואינו הגון שידברו כן לפני משה כי איננו בידם אבל ברצונו הדבר תלוי ולא קבלוה עד שיתננה הוא להם ואם היתה דעת הרב כן מדוע לא טען עליו מדבריו על דבריו שהרב עצמו פי' כאן כלו' בידנו וברשותינו תהי אחזת נחלתינו ולא אמר בידינו וברשותינו היתה אחזת נחלתינו גם אמר מעבר הזה מפני שעבר הירדן קראו שתי הפיאות הפאה המזרחית שהיא ארץ סיחון ועוג והפאה המערבית שהיא ארץ כנען מלת הזה מורה על ארץ סיחון ועוג:
ערי מבצר וגדרות צאן זה סוף פסוק מוסב על תחלת המלה ויבנו בני גד את הערים האלו להיות ערי מבצר וגדרות צאן. לא כפי מצבו שמורה שכל אלה הערים הנזכרים היו ערי מבצר וגדרות צאן דא"כ מאי ויבנו דקאמר הרי כבר בנויים ועומדים:
ואת נבו ואת בעל מעון מוסבות שם.שמות עבודת כוכבים הם והיו האמוריים קורין עריהם על שם עבודת כוכבים שלהם ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרי' וזהו מוסבות שם נבו ובעל מעון מוסבת לשם אח' הרמב"ן ז"ל טען ואמר והכתוב שאמר ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו על כלם ירמוז לא על נבו ועל בעל מעון בלבד ועוד מה טעם שיזכיר אותם הכתוב בשם עבודת כוכבים שלהם ויאמר כי בני ראובן בנו אותם והסבו שמם ולא יזכיר השם הטוב המוסב להם ומנהיג הכתוב לעולם בערים הנלכדו' להזכיר השם החדש ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם ויקרא אתהן חות יאיר ויקרא לה נבח בשמו גם בכל המוסבות שם וזכיר' ושם חברון לפנים קרית ארבע ושם דביר לפנים קרית ספר עכ"ד. ואני תמה מאד מי גלה לו שהרב ז"ל כיון במאמר ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אחרי' שהם בעבו' השמות שקראו להם אחרי' בנינם החדש עד שיטעון עליו שהכתוב שאמר ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו על כלם ירמוז ולא על נבו ועל בעל מעון בלבד ולמה לא יפרש את דברי הרב שכונתו היתה בזה על השמו' שהסבו להם קודם בנינם החדש ששמות שאר כל העירו' חשבון ואלעלה וקריתי' שהיו נקראי' בהם קודם בנינם החדש לא שינו אותם עד אחר שבנו אותם הבנין החדש אבל שמות נבו ובעל מעון שהיו נקראים בם קודם בנינם מפני היותם שמות עבודת כוכבים הסבו את שמם לשמות אחרים קודם בנינם על דרך בית גליא בית כריא כדי שלא יזכר בפיהם שם עבודת כוכבים וזהו מוסבות שם שהסבו את שמם לשמות אחרים קודם בנינם החדש ואחר שבנו אות' ואת כל שאר העיירו' בבנין החדש קראו את כלם יחד בשמות אחרים כמנהג של בוני העיירות. ומה שטען עוד מה טעם שיזכיר אותם הכ' בשם העבודת כוכבים שלהם ויאמר כי בני ראובן בנו אותם והסבו שמם הוסיף מלת בנו על דברי הרב כדי שיטעון עליו גם אמר ולמה לא יזכיר השם הטוב המוסב להם איננה טענה כי הכ' לא הזכיר כל שאר העיירות רק בשמות הישני' שהיו נקראים בימים ההם מפני היותם מפורסמים והיה מן ההכרח שיזכיר גם נבו ובעל מעון בשמות' הראשונים המפורסמים כמו בשאר העיירות ומפני שלא היה התר להם לקרותם בשמות העבודת כוכבים הוצרך הכ' לומר שהם הסבו אם שמם והיו קוראים אותם בלשונם בשמות אחרי' טרם בנינ' החדש מה שלא עשו כן בשאר העיירות ואחר בנינם החדש קראו את כלם יחד בשמות אחרים כמנהג בוני העיירות. ומה שטען עוד ומנהג הכ' לעולם בערים הנלכדות להזכיר השם החדש ויקרא אתהן חות יאיר ויקרא לה נבח בשמו אינה טענה כי הכ' הוצרך פה להזכיר כל הערים בשמותיהן הישנים אשר היו להם מימי קדם כדי שידעו הכל את הערים אשר כבש ומה מין ערים היו וא"א זה אלא כשיזכירם בשמותיהם המפורסמים שהיו מימי קדם ומנהג הכ' שקורא הערים הנלכדות בשם החדש זהו כשקורא להן שמות אבל כשרוצה להודיע ולפרסם העיירות אשר כבשו איזה ערים הם בהכרח הוא שיזכירם בשמותיהם הראשונים המפורסמים בעולם לא בשמותיה' החדשים אשר קראום לוכדיהם שעדיין לא נתפרסמו שמותיהם:
ואת שבמה בנו שבמה והיא שבם האמורה למעלה. הוסיף מלת בנו להורות שזאת שבמה דבקה עם בנו דלעיל כאילו אמר ובני ראובן בנו את חשבון ואת שבמה ומה שאמר שבמה פי' שאינה דבקה עם מוסבות שם הסמוך לה עד שיהא זה פירושו כמו שהסבו את נבו ואת בעל מעון לשמות אחרים כך הסבו גם שמה של שבמה לשם אחר רק היא דבקה עם בנו דלעיל כמו שבנו כל העיירות דלעיל כך בנו גם את שבמה ואמר והיא שבם האמורה למעלה שלא תחשוב מאחר שהיה שמה שבם ועכשיו קורא אותה שבמה שהוא שם חדש שהסבו לה אמר והיא שבם האמור' למעלה כלומר שבם ושבמה אחד הוא:
