פסוק א:וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה, נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה.
פסוק ב:וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֵאמֹר:
פסוק ג:אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, ולכן לא מת באופן דרמטי ונסי, כִּי בְחֶטְאוֹ, בחטאיו השכיחים מֵת, ככל האדם, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ.
פסוק ד:לָמָּה יִגָּרַע, יחסר שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ – כִּי אֵין לוֹ בֵּן?! מכיוון שאנחנו בנותיו, תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ, בתור יורשותיו.
פסוק ה:וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה' משום שלא הייתה מצויה לפניו כל הנחיה מפורשת ההולמת את המצב המיוחד הזה.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק ז:כֵּן, נכון בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, ולכן נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן.
פסוק ח:וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ – וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.
פסוק ט:וְאִם אֵין לוֹ גם בַּת – וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו.
פסוק י:וְאִם אֵין לוֹ אַחִים – וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו.
פסוק יא:וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו – וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ. וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה. חוק הירושה הבסיסי, כפי שהתפרש בתורה שבעל פה, קובע כי נחלתו של נפטר עוברת תמיד בכיוון 'מטה-מעלה-מטה'. כלומר אדם שמת, נחלתו נופלת לזרעו, לבניו, וכשאין לו בנים – לבנותיו. כאשר אין למת זרע, הנחלה 'עולה' דור אחד לאחור, כלומר לאביו של המת, בין אם האב חי בין אם הוא כבר מת, ומשם היא מנסה שוב 'לרדת' למטה, לזרעו של האב, כלומר לאחי המת או לזרעם. אם אין לו אחים, ולא בנים לאחים – חוזרים לדור נוסף ומשם היא מנסה לרדת, וכן הלאה. עתה משה עומד מול גזרת מותו לבדו, ומתוך אחריותו כלפי העם, שאת משאם הכבד נשא במשך השנים, הוא מבקש מה' למנות תחתיו יורש הולם.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, ההר הנראה מכל עבר והמשקיף על האזור מכל כיוון. וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק יג:וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ, מוּת גַּם אָתָּה, כַּאֲשֶׁר, כדרך שנֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ. כשם שאהרן מת ללא ייסורים, 'מיתת נשיקה', גם נשמתך תצא במנוחה שלמה ותתחבר עם יוצרה.
פסוק יד:כַּאֲשֶׁר, מכיוון שמְרִיתֶם, המריתם את פִּי בְּמִדְבַּר צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם, הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ שב מִדְבַּר צִן, על כן שניכם תמותו במדבר.
פסוק טו:וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר:
פסוק טז:יִפְקֹד, ימנה ה', אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, המושל בכל הנפשות, אִישׁ עַל הָעֵדָה.
פסוק יז:אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם במלחמה וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם בנושאים אחרים וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, שידאג לריכוזם ולאחדותם, וְכך לֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: כיוון שאתה מחפש איש כזה, קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ נכונה, רוח עליונה בּוֹ כבר עכשיו, וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו כדי להעביר אליו את כוחותיך המיוחדים ואת סמכותך.
פסוק יט:וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה, וְצִוִּיתָה, הפקד אֹתוֹ בציווייך לְעֵינֵיהֶם משום שהם יצטרכו לציית להוראותיו.
פסוק כ:וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ המייחד אותך עָלָיו, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק כא:וְאולם שלא כמוך, משה, שאתה מקבל ממני הוראות ישירות, יהושע יזדקק למנגנון מתווך – לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', באמצעות האורות הבוהקים מאבני החושן, שבאמצעותם ה' מאותת לכהן את רצונו. עַל פִּיו של אלעזר יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה.
פסוק כב:וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ. וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה.
פסוק כג:וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד משֶׁה. בעניין זה נזכרים החגים רק אגב הלכות קרבנות המוסף שיש להביא בהם. שאר הקרבנות אינם מופיעים כאן, ואף אין פה דיון בתכני החגים והמועדים הנזכרים, אלא תזכורת להיותם מקראי קודש ולאיסורי עשיית מלאכה בלבד.
