פסוק ב:כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. אלה הם מטומאת שבעה והם מטמאים אחרים על כן לא יצא בעל קרי מחוץ למחנה ואין יד במחנה לצאת חוץ רק כל אחד חופר באהלו כמנהג כל המחנות כלן כי תינוקים יש ביניהם. ופרשת כי תצא מחנה על מחנה קטן ידבר שאין שם אשה והארון ביניהם ואין (ס"א והם) סובבים כי במחנה ישראל השכינה באמצע ועוד אפרשנו במקומו:
פסוק ג:נקבה. זבה או נדה או מצורעת או טמאת מת:
פסוק ד:ויעשו כן. מיד קודם שנסעו והטמאים בנסעם יסעו בין דגל אפרים לדגל דן על דרך סברא כי לא פורש. ונסמכה פרשת איש או אשה כי הצרעת והזוב יבואו בעבור מעל. וטעם להזכיר זאת הפרשה פעם אחרת להזכיר ואם אין לאיש גואל:
פסוק ז:והתודו. איזה מהם שיהיה איש או אשה:
פסוק ז:בראשו. כאשר הוא. לא פחות ממנו:
פסוק ז:וחמישתו יוסף עליו. אם הוא מתודה מעצמו ואם יש עדים עליו יוסף שני חמישיות ומעתיקי הדת אמרו חומש החומש ודעתם רחבה מדעתנו:
פסוק ח:המושב לה'. בעבור יראת השם השיבו:
פסוק י:ואיש את קדשיו לו יהיו. טעמו ברשות המקדיש הם שיתנם לאיזה כהן שירצה והזכיר זה בעבור מתנות כהונה:
פסוק יב:וטעם תשטה. בעבור ומעלה בו מעל:
פסוק יב:תשטה. תסור מהדרך הישרה וכן שטה מעליו ועבור:
פסוק יג:שכבת זרע. השכיבה הידועה כי עקרה לזרע:
פסוק יג:ונסתרה שלא גלתה היא הדבר ואפילו עד אחד אין בה שתהיה חשודה בעבורו:
פסוק יג:והיא לא נתפשה. בעדים אנשים או על ידי נשים עד שתהיה חשודה:
פסוק יד:ועבר עליו. לשון זכר וכן רוח גדולה וחזק מאד:
פסוק יד:וטעם עבר. שעל' במחשבתו:
פסוק טו:עליה. עמה או בעבורה:
פסוק טו:קמח שעורים. אמרו רבותינו היא עשתה מעשה בהמה תביא מאכל בהמה ומנחת הנדבה היא סולת חטים לזכרון לטוב. וזאת המנחה מזכרת עון אם היה שם על כן היא גרוע להיותה שעורים בלא שמן ובלא לבונה:
פסוק טז:והקריב אתה. המנחה:
פסוק טז:והעמידה לפני ה'. לפני המזבח:
פסוק יז:מים קדשים. מהכיור כי כבר נקדשו:
פסוק יז:בקרקע. ידוע תחת הקרקע:
פסוק יח:ופרע את ראש האשה. יגלה ולפי דעתי יוציא פרע ראשה שהיה מכוסה:
פסוק יח:מי המרים. לפי דעתי שמלת מי סמוך ומלת המרים תאר השם אם כן סודו ידוע גם יתכן שנקראו על שם סופם כמו ובגדי ערומים תפשיט והעד ובאו בה המים המאררים למרים להורות כי האלות הנקראות המאררים ישימו המים מרים אחר היותם מתוקים:
פסוק יח:ומלת המאררים. מהבנין הכבד כמו אשר אררה ה':
פסוק יט:וטעם והשביע. שתענה האשה אמן אמן:
פסוק יט:אם לא שכב איש אתך. הטעם איש אחר בחזקה:
פסוק יט:ואם לא שטית. ברצונך ודקדוק שטית טומאה כמו לא תבנה אתהן גזית:
פסוק יט:הנקי. תהיה נקייה כמו ומות בהר ויתכן להיות והשביע הראשון בשם והשני באלה כאשר הוא מפורש:
פסוק כא:צבה. כמו נפוחה ואין ריע לו חוץ מהפרשה הזאת:
פסוק כב:ולנפיל. נפתח הלמ"ד להורות על חסרון ה"א הבנין וכן לשמיד:
פסוק כג:וטעם בספר. שהיה להם ספר ידוע באלות:
פסוק כו:אזכרתה. מה שיהיה לה לזכרון לטוב או לרע כפי מעשיה:
פסוק כז:ותמעל מעל. כאשר פירשתי דבר מכוסה:
פסוק כח:ונזרעה זרע. שיתן לה השם זרע בשכר הקלון שאירע לה:
פסוק לא:תשא את עונה. אם נטמאה:
פסוק לא:וטעם ונקה האיש מעון. כי אם עבר עליו רוח קנאה הנה היא אסורה לו שישכב עמה והשוכב יש לו עון. יש אומרים שטעם הסמך פרשת נזיר לפרשת סוטה שיהיה לה בן נזיר אם לא נטמאה ולפי דעתי כי נסמכה בעבור נזירת האשה שהיא הפך המועלת כי רובי העבירות סבתם היין ואשה שלא תתקן שער ראשה איננה מבקשת להבעל:
