ויהיו בני ראובן בכור וגו' לגולגלותם וגו' בכל השבטים לא נאמרו לגולגלותם חוץ מאלו לפי שהיו צריכין לכפרה ראובן על שבלבל יצועי אביו ושמעון על שנשא דינה אחותו כמו שפי' בפר' ויגש ולמ"ד בפ' ארבע מיתות גם אחותו מן האם מותרת לבני נח י"ל ששמעון צריך כפרה על מה שעשה עם לוי במעשה יוסף ובשכם וכבר נתכפר אותו עון ללוי במעשה העגל שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי אבל שמעון היה צריך כפרה וכבר מפרש הענין בג"ה הענין בפרש' ברכה:
פסוק מד:
אשר פקד משה ואהרן לומ' שלא נמנה עם הלוים. לא הבנתי דכל נקוד מכחיש קצת הכתב כגון נקוד דעל ובקומה דפרש' וירא ודעל וישקהו דפר' וישלח ודעל לבנינו דפר' נצבים וכן הרבה כי טעם מדרש הנקוד לפי שעושה הכתב כאלו הוא דחוק וכאן אינו כן שהרי כתי' אשר פקד משה ואהרן ולא כתוב אשר נפקד ואולי אם נאמר דמה שפירש הקונ' שלא נמנה היינו לשון מנוי נימא דמכחיש קצת הכתב שהרי כתו' אשר פקד משה ואהרן על פי הש' אך ק' קצת דא"כ היה לו לרש"י לפרש שלא נמנה על מנין הלוי' כי כן הלשון נופל על לשון מנוי מ"ד:
פסוק מט:
אך את מטה לוי לא תפקוד פרש"י כדאי הוא לגיון מלך להיו' נמנה לבדו ד"א צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזרה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר אמ' לא יהיו אלו בכלל לפי שהם שלי שלא טעו בעגל. ד"א את מטה לוי לא תפקוד לפי שפקדת המשכן עליהם לפיכך לא יצאו בצבא ואני אומ' לפי שהיו שומרי הכלים כמו שמפרש ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו כדרך יושבי על הכלים כך פר"מ מקוצי:
פסוק נ:
ואתה הפקד את הלוים. פי' הקו' כתרגו' מני לשון מנוי ושררה לא הבנתי איך התרגום מוכיח כן שהרי אינו מחלק בתרג' מלשו' פקידה בין אותו שהוא ל' מנוי וחשבון כי תרגו' של פקוד את בני לוי הוא מני וכן כלם ואם נאמ' דכ"ף בתרגו' טעות סופר הוא וראוי ליכתב תרגומו מני בלא כ"ף ועל לשון התרגו' שיש לו שני פנים בא רש"י לפרש גם פתרונו אולי ניחא והרבה כיוצא בו מצינו בפ' מקץ עד"י: