פסוק א:וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. דיבורים מאותו סוג. בני האדם יכלו לשוחח זה עם זה על כל נושא, משום שהכירו איש את רעהו ובאו מרקע משותף. כולם היו בני נח. עדיין לא היו הבדלי לשון ותרבות גדולים, העשויים ליצור פירוד בין בני האדם. תושבי הארץ כולם היו יחידה אחת.
פסוק ב:וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם, כשנעו ממקום כלשהו במזרח. נראה שאין מדובר בכלל האנושות, אלא בקבוצה גדולה מסוימת. וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, שטח אדמה מישורי נמוך בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, ארץ זו, השוכנת בין נהרות בבל, היא אכן מקום שטוח שתכונותיו מתאימות להתרחשות שתתואר להלן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
פסוק ג:וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה. בארץ שנער לא היו אבנים רבות, אך החֵמר היה מצוי שם בשפע. לכן כבר בדורות קדומים המציאו שם את השימוש בחֵמר לשם בניית בתים. וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן, את הלבנים שעוצבו מגושי החֵמר, שרפו באש, וכך הן קיבלו צורה קבועה, והפכו לחרס ששימש חומר בנייה, באותו תפקיד ששימשה האבן. וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר, לחומר שבאמצעותו מדביקים את הלבנים, ובו מצפים את חלקם הפנימי של הקירות. מכיוון שהיה להם חֵמר לרוב, הם יכלו לבנות מבנים רבים מלְבנים בלבד, כפי שהיה נהוג ברוב חלקי אירופה במשך שנים רבות מאוד. אולם הם לא הסתפקו בשפע החמר,
פסוק ד:וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל, וְרֹאשׁוֹ של המגדל יהיה בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. המגדל ייראה למרחקים עצומים, והוא ישמש כמרכזנו, כדי שלא נתפזר בכל העולם. נוכל להתרחק מן העיר כל עוד נראה את המגדל ונדע כיצד לחזור אליו. כך לא נאבד קשר אלו עם אלו.
פסוק ה:וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר, שהכול שותפים בה, וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם שלא למטרה מעשית־טכנית.
פסוק ו:וַיֹּאמֶר ה': הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, הם מאוחדים כעם, כיחידה אחת בעלת רעיון משותף, וְזֶה, האיחוד של העם והשפה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, המניע ההתחלתי של עשייתם . וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. עכשיו בכוחם לעשות הכול. ומאחר שיצר לב האדם רע, בתנאים של אחידות עלול הרוע להתפתח בחברה זו ללא מעצורים.
פסוק ז:על כן — הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה, נבלבל שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ, נשבש את אחדותם.
פסוק ח:וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. השפות התבלבלו, נוצרו אופני ביטוי חדשים, וכתוצאה מכך, בני האדם לא יכלו עוד לחיות יחדיו, והתפזרו בכל העולם.
פסוק ט:עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ של העיר בָּבֶל, כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. האנושות התפתחה ויישבה את העולם כולו.
פסוק י:אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם: שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה היה, וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל.
פסוק יא:וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק יב:וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח.
פסוק יג:וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק יד:וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר.
פסוק טו:וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק טז:וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג.
פסוק יז:וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק יח:וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ.
פסוק יט:וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק כ:וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג.
פסוק כא:וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק כב:וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר.
פסוק כג:וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק כד:וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח.
פסוק כה:וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
פסוק כו:וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בתוך שבעים השנים הללו אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן.
פסוק כז:וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח: תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן, וְהָרָן, שייתכן שהיה הבן הקטן, הוֹלִיד אֶת לוֹט. דמויות אלה חשובות להמשך הסיפור.
פסוק כח:וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי, בחיי תֶּרַח אָבִיו. כנראה מותו של בן בחיי אביו לא היה אירוע שכיח. בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים.
פסוק כט:וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים, שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אחיו, שהיה אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.
פסוק ל:וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד. בניגוד לנחור, שהוליד ממִּלכה שושלת שלמה, כמו שיתואר הלאה, לשרי אין בנים.
פסוק לא:וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. לא ברור מדוע יצאו מאור כשדים, הנמצאת כנראה בדרום מסוטופמיה, עיראק של ימינו, לעבר כנען הרחוקה. אפילו בקו אווירי מדובר במרחק עצום, כ־1,000 ק"מ. יתר על כן, בתווך נמצא המדבר הסורי, שאותו אי אפשר לחצות אם אין מצטרפים לשיירות גדולות ומתוך הכנה מיוחדת. כדי להגיע לארץ כנען, צריך להצפין ולהתקרב אל נהר הפרת עד לצפון סוריה. וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, לפי שעה, למרות שאין זו ארץ כנען.
פסוק לב:וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה, וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן. לפי החשבון ברור שמותו של תרח בגיל מאתיים וחמש שנים אירע הרבה לאחר המאורעות שיתוארו בהמשך. אולם, התורה מקדימה פרט זה, כדי לסיים את סיפור תולדות בני שם. מכאן תתמקד התורה באברם. אברם, שהוא ובניו עומדים במרכז ספר בראשית, הוא הדור העשירי לנח.
