וישימו עליה קטרת. משלהם. היינו ויקריבו לפני ה׳ אש זרה שהרי אי אפשר לקטרת בלא אש וכל קטרת שאינה משל צבור נקראת זרה.אשר לא צוה אתם. פי׳ אשר לא לעשות צוה אותם כדכתיב ולא תעלו עליו קטרת זרה דוגמת לשרוף את בניהם ואת בנותיהם אשר לא צויתי אותם.ותצא אש בתחלה סתם ואח״כ פי׳ האיך יצאה ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא וגו׳ ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם היא יציאת האש האמורה למעלה כי דרך יציאתה מלפני ה׳ מבית קדש הקדשים מצאה נדב ואביהוא לפני מזבח הזהב שבהיכל מקריבים עליו אש זרה ושרפתם ויצאה אותה האש מן ההיכל לחוצה על מזבח העולה ותאכל עליו את העולה וגו'ותצא אש פרש״י רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. פירוש דרשו אע״פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט שנאמר ונתנו בני אהרן אש וגו׳ ולא שאלו את פי משה רבן כדכתיב אשר לא צוה אותם והיה להם לימלך במשה רבן כמו ששנינו במסכת תענית שנענש יאשיהו ונהרג על שהיה לו לימלך בירמיה ולא נמלך כשהעביר פרעה נכה חרב בארצו. וי״א טעו בהוראתו להקריב באותו יום אש זרה ומה שכתוב ונתנו בני אהרן הכהנים אש שאעפ״י שהיא יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, היינו מאותו יום ואילך שכבר ירדה מן השמים אבל באותו יום שעדיין לא ירדה מן השמים ורצה הקב״ה להתכבד בה לעיני כל העם לא צוה אותם והיינו דכתיב אשר לא צוה אותם שלא למעט כבוד שכינה כמו שמצינו באליהו ואש לא תשימו.ותאכל אותם וימתו מדה כנגד מדה נענשו כאן באש לפי שמצינו במראה כבוד שכינה שהוא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני כמו שפרש״י בפרשת משפטים גבי ויחזו את האלהים, ולזקני ישראל באש תבערה בפרשת בהעלותך. ד״א מדה כנגד מדה חטאו כאן באש ולקו באש. וימתו לפני ה'. ר׳ אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים להכנס שם שנאמר ויקרבו כל העדה וישאום בכתנותם א״כ למה נאמר וימתו לפני ה׳ שנגפן המלאך ודחפן לחוץ והוציאם. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר וימתו לפני ה' א״כ למה נאמר ויקרבו וישאום בכתנותם מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לחוץ.הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרבי אקדש והיכן דבר, ונועדתי שמה לבנ״י ונקדש בכבודי וגו'. ד״א היכן דבר וגם הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו פן יפרץ בם ה׳ בכהנים גדולים הקרבים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא יתחלל שמי ועבודתי כדכתיב והכהן הגדול מאחיו וגו׳ ובגדיו לא יפרום ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוקיו, הא אם יצא חלל ואין מוקדם ומאוחר בתורה.ועל פני כל העם אכבד רואה בניו מתים ומניח אבילתו בשביל עבודתי.וידם אהרן כמו שמצינו ביחזקאל האנק דום אבל מתים לא תעשה אף כאן וידם אהרן ממה שהיה רוצה להתאבל.ויאמר אלהם קרבו אין לכם לידאג מן הקצף.בכתנתם של נשואים ולא בכתנות של נושאים שהרי כתנות לכהנים ואין כתנות ללוים.ראשיכם אל תפרעו הואיל ואתם משרתיו של הקב״ה אין נאה שתהיו מצטערים ובוכים אבל אחיכם יבכו.ובגדיכם לא תפרמו אע״פ שאתם הדיוטים הרי אתם היום ככהן גדול לדורות, ובכהן גדול כתיב את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, שהוא דרך אבלות כדכתיב גבי מצורע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע.ועל כל העדה יקצף לעיל קאי לא תמותו ועל כל העדה לא יקצף דוגמא כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד. ד״א אם תנהגו אבלות הקב״ה יקצוף על כל העדה, כיצד, לא יקבל ברצון את הקרבנות שהקרבתם בעד העדה.לא תצאו כמו כהן גדול שנאמר בו כי נזר שמן משחת אלקיו עליו. וזו היא ששנינו בתורת כהנים ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן, אבל לא לאלעזר ואיתמר מכאן שאין הכהנים מטמאין מתים וכו'. וכי כך אנו צריכין ללמוד מכאן והלא כמה פרשיות נתפרשו בתורה על אזהרת טומאת כהנים, ועוד אלעזר ואיתמר כהנים הדיוטים היו אמאי למה לא נטמאו לאחיהם שמצינו שאמר משה למישאל ולאלצפן קרבו שאו את אחיכם. אלא הכי הוי פירושה מכאן אמרו חכמים שאין כהנים ביום משיחתן מטמאין לשום מת שאף כהנים הדיוטות ביום משיחתן יש להם דין כהן גדול. שהרי מצינו אלו שהוזהרו ביום משיחתן בכל דיני כה״ג.וידבר אל אהרן פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן לפי שמאותו יום ואילך נאסרו דהא בביאת אוה״מ תלה רחמנא.יין ושכר. פרש״י דרך שכרות. כלומר שיעור כדי שכרות כדאי׳ במס׳ כריתות פרק אמרו לו רבי אליעזר אומר יין ושכר אל תשת שלא תשתהו כדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או אם נתן לתוכו מים כל שהוא פטור.אל תשת. אעפ״י שנותנים יין ושכר לשאר אבלים כדכתיב תנו שכר לאובד ויין למרי נפש אתה ובניך אל תשת כי אין לכם לנהוג דין אבלות. ועוד שאתם אסורים בו ויש בו חיוב מיתה בעת בואכם אל אהל מועד כי אין דרך להיות שכור עובד.ולהבדיל בין הקדש ובין החל אלו הערכין.ובין הטמא ובין הטהור אלו הטמאות והטהרות.ולהורת אלו ההוראות.את כל החקים אלו המדרשות.אשר דבר ה' אלו ההלכות.ביד משה זה מקרא. התרגום מניין תלמוד לומר ולהורת.אצל המזבח ולא בהיכל ולא ע״ג המזבח. אין לי אלא זו בלבד מניין לרבות קדשי קדשים ת״ל קדש קדשים הוא. אין לי אלא סמוך למזבח מניין לרבות לשכות בנויות בחול ופתוחות לקדש תלמוד לומר ואכלתם אותה במקום קדוש.אתה, היא הרי אלו מיעוטים פרט לתודה וללחמה, ולאיל נזיר וללחמו, ולאיל המלואים וללחמו.ואת חזה התנופה זו תנופת הסל.ואת שוק זה שוק.התרומה זו תרומת תודה.תאכלו במקום טהור פרש״י וכי את הראשונים וכו׳ פירוש המנחה הנותרת.מזבחי שלמי בנ״י לרבות אותם שהיו באותו היום שם כדכתיב ושור ואיל לשלמים.ואת שעיר החטאת לפי הפשט הוא שנאמר בו קחו שעיר עזים וכו׳ שכאן וכאן נאמר בו כפרה.שעיר החטאת פרש״י שעיר מוספי ראש חדש ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ראש חדש ומכולן לא נשרף אלא זו, פירוש משלשת שעירים הללו לא נשרף אלא זה של ראש חדש ומדעתו של כהן נשרף. ועוד פרש״י י״א מפני טומאה שנגעה בו נשרף ואם תאמר בלאו הכי נמי דינו להיות נשרף שאי אפשר שלא היו טמאי מתים מיום שנולדו והם נגעו בשעיר זה ועדיין לא נטהרו בהזיית שלישי וז׳ שעדיין לא היה להם אפר פרה עד למחרת כדקיימא לן באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה, אלא י״ל לטהרו משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח כעין אהרן ובניו. כדאמרינן במס׳ יומא אמרת נכנסו מים תחת דם.לכפר עליהם זה שעיר ר״ח שכן גבי ר״ח תשרי כתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לכפר עליכם.הן היום הקריבו פרש״י מהו אומר. כלומר אי זו תשובה השיב אהרן הן היום הקריבו, למשה ששאל מדוע לא אכלתם וכי בשביל שלא הקריבו הם את החטאת לא היה להם לאכלה והלא כל עבודות אותו היום היו ע״י אהרן, ואעפ״י כן כתיב ואכלוה מצות, וכתיב ואת שוק התרומה תאכלו וגו'. ועוד פרש״י אלא אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים וכו׳ משה רבינו היה סבור שאין אנינות של אהרן פוסלת באותו יום בשום חטאת ואפי׳ בשל ר״ח. והפרישה שפרש״י קצרה וה״ק שמא נזרק דמה של חטאת דר״ח ע״י אונן ואתם סבורים שהאונן שעבד היום חלל ולפיכך השיב אהרן ואמר לו וכי הם שהם הדיוטות, הקריבו את חטאתם, פירוש שאר חטאות, אני שאני כהן גדול הקרבתי ויכול אני להקריבם אונן הואיל והם קדשי שעה ולכך נאכלו. [ותקראנה מלשון מקרה ומאורע].ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת ר״ח שהוא קדשי דורות הייטב בעיני ה'. אם שמעת בקדשי שעה כגון שעיר שמיני ושעיר נחשון אין לך להקל בקדשי דורות. ועוד פרש״י אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות. וא״ת הרי קים לן שכהנים גדולים היו באותו יום כדאמרינן לעיל. אלא י״ל לא נעשו ככהנים גדולים אלא להחמיר כגון על קריעה ופרימה ויציאת מקדש. אבל להקל כגון להקריב באנינות לא היו ככהנים גדולים ביום חנוכן.את חטאתם שלש חטאות.ותקראנה אתי כאלה מתו הבנים הראויים לסייע אותי לאכול.אתי כאלה אני אסור באנינה ואין הלויים אסורין באנינה לשיר.ואכלתי חטאת היום אכלתי מן החטאת הנאכלות כל מה שהייתי יכול אני ושני בני הנותרים.הייטב בעיני ה' שיבאו לידי נותר ואם לא נשרפה חטאת זו היו באות לידי נותר שלא נשארנו רק שלשה.הייטב בעיני ה' ה״א זו בפתח, משונה ה״א זו בנקודתה שדינה להיות בחטף פת״ח.
