פסוק א:אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת, דברי האמת והצדק הָאֵלֶּה של חזקיהו בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיָּבֹא, נכנס בִיהוּדָה, וַיִּחַן, חנה עַל־הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר, וחשב לְבִקְעָם, לפרוץ ולנכס אותן אֵלָיו. הוא לא הגיע מיד לירושלים, מרכז עצמתה של מדינת יהודה, ככובשים אחרים של הארץ, שכן מגמת פניו של סנחריב לא הייתה כיבוש יהודה כשלעצמה, אלא מצרים. ובמדינת יהודה ראה מכשול שעליו לסלק מדרכו למצרים. לכן הוא הטיל מצור על ערי מבצר קטנות יותר ביהודה, ונלחם בהן לפני שהגיע לירושלים.
פסוק ב:וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי־בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל־יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ג:וַיִּוָּעַץ, חזקיהו התייעץ עִם־שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת־מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, כדי שהמעיינות לא יסייעו לאויב. וַיַּעְזְרֻהוּ –
פסוק ד:וַיִּקָּבְצוּ עַם־רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת־כָּל־הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת־הַנַּחַל, הגיחון הַשּׁוֹטֵף, הזורם בְּתוֹךְ־הָאָרֶץ, לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים? ! רוב מקרי המצור מתרחשים בקיץ, ואז המים חשובים לא פחות מאשר האוכל.
פסוק ה:וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת־כָּל־הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה, וַיַּעַל, העלה את גובה החומה עַל, מעל לגובה הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה העלה את הַחוֹמָה האַחֶרֶת, חומת משנה חיצונית שבנה כדי לגונן על החומה הראשונה. וַיְחַזֵּק אֶת־הַמִּלּוֹא, השטח ששלמה מילא ובנה כדי שלא יהיה בקע בין החלקים השונים של עִיר דָּוִיד. וַיַּעַשׂ שֶׁלַח, כלי מלחמה לָרֹב וּמָגִנִּים.
פסוק ו:וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת, הוא מינה קציני צבא עַל־הָעָם הלוחם, וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל־רְחוֹב, רחבת שַׁעַר הָעִיר, וַיְדַבֵּר עַל־לְבָבָם לֵאמֹר׃
פסוק ז:חִזְקוּ וְאִמְצוּ! אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחַתּוּ, תיבהלו, תישברו מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל־הֶהָמוֹן אֲשֶׁר־עִמּוֹ, כִּי מי ש כִּי עִמָּנוּ רַב, חזק מֵעִמּוֹ –
פסוק ח:עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר, וְעִמָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵינוּ. וַיִּסָּמְכוּ, נשענו ובטחו הָעָם עַל־דִּבְרֵי העידוד והחיזוק של יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה.
פסוק ט:אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר את עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה – וְהוּא בינתיים צר עַל־לָכִישׁ, וְכָל־מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ – עַל־יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל־כָּל־יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם. בזמן המצור על לכיש הוא שלח שליחים לדבר אל חזקיהו המלך וגם להוריד את המורל של העם, לרופף את ביטחונו ולקרוא לכניעתו. לֵאמֹר:
פסוק י:כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר: עַל־מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלִָם? !
פסוק יא:הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא, לֵאמֹר: "ה' אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר". הנימוק שלו הוא ביטחונו בה'.
פסוק יב:הֲלֹא־הוּא, יְחִזְקִיָּהוּ, הֵסִיר אֶת־בָּמֹתָיו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו של ה', וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: "רק לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ". ברור שלשליחיו של מלך אשור היה מידע על המתרחש בארץ יהודה. הם ידעו על מאמציו של חזקיהו לבער את הבמות, שרובן היו במות לה' ולא לעבודה זרה. אף שהסרת הבמות הללו עולה בקנה אחד עם איסור התורה להקריב קרבנות מחוץ לבית ה', האשורים מנסים תחילה להסית את העם על ידי פנייה לאותם אנשים שנפגעו מיזמתו של חזקיהו. ייתכן שבמשך מאה שנה הקריבו אנשים אלה בבמה שלהם, והנה עכשיו טענו כנגדם שלא נהגו נכון כל אותה עת, הרסו את הבמה שלהם ודרשו מהם לעלות לירושלים. יתר על כן, שליחי סנחריב שיערו שאנשי יהודה יסכימו ששבירת מזבחות שנבנו לשם ה' עשויה להגביל אותו ולצמצם את כוחו.
פסוק יג:הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת בכל האזור. הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת־אַרְצָם מִיָּדִי? !
פסוק יד:מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ, הרגו אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת־עַמּוֹ מִיָּדִי, כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי? ! הרי כולם השתחוו לאליהם וסמכו עליהם, ושום עם מהעמים הללו לא נושע – לא בידי אלוהיו ולא בידי צבאו.
פסוק טו:וְעַתָּה אַל־יַשִּׁיא, יפתה אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ, וְאַל־יַסִּית אֶתְכֶם בדרך כָּזֹאת, וְאַל־תַּאֲמִינוּ לוֹ, כִּי־לֹא יוּכַל כָּל־אֱלוֹהַּ של כָּל־גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי; אַף כִּי, גם, אפילו, או: כל שכן אֱלֹהֵיכֶם לֹא־יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי. כשם ששום כוח לא עצר אותי עד כה, גם אלוקיכם לא יוכל לעמוד כנגדי.
פסוק טז:וְעוֹד דִּבְּרוּ עֲבָדָיו של מלך אשור דברים נוספים עַל־ה' הָאֱלֹהִים וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ.
פסוק יז:וּסְפָרִים כָּתַב לְחָרֵף, לבזות לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר: כֵּאלֹהֵי גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא־הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי, כֵּן לֹא־יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי.
פסוק יח:יתרה מזו – וַיִּקְרְאוּ בְקוֹל־גָּדוֹל ביהוּדִית, שפת יהודה, ה'עברית' שדובר בה בארץ יהודה עַל־עַם יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר עַל־הַחוֹמָה, ולא בשפתם שלהם – האשורית, וגם לא בארמית, שהייתה אז השפה הבינלאומית. האנשים שנשלחו ידעו את שפת המקום והשתמשו בה כדי לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם, להפחיד את העם, לְמַעַן יִלְכְּדוּ אֶת־הָעִיר. הם לא ניסו להפחיד את חזקיהו, שיודע פחות או יותר את התנאים ההיסטוריים, הגאוגרפיים והפוליטיים. תעמולתם כוונה אל החיילים שעמדו על החומות והגנו על העיר.
פסוק יט:וַיְדַבְּרוּ אֶל, על אֱלֹהֵי יְרוּשָׁלִָם כְּעַל אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, שהם מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם. החירוף שלהם היה בעצם ההתייחסות לה' כאחת האלוהויות שיש לשאר מדינות, שאין בכוחן לעמוד כנגדם ולעזור לבני עמן.
פסוק כ:וַיִּתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל־זֹאת, וַיִּזְעֲקוּ אל הַשָּׁמָיִם. חלופת הדברים ביניהם ונוסח תפילתו של חזקיהו מופיעים בהרחבה בספרים ישעיה ומלכים. כאן מובאת רק התמצית.
פסוק כא:וַיִּשְׁלַח ה' מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד המלאך כָּל־גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר. בלילה אחד פגע כוח עליון באשורים והמית את מנהיגי המחנה, שריו, כל קציניו ואולי אנשים נוספים במחנה. וַיָּשָׁב מלך אשור בְּבֹשֶׁת פָּנִים לְאַרְצוֹ, לאחר שלא עלה בידו לעשות דבר. עזיבתו הפתאומית של מחנה סנחריב את ירושלים לנפשה בבת-אחת הייתה נס גדול מאוד. אולם סופו הוכיח שהרבה לפשוע בדבריו וביוהרתו – וַיָּבֹא אל בֵּית אֱלֹהָיו להתפלל, וּמִיצִיאֵי, מיוצאי מֵעָיו, צאצאיו שהיו שָׁם קשרו קשר נגדו והִפִּילֻהוּ בֶחָרֶב. כמסופר במקום אחר, שני בניו הם שהרגו אותו.
פסוק כב:וַיּוֹשַׁע ה' אֶת־יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וּמִיַּד־כּל אויביהם, וַיְנַהֲלֵם, הנהיג אותם במנוחה מִסָּבִיב, בכל סביבתם.
פסוק כג:וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַה' לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת, מתנות, מנחות לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שכן שמועה זו הגיעה למרחוק כדרכן של חדשות מרעישות, וַיִּנַּשֵּׂא, שמו של חזקיהו נודע לתהילה לְעֵינֵי כָל־הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי־כֵן.
פסוק כד:בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד שהיה קרוב לָמוּת. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־ה', וַיֹּאמֶר באמצעות הנביא ישעיהו לוֹ שתפילתו התקבלה, וּמוֹפֵת, אות וסימן נָתַן לוֹ שיבריא.
פסוק כה:וְלֹא־כִגְמֻל, בהתאם לשכר שבא עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ. הוא לא השיב לה' את הטובה שגמל אתו, כִּי גָבַהּ לִבּוֹ, אף על פי שהיה ברור שמפלת אשור לא נבעה מתוקפו הצבאי של חזקיהו, הוא זקף את הניצחון לזכותו, ועל כן – וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף, כעס וְעַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.
פסוק כו:בעקבות המחלה ומסיבות נוספות – וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ, וחזר בו מגאוותו, הוּא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, וְלֹא־בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף, כעס ה' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ, ואחרי פלישה סנחריב שקטה הארץ.
פסוק כז:וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד, וְאוֹצָרוֹת, מקומות אחסון עָשָׂה־לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה, כלים יקרי ערך. הוא היה מלך נמרץ ומוצלח, ובעקבות גדולתו והשלווה ששררה בימיו, קיבל מתנות ומסים. כך הצטבר שוב רכוש רב בירושלים.
פסוק כח:וּמִסְכְּנוֹת, מחסנים לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר, וְאֻרָוֹת עשה או חידש לְכָל־בְּהֵמָה וּבְהֵמָה, וַעֲדָרִים למלא בהם את האֲוֵרוֹת, האורוות המלכותיות.
פסוק כט:וְעָרִים עָשָׂה לוֹ וּמִקְנֵה־צֹאן וּבָקָר לָרֹב, כִּי נָתַן־לוֹ אֱלֹהִים רְכוּשׁ רַב מְאֹד.
פסוק ל:וְהוּא, יְחִזְקִיָּהוּ, סָתַם אֶת־מוֹצָא, מקום היציאה של מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן, וַיַּשְּׁרֵם הטה אותם לְמַטָּה־מַעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד על ידי כריית נקבת השילוח. הזרמת מעיין השילוח לתוך העיר סיפקה מים לתושבי ירושלים בעתות מצור, ואף מנעה מהאויבים להשתמש במי הגיחון. וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־מַעֲשֵׂהוּ.
פסוק לא:וְכֵן פעל בִּמְלִיצֵי, עם אנשי משלחת שָׂרֵי בָבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו, שנשלחו אליו לִדְרֹשׁ, לחקור את הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ. כאן נרמז מה שהורחב בספרי ישעיה ומלכים – לאחר מפלת סנחריב קיבל חזקיהו מופת שהיה כרוך בשינוי בסדר העולם – הזמן חזר אחורנית. בעקבות זאת באו שרי מלך בבל אל חזקיהו, והוא קיבל את פניהם בכבוד גדול, אולי יתר על המידה. במופת הזה עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל־בִּלְבָבוֹ. הניח לו לעשות כרצונו בלא למנוע ממנו או לעצור את תגובותיו, אף שמעשיו אלה לא הוסיפו לו תפארת.
פסוק לב:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו, מעשיו המיטיבים הִנָּם כְּתוּבִים בַּחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ הַנָּבִיא, שהיה נביא שנים רבות קודם מלכות חזקיהו, ובזמנו הוא כבר היה הנביא הגדול שנבואתו הולכת ומתקיימת, עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. חלק ממעשי חזקיהו אכן נמצאים בספר ישעיה, אך נראה שהיה ספר נוסף שכתב הנביא שהכיל את שאר דברי הימים של המלך חזקיהו.
פסוק לג:וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם־אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה, בחלק העליון, המכובד שבקִבְרֵי בְנֵי־דָוִיד, ייתכן שקברים אלו היו פזורים ולא בתוך מערה אחת. וְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל־יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, מפני שהיה מלך רב פעלים שביצר את המדינה וזכה לראות נסים ולקבל סיוע מלמעלה. וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
