פסוק א:וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִעִית הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע. יהוידע ידע שאין בכוחו לממש את תכניותיו לבדו, ועל כן בנה אט-אט קשרים עם אנשים. וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת: לַעֲזַרְיָהוּ בֶן־יְרֹחָם וּלְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־יְהוֹחָנָן וְלַעֲזַרְיָהוּ בֶן־עוֹבֵד וְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן־עֲדָיָהוּ וְאֶת־אֱלִישָׁפָט בֶּן־זִכְרִי, את כולם הוא שיתף עִמּוֹ בַבְּרִית הסודית שנועדה להשיב את המלוכה לשושלת בית דויד.
פסוק ב:וַיָּסֹבּוּ, הסתובבו יהוידע והשרים בִּיהוּדָה, וַיִּקְבְּצוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל־יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ג:וַיִּכְרֹת כָּל־הַקָּהָל המיוחד שהגיע לאספה הזו בְּרִית בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם־הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר לָהֶם יהוידע: הִנֵּה זה בֶן־הַמֶּלֶךְ שיִמְלֹךְ, כַּאֲשֶׁר, כפי שדִּבֶּר ה' עַל־בְּנֵי דָוִיד, שהמלוכה לא תפסוק מזרעו; ויש לקיים את דברו.
פסוק ד:זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כדי להוציא את דבר ה' אל הפועל: הַשְּׁלִשִׁית, שליש מִכֶּם יהיו בבָאֵי הַשַּׁבָּת, המשמרות הנכנסים למקדש ביום השבת, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְשֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים, שוערי הסף. אלו יעמדו במקום אחד.
פסוק ה:וְהַשְּׁלִשִׁית האחרת תהיה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר הַיְסוֹד. אם תתפצלו ותעמדו במקומות שונים, המרד לא יהיה ניכר, וְכָל־הָעָם יימצא בְּחַצְרוֹת בֵּית ה', בעזרות שבמקדש.
פסוק ו:וְאַל־יָבוֹא אחד מהעם לבֵית־ה' כִּי אִם־הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים לַלְוִיִּם, הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי־קֹדֶשׁ הֵמָּה, וְכָל־הָעָם יִשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת ה' מבחוץ.
פסוק ז:וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת־הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ. כיוון שחלק מהלויים עוסקים בעבודת השחיטה, הם מחזיקים סכינים בידם. אחרים יחזיקו כלים אחרים ולא יעמדו בידיים חשופות. וְהַבָּא אֶל־הַבַּיִת, מי שאינו בסוד העניינים – יוּמָת. וִהְיוּ אֶת, עם הַמֶּלֶךְ, אתם מלוויו של המלך בְּבֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ. עליכם לדאוג שהוא יהיה מוגן מכל סכנה.
פסוק ח:וַיַּעֲשׂוּ הַלְוִיִּם וְכָל־יְהוּדָה כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת־אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְאֵי הַשַּׁבָּת. בדרך כלל, משמר אחד נכנס לעבודה בשבת, ומשמר אחד יוצא, אבל במקרה הזה שני המשמרות נשארו במקדש, כִּי לֹא פָטַר, שחרר יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־הַמַּחְלְקוֹת שסיימו את משמרתם ללכת לבתיהם, כדי להגדיל את כוחם של התומכים בתכניתו.
פסוק ט:וַיִּתֵּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת־הַחֲנִיתִים וְאֶת־הַמָּגִנּוֹת וְאֶת־הַשְּׁלָטִים, סוג של מגִנים אֲשֶׁר היו שייכים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד, אֲשֶׁר נמצאים בתוך בֵּית הָאֱלֹהִים. בבית המקדש היה בית האוצר הגדול שבו נשמרו גם חפצים בעלי ערך היסטורי, כמו כליו של דויד, אבל כלים אלה יכלו לשמש אף למלחמה בפועל. וייתכן שהכלים העתיקים ניתנו בידיהם כדי להדגיש שבידיהם מורשת בית דויד.
פסוק י:וַיַּעֲמֵד יהוידע אֶת־כָּל־הָעָם, וְאִישׁ שִׁלְחוֹ, חרבו או חניתו בְיָדוֹ, מִכֶּתֶף, מצד הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד־כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית מסביב לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת, וכולם עמדו אוחזי נשק לשמור עַל־הַמֶּלֶךְ סָבִיב.
פסוק יא:וַיּוֹצִיאוּ אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ ממקום מחבואו, וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת־הַנֵּזֶר, הכתר וְאֶת־הָעֵדוּת, ספר התורה, או סמל מלכותי כלשהו, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ, וַיִּמְשָׁחֻהוּ יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!
פסוק יב:וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ, שביתה לא היה רחוק מהמקדש, אֶת־קוֹל הָעָם הרב הָרָצִים וְהַמְהַלְלִים אֶת־הַמֶּלֶךְ וממליכים אותו. וַתָּבוֹא אֶל־הָעָם אל בֵּית ה'.
פסוק יג:וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל־עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא. העמידו את יואש על עמוד, בין השאר מפני שהיה ילד קטן ורצו שהכול יראו אותו. וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת עַל, ליד הַמֶּלֶךְ, וְכָל־עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַמְשׁוֹרְרִים מנגנים בִּכְלֵי הַשִּׁיר, וּמוֹדִיעִים, מורים לקהל לְהַלֵּל, והם בכליהם מלווים את ההלל. וַתִּקְרַע עֲתַלְיָהוּ אֶת־בְּגָדֶיהָ, וַתֹּאמֶר: קֶשֶׁר קָשֶׁר! מרד, בגידה!
פסוק יד:וַיּוֹצֵא צו יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־שָׂרֵי, לשרי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל, מפקדי הצבא, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הוֹצִיאוּהָ מהמקדש אֶל־מִבֵּית הַשְּׂדֵרוֹת, לפנים משורות השומרים, כדי שלא תוכל להימלט, וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ, אם מישהו ינסה ללוות אותה – הוא יוּמַת בֶּחָרֶב. כִּי אָמַר הַכֹּהֵן: לֹא תְמִיתוּהָ במתחם בֵּית ה'.
פסוק טו:וַיָּשִׂימוּ לָהּ יָדַיִם, פינו לה מקום, וכך דחקו אותה החוצה, וַתָּבוֹא אֶל־מְבוֹא שַׁעַר־הַסּוּסִים של בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְמִיתוּהָ שָׁם.
פסוק טז:איש לא תמך בעתליהו, שכן יהוידע כבר גייס את כל המשמר הסדיר לצבאו של המלך החדש. יהוידע לא הסתפק בהחזרתו של המלך אל מקומו. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לערוך שינוי מהותי יותר במדינה: וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵין כָּל־הָעָם וּבֵין הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת לְעָם לַה'. הוא לא רצה להחליף מלך אחד במלך אחר בלבד, אלא ביקש לבער את השפעות שלטונה של עתליהו. בהיותה מבית אחאב היא הביאה אִתה עבודה זרה ושאר מנהגים שמקורם בבית אביה. כעת רצה יהוידע הכהן להחזיר גם את עבודת ה' על כנה.
פסוק יז:וַיָּבֹאוּ כָל־הָעָם אל בֵּית־הַבַּעַל שהוקם בירושלים, אולי בגלל הסובלנות הדתית, או מפני שעתליהו עצמה באה מביתם של עובדי הבעל ובנתה לו היכל, וַיִּתְּצֻהוּ, ניתצו אותו, שברו אותו לרסיסים, וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת־צְלָמָיו שִׁבֵּרוּ, וְאֵת מַתָּן שהיה כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת שלו.
פסוק יח:נראה שבזמן עתליהו לא היה מי שיכול לדאוג לסדרי המקדש כראוי. ועתה – וַיָּשֶׂם יְהוֹיָדָע פְּקֻדֹּת, תפקידים על בֵּית ה' בְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, אֲשֶׁר חָלַק דָּוִיד עַל־בֵּית ה'. הוא חידש את תפקוד משמרות הכהונה והלווייה כסדרם, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת ה' כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁיר, כפי שנקבע עַל יְדֵי דָוִיד.
פסוק יט:וַיַּעֲמֵד את הַשּׁוֹעֲרִים עַל־שַׁעֲרֵי בֵּית ה', וְלֹא־יָבוֹא פנימה אדם טָמֵא לְכָל־דָּבָר, בכל טומאה שהיא.
פסוק כ:וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת־הָאַדִּירִים, האנשים הגדולים והתקיפים וְאֶת־הַמּוֹשְׁלִים בָּעָם וְאֵת כָּל־עַם הָאָרֶץ, וַיּוֹרֶד אֶת־הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה', וַיָּבֹאוּ בְּתוֹךְ־שַׁעַר הָעֶלְיוֹן של המקדש אל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיּוֹשִׁיבוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא הַמַּמְלָכָה.
פסוק כא:וַיִּשְׂמְחוּ כָל־עַם־הָאָרֶץ בחזרת המלך הראוי למקומו, וְהָעִיר שָׁקָטָה, וְאֶת־עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בֶחָרֶב. המלך היה אמנם ילד קטן, אבל יהוידע הכהן, שהציל את חייו, היה האפוטרופוס שלו, ומינויו החזיר את המלוכה לבית דויד.
