פסוק א:בספר מלכים, העוסק גם במלכי ישראל, מסופר על שאירע בעקבות נפילת אחאב והחזרתו לשֹׁמרון. כאן מדובר על מה שנוגע ליהושפט מלך יהודה, הצד האחר של הסיפור שלא הוזכר בספר מלכים: וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם, בלי פגע לִירוּשָׁלִָם. המלחמה לא נגמרה במפלה מוחלטת, אולי משום שהפסיקו את הקרב אחרי שאחאב מת, ובכך הושגה מטרת מלך ארם. יש להניח שלאחר שהארמים פיזרו את מחנה ישראל, הם לא היו מעוניינים לחדש את הלחימה.
פסוק ב:וַיֵּצֵא אֶל־פָּנָיו – לקראת יהושפט יֵהוּא בֶן־חֲנָנִי הַחֹזֶה, וַיֹּאמֶר אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט: האם לָרָשָׁע אתה הולך לַעְזֹר, וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב? ! איך יצאת למלחמה יחד עם אחאב?! וּבשל זֹאת יהיה עָלֶיךָ קֶּצֶף, כעס מִלִּפְנֵי ה'. גם אם יש ביניכם קשרי משפחה, העזרה שהגשת לאחאב הרשע הייתה שגויה.
פסוק ג:אֲבָל למרות המעשה הלא ראוי שעשית, דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ, כִּי־בִעַרְתָּ, השמדת את הָאֲשֵׁרוֹת מִן־הָאָרֶץ במשך שנות שלטונך, וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹהִים.
פסוק ד:נראה שיהושפט התייחס בכובד ראש לדברי הנביא – וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם, וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד־הַר אֶפְרַיִם, וַיְשִׁיבֵם אֶל־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. אולי בעקבות המסר הנבואי שקיבל, יהושפט הבין שעליו להתמקד בהשבת עבודת ה' למקומה הראוי.
פסוק ה:וַיַּעֲמֵד, מינה שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת, לְעִיר, בכל עיר וָעִיר. ערים בצורות הן בדרך הטבע ערים ראשיות במחוז. יהושפט דאג שיהיו בהן שופטים, וכך יישמר הסדר.
פסוק ו:כאן נושא יהושפט נאום קטן ומשמעותי: וַיֹּאמֶר אֶל־הַשֹּׁפְטִים: רְאוּ מָה־אַתֶּם עֹשִׂים, כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ, כִּי אם לַה', וְעִמָּכֶם הוא נמצא בִּדְבַר המִשְׁפָּט. אתם שופטים בנוכחות הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב בספר תהלים: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
פסוק ז:וְעַתָּה, יְהִי פַחַד־ה' עֲלֵיכֶם, שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ את הדין כראוי, כִּי־אֵין עִם־ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה, עוול, אי-צדק וּמַשֹּׂא פָנִים, הפליה לטובה וּמִקַּח, ולקיחת שֹׁחַד.
פסוק ח:וְגַם בִּירוּשָׁלִַם, העיר הגדולה ביותר, הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט שופטים מִן־הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לדאוג לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב, לסכסוכים. לאחר שבחר אותם מהערים השונות – וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם, לשמש בית הדין הגדול שם, שבו נציגים מלומדים מכל שכבות העם – הגוף המקביל למה שנקרא מאוחר יותר 'סנהדרין גדולה'. גם במקומות אחרים נאמר שגוף זה מורכב מכהנים, לויים ומנהיגי ישראל התורמים לו את תבונתם ואת תוקפם.
פסוק ט:וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת ה', בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם.
פסוק י:וְכָל־רִיב אֲשֶׁר־יָבוֹא עֲלֵיכֶם, אליכם, שכן אתם בית המשפט העליון, מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם, מדינים שלא הוכרעו בבתי המשפט המקומיים בֵּין־דָּם לְדָם, במקרה של רצח, שבו צריך לקבוע מי אשם ומי לא, בֵּין־תּוֹרָה, בשאלות של הוראה בתחומים שונים – לְמִצְוָה, לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים, וְהִזְהַרְתֶּם, הדריכו אֹתָם, ובכך לֹא יֶאְשְׁמוּ לַה' וְהָיָה־קֶצֶף, כעס עֲלֵיכֶם וְעַל־אֲחֵיכֶם. כֹּה תַעֲשׂוּן וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. מילות הפסוק מזכירות את הכתוב על תפקידו של בית הדין המרכזי בספר דברים. וּ. אפשר שכשיהושפט מינה שופטים והעניק להם סמכויות, הוא החזיר אותו לפעילות.
פסוק יא:וְהִנֵּה זו היא הנהגתכם: אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ, הכהן הגדול עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר ה'. הוא מייצג את דבר ה', וּזְבַדְיָהוּ בֶן־יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד, הממונה לְבֵית־יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר־הַמֶּלֶךְ, מושל המדינה מטעם המלך והאחראי לכל ענייניו וְשֹׁטְרִים שהם הַלְוִיִּם עומדים לִפְנֵיכֶם. כאשר המקדש עמד בירושלים, וכבר לא היה נייד, היו הלויים פנויים יחסית. לכן הם מונו להיות השוטרים. חִזְקוּ וַעֲשׂוּ, וִיהִי ה' עִם־הַטּוֹב. ה' יעזור לטובים.
