פסוק א:וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ של אסא תַּחְתָּיו, וַיִּתְחַזֵּק במלכותו עַל־יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:וַיִּתֶּן־חַיִל בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת, וַיִּתֵּן נְצִיבִים, מפקדי יחידות משמר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו. אלה היו מקומות שאביו כבש על הגבול.
פסוק ג:וַיְהִי ה' עִם־יְהוֹשָׁפָט, כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ, פנה לַבְּעָלִים,
פסוק ד:כִּי אם לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ, וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה ממלכת יִשְׂרָאֵל.
פסוק ה:וַיָּכֶן, ביסס ה' אֶת־הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ. וַיִּתְּנוּ כָל־יְהוּדָה מִנְחָה, מתנות לאות כניעה ונאמנות לִיהוֹשָׁפָט, וַיְהִי־לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב.
פסוק ו:וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ, התנשא, התפאר, כלומר הלך ביתר עוז ואומץ בְּדַרְכֵי ה'. וְעוֹד הוסיף על מעשי אביו והֵסִיר אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה. העבודה בבמה פרטית ועבודת האלילים שוב צצו ועלו, ומפעם לפעם היה צורך לבער מִיהוּדָה. את שרידיהן.
פסוק ז:וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו, את שריו – לְבֶן־חַיִל – שם פרטי וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ כדי לְלַמֵּד, להנהיג לימוד תורה פומבי מטעם המלכות בְּעָרֵי יְהוּדָה.
פסוק ח:וְעִמָּהֶם באו גם הַלְוִיִּם, שהיו כנראה המורים הקבועים, שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם, וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים. תָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם, וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים.
פסוק ט:וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה, וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת ה', וַיָּסֹבּוּ, הסתובבו בְּכָל־עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם.
פסוק י:וַיְהִי פַּחַד ה' עַל כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה, וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם־יְהוֹשָׁפָט.
פסוק יא:וּמִן־פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא, מטען של מתנות. גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת. אמנם העמים הסובבים לא היו משועבדים לו לחלוטין, אבל הם התייחסו אליו בתור גדול המלכים, וכל אחד מהם הביא לו מתנות לפי דרכו. בגלל הביטחון המדיני היה באפשרותו לערוך תיקונים ולפתח את המדינה באופן רוחני וחומרי –
פסוק יב:וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד־לְמָעְלָה: וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת, מצודות, ערי מבצר קטנות וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת, מחסנים ואוצרות.
פסוק יג:וּמְלָאכָה, עבודה ותוצרת רַבָּה הָיָה לוֹ בְּעָרֵי יְהוּדָה, וְאַנְשֵׁי מִלְחָמָה גִּבּוֹרֵי חַיִל היו לו גם בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק יד:וְאֵלֶּה פְקֻדָּתָם, כלל הפקידים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם: לִיהוּדָה היו שָׂרֵי אֲלָפִים: עַדְנָה הַשָּׂר, הממונה על צבא יהודה, וְעִמּוֹ גִּבּוֹרֵי חַיִל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אָלֶף.
פסוק טו:וְעַל־יָדוֹ, לצדו היה יְהוֹחָנָן הַשָּׂר, וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף.
פסוק טז:וְעַל־יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן־זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַה', בגופו או ברכושו, וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל. נראה שהיחידות העצומות הללו היו בעיקרן יחידות מילואים. מסתבר שישראל נהגו לפקוד לצבא את כל מי שמוכשר לאחוז בנשק, אף על פי שבפועל שירתו רק כמה גדודים.
פסוק יז:וּמִן־בִּנְיָמִן היה גִּבּוֹר חַיִל שנקרא אֶלְיָדָע, וְעִמּוֹ נֹשְׁקֵי־קֶשֶׁת וּמָגֵן מָאתַיִם אָלֶף.
פסוק יח:וְעַל־יָדוֹ יְהוֹזָבָד, וְעִמּוֹ מֵאָה־וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.
פסוק יט:אֵלֶּה הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ מִלְּבַד האנשים אֲשֶׁר־נָתַן הַמֶּלֶךְ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר בְּכָל־יְהוּדָה. ממלכת יהודה ישבה בשלווה, ויהושפט המשיך את מעשיו של אסא אביו ופעל ברוח ובחומר לחזק ולרומם את יושבי הארץ.
