פסוק א:אשר בנה. ר״ל אשר השלים הבנין:
פסוק ב:והערים. ר״ל ואחר שבנה הערים וכו׳:
פסוק ב:ויושב שם וכו׳. (ובמ״א לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה כ״א מן הערים שנתן שלמה לחירם וכן דרך המקרא מה שסתם זה גלה זה):
פסוק ג:וילך. אחר כל המעשים האלו הלך למלחמה על חמת צובה ונתגבר עליה וכבשה:
פסוק ד:ויבן. ואח״ז בנה תדמור וכל ערי המסכנות וכו׳ כי בעודו בונה בית ה׳ וביתו לא נתעסק בזה:
פסוק ה:ויבן את בית חורון וכו׳. אף שנאמר (בדה״א) אשר שארה מבנות אפרים בנתה הערים ההם כי יתכן אשר נחרבו וחזר שלמה ובנאם או שבנאם להיות ערי מבצר מוקפות חומה וכו׳:
פסוק ו:כל ערי המסכנות. מלבד מה שבנה בחמת:
פסוק ו:ואת כל ערי וכו׳. ר״ל כל הדברים האלה בנאם אחר כלות בנין בית ה׳ וביתו:
פסוק ח:למס. ר״ל למס עובד לבנות את הבנינים האמורים:
פסוק ח:עד היום הזה. ר״ל עד כלות כל הבנינים:
פסוק ט:ומן בני ישראל אשר וכו׳. ר״ל אבל מן בני ישראל הם אשר לא נתן וכו׳:
פסוק י:ואלה שרי. ואלה מספר של השרים אשר היו ממונים על הנצבים מן הגרים כמ״ש (במ״א):
פסוק י:הרודים. הנוגשים בעם עושי המלאכה והן מן החתי וכו׳ הנזכרים למעלה:
פסוק יא:אשה לי. ר״ל אשה המיוחדת לי לתשמיש:
פסוק יא:בבית דוד. ר״ל בקבוצת בתי דוד:
פסוק יא:אשר באה. על אשר באה אליהם הארון ועם שלא באה אלא לאחת מהן חשב את כולם כמו קדשים כל שהיו סמוכים אל מקום הארון:
פסוק יב:אז. בכלות הבנין העלה עולות רק על המזבח שלפני האולם כי מעתה נאסרו הבמות:
פסוק יג:ובדבר יום ביום. ובכל דבר הבא יום ביום:
פסוק יג:להעלות. לה׳ כמצות משה:
פסוק יג:לשבתות וכו׳. את כולם העלה על המזבח ההוא:
פסוק יד:ויעמד כמשפט. העמיד מחלקות הכהני׳ כפי החק שעשה דוד:
פסוק יד:על משמרותם. כל משמר בזמנו:
פסוק יד:ולשרת. בדבר השיר:
פסוק יד:נגד הכהנים. בעת שיעבדו הם על המזבח:
פסוק יד:לדבר יום ביומו. לשורר בכל יום שיר הקבוע בו:
פסוק יד:והשוערים. שומרי השערים העמיד כפי מה שנחלקו מי לשער זה ומי לזה:
פסוק יד:כי כן מצות דוד. להיות שוערים מיוחדים לכל שער ושער כמ״ש בד״ה א׳:
פסוק טו:מצות המלך. ממצות המלך אשר היה על הכהנים והלוים לכל דבר העבודה שמינה אותם ולשמור האוצרות:
פסוק טז:ותכן. המלאכה היתה נכונה מבלי מניעה עד היום שנגמרה:
פסוק טז:מוסד. ר״ל מעת בנין היסוד ועד כלותו:
פסוק טז:שלם בית ה׳. כל שלמות בנין בית ה׳ וכפל הדבר פעמים ושלש לומר שלא היה צד מניעה ועכבה בעולם:
פסוק יז:אז. אחר כלות הבנין הלך למלחמה על עציון גבר וגו׳ וכבשם:
פסוק יח:יודעי ים. יודעי דרך הים ללכת בה בספינות:
פסוק יח:אופירה. היא מקום עפרות הזהב: