א וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ ׀ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֧ה שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּיתֽוֹ׃ ב וְהֶעָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן חוּרָם֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֹתָ֑ם וַיּ֥וֹשֶׁב שָׁ֖ם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיֵּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ חֲמָ֣ת צוֹבָ֔ה וַיֶּחֱזַ֖ק עָלֶֽיהָ׃ ד וַיִּ֥בֶן אֶת־תַּדְמֹ֖ר בַּמִּדְבָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־עָרֵ֣י הַֽמִּסְכְּנ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּחֲמָֽת׃ ה וַיִּ֜בֶן אֶת־בֵּ֤ית חוֹרוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וְאֶת־בֵּ֥ית חוֹר֖וֹן הַתַּחְתּ֑וֹן עָרֵ֣י מָצ֔וֹר חוֹמ֖וֹת דְּלָתַ֥יִם וּבְרִֽיחַ׃ ו וְאֶֽת־בַּעֲלָ֗ת וְאֵ֨ת כָּל־עָרֵ֤י הַֽמִּסְכְּנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לִשְׁלֹמֹ֔ה וְאֵת֙ כָּל־עָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְאֵ֖ת עָרֵ֣י הַפָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ת ׀ כָּל־חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֗ה אֲשֶׁ֤ר חָשַׁק֙ לִבְנ֤וֹת בִּירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וּבַלְּבָנ֔וֹן וּבְכֹ֖ל אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃ ז כָּל־הָ֠עָם הַנּוֹתָ֨ר מִן־הַחִתִּ֜י וְהָאֱמֹרִ֤י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִיִּשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃ ח מִן־בְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נוֹתְר֤וּ אַחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־כִלּ֖וּם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲלֵ֤ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔ס עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ט וּמִן־בְּנֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲ֠שֶׁר לֹא־נָתַ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לַעֲבָדִ֖ים לִמְלַאכְתּ֑וֹ כִּי־הֵ֜מָּה אַנְשֵׁ֤י מִלְחָמָה֙ וְשָׂרֵ֣י שָׁלִישָׁ֔יו וְשָׂרֵ֥י רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָֽׁיו׃ י וְאֵ֨לֶּה שָׂרֵ֤י הנציבים (הַנִּצָּבִ֛ים) אֲשֶׁר־לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם הָרֹדִ֖ים בָּעָֽם׃ יא וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֶעֱלָ֤ה שְׁלֹמֹה֙ מֵעִ֣יר דָּוִ֔יד לַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֣ר בָּֽנָה־לָ֑הּ כִּ֣י אָמַ֗ר לֹא־תֵשֵׁ֨ב אִשָּׁ֥ה לִי֙ בְּבֵית֙ דָּוִ֣יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔מָּה אֲשֶׁר־בָּֽאָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃ יב אָ֣ז הֶעֱלָ֧ה שְׁלֹמֹ֛ה עֹל֖וֹת לַיהוָ֑ה עַ֚ל מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה לִפְנֵ֥י הָאוּלָֽם׃ יג וּבִדְבַר־י֣וֹם בְּי֗וֹם לְהַעֲלוֹת֙ כְּמִצְוַ֣ת מֹשֶׁ֔ה לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וְלַמּ֣וֹעֲד֔וֹת שָׁל֥וֹשׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ יד וַיַּעֲמֵ֣ד כְּמִשְׁפַּ֣ט דָּֽוִיד־אָ֠בִיו אֶת־מַחְלְק֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים עַל־עֲבֹדָתָ֗ם וְהַלְוִיִּ֣ם עַל־מִ֠שְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּ֨ל וּלְשָׁרֵ֜ת נֶ֤גֶד הַכֹּֽהֲנִים֙ לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ וְהַשּׁוֹעֲרִ֥ים בְּמַחְלְקוֹתָ֖ם לְשַׁ֣עַר וָשָׁ֑עַר כִּ֣י כֵ֔ן מִצְוַ֖ת דָּוִ֥יד אִישׁ־הָאֱלֹהִֽים׃ טו וְלֹ֣א סָרוּ֩ מִצְוַ֨ת הַמֶּ֜לֶךְ עַל־הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַלְוִיִּ֛ם לְכָל־דָּבָ֖ר וְלָאֹצָרֽוֹת׃ טז וַתִּכֹּן֙ כָּל־מְלֶ֣אכֶת שְׁלֹמֹ֔ה עַד־הַיּ֛וֹם מוּסַ֥ד בֵּית־יְהוָ֖ה וְעַד־כְּלֹת֑וֹ שָׁלֵ֖ם בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ יז אָז֩ הָלַ֨ךְ שְׁלֹמֹ֜ה לְעֶצְיֽוֹן־גֶּ֧בֶר וְאֶל־אֵיל֛וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃ יח וַיִּֽשְׁלַֽח־לוֹ֩ חוּרָ֨ם בְּיַד־עֲבָדָ֜יו אוניות (אֳנִיּ֗וֹת) וַעֲבָדִים֮ י֣וֹדְעֵי יָם֒ וַיָּבֹ֜אוּ עִם־עַבְדֵ֤י שְׁלֹמֹה֙ אוֹפִ֔ירָה וַיִּקְח֣וּ מִשָּׁ֔ם אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים כִּכַּ֣ר זָהָ֑ב וַיָּבִ֖יאוּ אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה בהן שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית ה' וְאֶת־בֵּיתוֹ.
פסוק ב:
וְהֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה, בָּנָה שְׁלֹמֹה אֹתָם, וַיּוֹשֶׁב שָׁם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לכאורה אלה הן ערים שנתן שלמה לחורם מלך צור ולא להיפך, אבל לפי האמור במלכים, חורם לא היה מרוצה מן המקומות הללו, שתוצרתן הייתה מועטת. העברת השטחים הללו לרשות חורם נועדה לתשלום חלק מחובותיו של שלמה, ומסתבר ששלמה לקחם בחזרה מידי מלך צור, בנה אותם ויישבם, ובתוצרתם החקלאית הוא הצליח לשלם לחורם את המגיע לו.
פסוק ג:
וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אל חֲמָת צוֹבָה וַיֶּחֱזַק, התגבר עָלֶיהָ. לא נראה שנערכה שם מלחמה של ממש. שלמה רק ייצב את שלטונו במקום.
פסוק ד:
וַיִּבֶן אֶת־תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר, וְאֵת כָּל־עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת, מקומות שנועדו לאחסון ואולי גם למסחר, אֲשֶׁר בָּנָה בַּחֲמָת שבצפון הארץ.
פסוק ה:
וַיִּבֶן גם אֶת־בֵּית חוֹרוֹן הָעֶלְיוֹן וְאֶת־בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן, שהיו כנראה יישובים כפריים, והוא הפך אותם לעָרֵי מָצוֹר, ערים בצורות בחוֹמוֹת, דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ. לביצורם של היישובים הללו הייתה משמעות הן מבחינת השליטה על הדרך והן כסמל שלטוני, שכן בכך ביטא שלמה את המאמץ לאיחוד הממלכה וכפיפותה להנהגתו.
פסוק ו:
וְאֶת־בַּעֲלָת, וְאֵת כָּל־עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר־הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת כָּל־עָרֵי הָרֶכֶב, הערים ששימשו לריכוזם וחנייתם של כלי הרכב, וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים, שאולי הן ערי אורוות לסוסים, וְאֵת כָּל־חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ. שלמה בנה מבנים, חומות וערים בכל מרחבי ממלכתו. בהמשך יתברר כי מימון מפעלי הבנייה המסיביים הללו הביא להכבדת עול המסים. שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ.
פסוק ז:
מהביצורים והבנייה הנרחבת עובר התיאור אל דבר המס: כָּל־הָעָם הַנּוֹתָר מִן־הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר לֹא מִיִּשְׂרָאֵל הֵמָּה,
פסוק ח:
כלומר, מִן־בְּנֵיהֶם של כל עמי כנען אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא־כִלּוּם, השמידו אותם בְּנֵי יִשְׂרָאֵלוַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עובד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. את כל אלה שמבחינה חוקית לא היו אמורים לשבת בארץ, לקח שלמה כפועלים למלאכות הנצרכות למלך ולמפעלי הבנייה שלו.
פסוק ט:
וּלעומת זאת, מִן־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא־נָתַן שְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים לִמְלַאכְתּוֹ, כִּי־הֵמָּה היו לו אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וְשָׂרֵי שָׁלִישָׁיו, מפקדי הצבא וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו. תפקידים אלה לא רצה לתת בידי זרים, ולכן הנכרים שגרו בארץ היו בעיקר פועלי בניין וסבלים פשוטים.
פסוק י:
וְאֵלֶּה – מבני ישראל היו לא רק שרי צבא אלא גם שָׂרֵי הַנִּצָּבִים, הממונים על ניהול העבודה של רבבות הפועלים ועל תפקידים אזרחיים כלליים אֲשֶׁר־לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם אנשים הָרֹדִים, מושלים בָּעָם.
פסוק יא:
וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה הֶעֱלָה, העביר שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה־לָהּ. בהיותה בתו של מלך גדול, נישואי שלמה עמה היו בוודאי הישג דיפלומטי גדול, ומעמדה בקרב נשותיו ופילגשיו הרבות של שלמה היה גבוה. כעת, מאחר שהארון הגיע לעיר דויד הוא העביר אותה משם לבית במקום אחר, כִּי אָמַר: לֹא־תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל, כִּי־קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר־בָּאָה, בא אֲלֵיהֶם אֲרוֹן ה'.
פסוק יב:
אָז הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה עֹלוֹת לַה' עַל מִזְבַּח ה' אֲשֶׁר בָּנָה לִפְנֵי הָאוּלָם.
פסוק יג:
וּבִדְבַר, כדבר הנעשה יוֹם בְּיוֹם, יום יום לְהַעֲלוֹת קרבנות התמיד כְּמִצְוַת מֹשֶׁה, והקרבנות לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָהבְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת.
פסוק יד:
וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד־ אָבִיו אֶת־מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל־עֲבֹדָתָם, וְאת הַלְוִיִּם עַל־מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד, מול הַכֹּהֲנִים לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְהַשֹּׁעֲרִים נחלקו בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר, כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ־הָאֱלֹהִים.
פסוק טו:
וְלֹא סָרוּ ממִצְוַת הַמֶּלֶךְ עַל־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל־דָּבָר ודבר ולענייני האֹצָרוֹת.
פסוק טז:
וַתִּכֹּן, נעשתה כדרוש, התחזקה כָּל־מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה עַד־הַיּוֹם מוּסַד, עוד ביום שהונחו יסודותיו של בֵּית־ה' וְעַד־כְּלֹתוֹ, עד שנתסיימה העבודה ושָׁלֵם בֵּית ה'.
פסוק יז:
עוד מפעל המעיד על היקף מלכות שלמה ועוצמתה: אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן־גֶּבֶר וְאֶל־אֵילוֹת שעַל־שְׂפַת הַיָּם – ים סוף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.
פסוק יח:
וַיִּשְׁלַח־לוֹ חוּרָם בְּיַד־עֲבָדָיו אֳנִיּוֹת וַעֲבָדִים יוֹדְעֵי יָם, ספנים מנוסים. ייתכן שלשלמה עצמו לא היו עדיין מומחי ספנות, ולכן לקח ספנים מערי הספנים החשובות צור וצידון. וַיָּבֹאוּ עִם־עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, שהיו אנשי הצבא והממונים על המסע אוֹפִירָה, לאופיר, וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב, וַיָּבִיאוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. זה היה מקור נוסף לרכוש הגדול שהגיע לידי המלך שלמה.