"והערים אשר נתן חורם לשלמה, בנה שלמה אֹתם, ויושב שם את בני ישראל"
הקדמה
נאמר בפרקנו (ב):
והערים אשר נתן חורם לשלמה, בנה שלמה אֹתם, ויושב שם את בני ישראל.
פסוק זה עומד בסתירה לכאורה למסופר בספר מלכים א פרק ט', שם נאמר:
י. ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים, את בית ד' ואת בית המלך.
יא. חירם מלך צֹר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו, אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל.
יב. ויצא חירם מִצֹר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה, ולא ישרו בעיניו.
יג. ויאמר: מה הערים האלה אשר נתתה לי, אחי? ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה.
כבר שאל שאלה זו הרד"ק:
והערים אשר נתן חורם לשלמה - ובספר מלכים אומר כי שלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, ואינו אומר שנתן לשלמה אלא עצי ארזים ועצי ברושים וזהב!
בהסבר קושי זה נאמרו מספר תשובות:
א. הסבר הרד"ק והרלב"ג
כתב הרד"ק:
יתכן לפרש כי נתן חירם לשלמה ערים בארצו, והושיב שם בני ישראל, כדי להתחזק בהם, ושלמה גם כן נתן לחירם ערים בגליל, וזה היה לחזק הברית ביניהם. וזכר במלכים מה שנתן שלמה לחירם, וזכר בזה הספר מה שנתן חירם לשלמה.
כעין זה כתב הרד"ק גם בספר מלכים:
ובדברי הימים אומר כי חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו והושיב שם בני ישראל! וכן היה, כי חירם נתן לשלמה עשרים עיר בארצו, ושלמה גם כן נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל, וזה עשו לחזק הברית ביניהם. וזכר בזה הספר מה שנתן שלמה לחירם, וזכר בדברי הימים מה שנתן חירם לשלמה.
נראה שזו גם כן כוונת הרלב"ג בספר מלכים:
אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל - כבר נזכר בספר דברי הימים כי חירם נתן גם כן לשלמה עיירות, הושיב בהם את בני ישראל. וראוי היה להיות כן, כי לא יתכן למלך למעט ארץ ישראל.
ועיין שם בהערות המהדיר במהדורת מוסד הרב קוק.
לפי הרד"ק והרלב"ג שלמה וחירם החליפו ביניהם ערים, כדי לחזק את הקשר ביניהם, ונתינת הערים על ידי חירם לשלמה נכתבה בספר דברי הימים, ונתינת הערים על ידי שלמה לחירם נכתבה בספר מלכים.
1. הערת האברבנאל
כתב על כך האברבנאל בספר מלכים:
וכתבו המפרשים שראשונה נתן חירם לשלמה הערים ההם, ושלמה גמלהו בעשרים עיר אשר נזכרו בכאן, ושעשו זה לחזק הברית והאחוה ביניהם.
ורחוק הוא אצלי שיתן חירם עיירות לשלמה ויקח עיירות ממנו, ולא יזכור הכתוב זה עם זה. ויזכור שם מה שנתן חירם לשלמה, וכאן מה שנתן שלמה לחירם. גם אינו מתישב אצלי מאמר חירם: 'מה הערים האלה אשר נתת לי אחי' 'ויקראם ארץ כבול', והיה בזה מבזה מתנת שלמה, ואיך נשארה אם כן אחריהם האהבה שנזכרה בכתוב?.
2. תשובת ה"מצודת דוד"
על הערת האברבנאל הראשונה ענה ה"מצודת דוד" בפרקנו:
ובספר מלכים לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה, כי אם מן הערים שנתן שלמה לחירם. וכן דרך המקרא: מה שסתם זה גלה זה.
ב. הסבר האברבנאל והמלבי"ם
1. הסבר האברבנאל
הסבר אחר כתב האברבנאל בספר מלכים. תחילה הוא שאל:
השאלה הראשונה: מדוע נתן שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל? ואין לנו שנאמר שנתנם אליו חלף עבודתו אשר עבדו בעצי ארזים וברושים, כי כבר נזכר קודם זה שנתן לו בעבור זה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן מכולת לביתו שנה בשנה, ונתפייס בו חירם. ואם אמרנו שנתנם לו בעבור הזהב אשר נתן לו, הנה יקשה מאד איך היה מוכר שלמה עשרים עיר וממעט מלכותו ונותן ארץ ישראל לעממים (אשר לא כדת) בעבור זהב וכסף?.
וענה:
ויהי מקצה עשרים שנה וגומר. אחרי שספר הנביא הבתים אשר בנה שלמה וכל תפלותיו, ראה לזכור עוד הדברים הרשומים והגדולים שעשה בימיו, כי היה כוונת זה הספור כלו להודיע מעלותיו ועשרו וחכמתו כמו שזכרתי פעמים... הנה אז נתן המלך שלמה לחירם בגמולו עשרים עיר בארץ הגליל. וכבר נזכר בדברי הימים (ב ח, ב) שחירם נתן למלך שלמה עיירות להושיב בהם את ישראל, שנאמר: 'והערים אשר נתן חירם לשלמה בנה שלמה אותם ויושב שם את בני ישראל'! וכתבו המפרשים שראשונה נתן חירם לשלמה הערים ההם, ושלמה גמלהו בעשרים עיר אשר נזכרו בכאן, ושעשו זה לחזק הברית והאחוה ביניהם.
ורחוק הוא אצלי שיתן חירם עיירות לשלמה ויקח עיירות ממנו ולא יזכור הכתוב זה עם זה, ויזכור שם מה שנתן חירם לשלמה וכאן מה שנתן שלמה לחירם, גם אינו מתישב אצלי מאמר חירם: 'מה הערים האלה אשר נתת לי אחי', 'ויקראם ארץ כבול', והיה בזה מבזה מתנת שלמה, ואיך נשארה אם כן אחריהם האהבה שנזכרה בכתוב?
ולכן אחשוב אני ששלמה נתן לחירם בכל שנה ושנה, כמו שנזכר למעלה, חטים ושמן, כמות רב למאכל ביתו. ואחרי שכלה את כל מלאכתו ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העיירות ההם לחירם, ולא שיהיה אדון עליהם וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה. אבל היה ענין המתנה שבאותן העיירות יגבה בכל שנה ושנה החטים והשמן אשר היה נותן אליו. והיו אם כן הפירות לחירם, ומשפט הערים ואדנותם היה לשלמה. ולכן נתנם אליו בארץ הגליל, שהיא ארץ חטה ושעורה, ארץ זית שמן ודבש. ואולי היה הענין שעבדי חירם יזרעו ויקצרו שמה, ויהיו עובדי אותם הארצות, שיהיה פרים שוה יותר ויותר מאשר התנדב לתת לו.
2. הסבר המלבי"ם
שאל המלבי"ם בספר מלכים:
איך יתכן שנתן שלמה לחירם ערים מארץ ישראל להפקיע מהם קדושת הארץ שזה נגד חוקי התורה? ולמה התעורר עתה לתת לו מתנה זאת?
ואיך אמר לו: 'מה הערים אשר נתת לי' כמבזה מתנתו?
ובדברי הימים נאמר שחירם נתן ערים לשלמה, ושלמה בנה אותן, וזה לא נזכר בכאן!
ולמה שלח לו עתה מאה ועשרים ככרי זהב?
ענה המלבי"ם:
הנכון כמו שכתב מהר"י אברבנאל, ששלמה לא נתן לחירם הערים לחלוטין, להוציאם מקדושת הארץ. רק באשר התחייב לתת לחירם מדי שנה בשנה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן, וכן נתן לו כל העשרים שנה בעבור שנתן לו עצי ארזים כל חפצו, כאשר כלה את הבנינים רצה שלמה שישאר זה ביניהם לעולם, שהוא יתן לו צרכיו בזהב ועצי ארזים. ותחת חיובו נתן לו עשרים עיר בארץ הגליל, ששם ארץ מבורכת, שהשדות וכרמי הזיתים יהיו משועבדים לחירם, להוציא מכל עיר אלף כור חטין ואלף כור שמן. וזהו שאמר: 'ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים, בית ד' ובית המלך', רוצה לומר כל הבנינים שבנה לצורך ביתו, יען שחירם נשא את שלמה (רוצה לומר שנתן לו משאת ומנחה בכל עת) בעצי ארזים וכו' ובזהב לכל חפצו, לכן אז יתן (רוצה לומר גמר בדעתו לתת לו) עשרים עיר, שיוציא משם החטים והשמן.
(יב) ויצא לראות את הערים. אם יוכל להוציא משם החטים והשמן, ולא ישרו בעיניו.
(יג) ויאמר מה הערים. רוצה לומר: הלא לא יוציאו פרי תבואה כפי הצורך.
ויקרא להם ארץ כבול. רוצה לומר: ארץ חול, שאינו עושה פירות. ונתן לו את הערים בחזרה, וזה שנזכר בדברי הימים (שם ח, ב) שהערים אשר נתן חירם לשלמה (רוצה לומר שנתן לו בחזרה) בנה שלמה אותם, ויושב שם את בני ישראל, שהם יעבדו אדמתה ויתנו העשרים אלף כורים לחירם, ועל ידי כך נשאר ביניהם ההתקשרות להבא, ואז:
(יד) וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב. שהגם שלא הוצרך לשלמה ארזים הוסיף לתת לו זהב יותר ממה שנתן לו תחילה.
כעין זה כתב המלבי"ם גם בפרקנו:
במלכים אמר ששלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל וחירם יצא לראות את הערים ולא ישר בעיניו, ובארתי שם שנתנן לו להוציא מהם העשרים אלף כור חטין ועשרים אלף כור שמן שנתן לו מדי שנה בשנה, ולא ישרו בעיני חירם, כי אמר לו שהוא ארץ כבול, ולא יוציאו די תבואה כשיעור הזה. וספר עזרא שנתן חירם לשלמה את הערים בחזרה, ושלמה בנה אותם, ויושב שם בני ישראל, שהם יעבדו את אדמתם ויוציאו את העשרים אלף כורים לתת לחירם.
לפי האברבנאל והמלבי"ם שלמה נתן לחירם את הערים רק להוציא מהן את היבול, ולא לשלטון.
ג. תוספת הסבר בשיטת הרד"ק והרלב"ג
יש לשאול על דברי הרד"ק והרלב"ג: האם מותר לתת לגוי קרקע בארץ ישראל תמורת קרקע אחרת?
בענין זה עסק בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן לא) וזו לשונו:
בספר 'הר צבי' על הטור וב'כרם ציון' ספר ג' מביא הגאון הגאון רבי צבי פסח פרנק שליט"א, אב"ד דפה עיר הקדש תבנה ותכונן, בשם הגאון בעל 'תורת חסד' ז"ל דלהחליף קרקע עם הגוי בארץ ישראל אינו עובר ב'לא תחנם'. ורבים אומרים לי: 'מי יראנו טוב' - מקורו טהור של מקום התשובה, דבספריו 'תורת חסד' לא נמצאה. כי הרי ממנה תוצאות להלכות גדולות בדיני ההתיישבות בארץ, ובתוכם על אודות היתר המכירה בשביעית.
והנה מצאתי בעזרת ד' התשובה הנפלאה הזאת של הגאון מלובלין ז"ל והיא נדפסת בשלימותה בספר שו"ת 'זכר שמחה' להרב במברגר ז"ל סימן רט"ז. וכמה מעלות טובות יצא לנו מדי עיוננו בגוף דברי התשובה, והיא חושפת לפנינו כמה בירורים בלתי מובנים ובלתי גלויים לנו, וכדנבאר בעזרת ד'.
(א) התשובה שהשיב הגאון מלובלין ז"ל היתה בקשר לשאלה שעמדה על הפרק אז בירושלים עיה"ק ת"ו, על אודות חברת אנשים שהתנדבו סך מסוים לבנין בית חולים בעיה"ק, וקנו בית מפואר מעכו"ם אחד, וכשרצו לפתוח שערי הבית בשביל החולים, קמו עליהם שכניהם הרעים להפריעם. ונשאלה השאלה אם יש היתר למכור הבית לעכו"ם שקופצים לקנותו ולהרבות במחירו, והגאון בעל 'תורת חסד' ז"ל מאריך בדברי תשובתו להוכיח דאין איסור 'לא תחנם' בדרך של חליפין. ומתוך כך מסכם דברי תשובתו בנתינת עצה טובה שיעשו בדרך חליפין, דהיינו שכאשר יושוו הקונים העכו"ם במחיר הבית הלז ביוקר כפי רצונם, אז לא ימכרו להם הישראל בעצמו, רק הבית האחר שיקנו החברה מיד עכו"ם אחר יעשו עמו חליפין בית זה בבית זה, ואח"כ ימכור העכו"ם האחר את בית החולים הישן להעכו"ם הלז הקונה שכבר הושווה להרבות במכירה, ויוכתב השטר מכירה על שמותם, שהעכו"ם קונה מהעכו"ם האחר ולא מהחברה, והמה עשו רק חליפין שהחליפו בית בבית עם העכו"ם האחר כנ"ל, ואין בזה חשש איסור...
הגאון מלובלין שם, על פי חידושו זה דבדרך חליפין ליכא איסורא ד'לא תחנם', עולה בדעתו לתרץ הדבר הקשה איך נתן שלמה המלך עליו השלום לחירם מלך צור עשרים עיר בארץ הגליל, הרי עבר על לאו ד'לא תחנם'! והיינו משום דחליפין שרי להחליף עם העכו"ם, ולכן יש לומר דהכי נמי הוי כמו חליפין. דבדברי הימים (ח, ב) מבואר שחירם נתן לשלמה גם כן ערים, ושלמה הושיב בהם בני ישראל. אלא שחוזר ודוחה זה מטעם דאין סברא להתיר בחליפין כאלו, כשהישראל נותן להעכו"ם חנייה בקרקע בארץ ישראל, והעכו"ם נותן להישראל בחו"ל עיין שם. אבל אילו היה הכל בארץ ישראל, הוי ניחא ליה שפיר להגאון ז"ל להתיר משום זה.
נראה לי להוסיף בהסבר דברי הרד"ק והרלב"ג שהערים שנתן חירם לשלמה היו גם כן בשטח ארץ ישראל, שכן גם צור וצידון נמצאות בנחלת שבט אשר (עיין יהושע יט, כד-לא ושופטים א, לא)!
כך כתב בספר "כפתור ופרח" (פרק יא):
וכבר ידעת כי עכו הוא לשבט אשר וכן צידון, וידעת כי במה שבין עכו וצידון באמצע הוא צור. ואם תאמר שחירם מלך צור גוי היה, בזה אינו בטל להיות ארצו ארץ ישראל, שמלכותו אינו חותך, דסדנא דארעא חד הוא, והתורה לא סלק מגבולי הארץ שום חתיכה, אלא שנתנה להם לישראל כל מה שבין מקצועות אלה מסעי. וכן הענין בארץ האשרי וזולתו שהיו בתוך הארץ שלא הורישום ישראל. ואם תאמר שאלו היו למס, גם חירם היה משועבד לדוד ולשלמה, וסר למשמעתם.
סיכום
נאמרו שתי שיטות עיקריות בהסבר הסתירה:
הרד"ק והרלב"ג כתבו ששלמה וחירם החליפו ביניהם ערים, כדי לחזק את הקשר ביניהם.
האברבנאל והמלבי"ם כתבו ששלמה נתן לחירם את הערים רק להוציא מהן את היבול, ולא לשלטון.
יהי רצון שנזכה במהרה למלכות בית דוד ולשליטת עם ישראל על כל ארץ ישראל.