פסוק א:את קדשי. מה שהקדיש דוד אביו כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו ממה שקבץ הוא (לבד כלי נחושת עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר כמ״ש בדה״א יח):
פסוק א:ואת הכסף וכו׳. יפרש מה הם קדשי אביו והוי״ו יתירה:
פסוק א:נתן. כמו ונתן ר״ל שהביא קדשי אביו ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה׳:
פסוק ד:הלוים. הכהנים מבני לוי כי במ״א נאמר הכהנים:
פסוק ה:ואת אהל מועד. בגבעון היה ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה׳:
פסוק ה:הכהנים הלוים. הכהני׳ העלו את הארון והלוים את אוהל מועד:
פסוק ו:לפני הארון. ללכת לפני הארון:
פסוק ו:אל מקומו. אל המקום העשוי לו:
פסוק ו:אל תחת כנפי הכרובים. הם שעשה שלמה ועמדו בארץ:
פסוק ח:ויהיו הכרובים. ר״ל מתחלה נעשו שיפרשו כנפיהם על מקום עמידת הארון ולזה בהכנס הארון אל מקומו היו א״כ הכרובים מסככין עליו:
פסוק ט:ויאריכו הבדים. ר״ל משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח והיו נראים לפני הדביר בהיותם דוחקים ובולטין לפרוכת שהיה מול הפתח אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לה:
פסוק ט:ויהי שם. על הבדים יאמר שכ״א היה שם באותה הנחה ומצב:
פסוק ט:עד היום הזה. ר״ל עד אשר נגנז הארון בימי יאשיהו:
פסוק י:אשר כרת. בעת שנתנם:
פסוק יא:מן הקדש. אחר שהניחו שם את הארון:
פסוק יא:כי כל הכהנים. בא ליתן טעם למה לא יזכיר מי הם הכהנים ששמשו אז ואמר כי כל הכהנים הנמצאים אז בירושלים טהרו לעבודה ולא היה אז מקום לשמור קביעת חלוק המשמרות שיעבדו משמר הקבוע לבד וזהו לפי שהיו הזבחים רבים ולא הספיקו בני המשמר לעשות את כולם לבדם:
פסוק יב:לכולם. את כולם העמידו וחוזר ומפרש את אסף וכו׳:
פסוק יב:מלבשים. כולם היו מלובשים בגדי בוץ ובידם מצלתים וכו׳:
פסוק יב:מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספות ביאור אמר בחצוצרות וכמוהו רבים במקרא:
פסוק יג:ויהי כאחד. ר״ל כולם נגנו באחדות אחת להשמיע כאלו הוא קול אחד להלל וכו׳ ולא הקדים אחד לחברו:
פסוק יג:וכהרים קול. וכאשר הרימו את הקול בחצוצרות וכו׳:
פסוק יג:ובהלל לה׳. ר״ל בההלול האמור בו כי טוב וכו׳ והוא הנקרא הלל הגדול:
פסוק יג:והבית. ר״ל אז בעת שיצאו הכהנים מבית קדש הקדשים וכולם הרימו בקול וכו׳ אז נתמלא הבית ענן הרגיל להיות בבית השם:
פסוק יד:מפני הענן. מפני חשכת הענן:
פסוק יד:כבוד ה׳. הוא הענן שנזכר:
