פסוק א:וַתִּשְׁלַם כָּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר־עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית ה', וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת־קָדְשֵׁי דָּוִיד אָבִיו, וְאֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־כָּל־הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים.
פסוק ב:אָז – כאשר נשלמה המלאכה יַקְהֵיל, כינס שְׁלֹמֹה אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת־כָּל־רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, השבטים, נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת, המשפחות הגדולות לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־יְרוּשָׁלִָם כדי לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־ה' אל בית המקדש שבהר המוריה מֵעִיר דָּוִיד, הִיא צִיּוֹן.
פסוק ג:וַיִּקָּהֲלוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל בֶּחָג – חג הסוכות, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, החודש הנקרא בפינו בשם הבבלי 'תשרי'.
פסוק ד:וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת־הָאָרוֹן.
פסוק ה:וַיַּעֲלוּ אֶת־הָאָרוֹן וְגם אֶת חלקי המבנה של אֹהֶל מוֹעֵד לאוצרות שבבית המקדש, וְאֶת־כָּל־כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.
פסוק ו:וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו, שנאספו אליו, הולכים לִפְנֵי הָאָרוֹן, מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. בתהלוכה הקריבו קרבנות רבים מאוד לשם ה' לכבוד העלאת הארון וכמתנות למשתתפים בשמחה.
פסוק ז:וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־ה' אֶל־מְקוֹמוֹ, אֶל־דְּבִיר, החלק הפנימי של הַבַּיִת, כלומר אֶל־קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֶל־תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הגדולים שמילאו את הדביר.
פסוק ח:וַיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם עַל־מְקוֹם הָאָרוֹן, וַיְכַסּוּ, סוככו בכנפיהם הַכְּרוּבִים עַל־הָאָרוֹן וְעַל־בַּדָּיו, מוטות הנשיאה שלו מִלְמָעְלָה.
פסוק ט:וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים. משכו את הבדים, כנראה לא הכניסו את הארון אלא עד קרוב לאמצע הדביר, ולכן – וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן־הָאָרוֹן עַל־פְּנֵי הַדְּבִיר, הבדים בלטו בפרוכת שהייתה פרוסה בפתח הדביר, כך שהיה ניכר שהם שם, וְאולם הם לֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה מפני שהפרוכת כיסתה אותם. וַיְהִי־שָׁם הארון ובדיו עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
פסוק י:אֵין בָּאָרוֹן דבר, אלא רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת – לוחות הברית אֲשֶׁר־נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב, אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם.
פסוק יא:וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן־הַקֹּדֶשׁ, לאחר שהניחו את הארון. וכאן באה הערה: לא מפורט מיהם הכהנים ומאיזה משמר באו, כִּי כָּל־הַכֹּהֲנִים הַנִּמְצְאִים הִתְקַדָּשׁוּ, הכינו את עצמם ובאו כאחד. אֵין לִשְׁמוֹר לְמַחְלְקוֹת. באותה שעה לא הקפידו על חלוקת הכהנים למשמרות אלא כולם באו יחד.
פסוק יב:וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרְרִים לְכֻלָּם, כולם – לְאָסָף, לְהֵימָן, לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם, היו מְלֻבָּשִׁים בּוּץ, בגדי פשתן, מצוידים בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת ועֹמְדִים ממִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ, וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים, מאה ועשרים כהנים מַחְצְרִים, מריעים בַּחֲצֹצְרוֹת. החצוצרות הללו לא היו כלי נגינה מובהקים אלא הפיקו בעיקר קולות תרועה, שאולי השתלבו במנגינה.
פסוק יג:וַיְהִי כְאֶחָד, כתזמורת מתואמת לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל־אֶחָד, לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לַה', וּכְהָרִים קוֹל, כשהתחילו לנגן בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר הנוספים ויחד עם הנגינה בכלים שרו בפה בְהַלֵּל לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ – וְהנה הַבַּיִת מָלֵא עָנָן, בֵּית ה'.
פסוק יד:וְלֹא־יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן, כִּי־מָלֵא כְבוֹד־ה' אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים. הענן סימן את כבוד ה' השוכן ומתגלה במקדש.
