פסוק א:מזבח נחושת. ר״ל מזבח אבן תחת מזבח נחשת שעשה משה במדבר:
פסוק ב:את הים. כעין גיגית גדולה עשויה בדמות ים:
פסוק ב:מוצק. ביציקה נעשה ולא בהקשת הקורנס:
פסוק ב:משפתו. משפת זה עד השפה שממולו:
פסוק ב:עגול סביב. בכל סביבו היה עגול:
פסוק ב:וקו שלשים. כי כל מה שיש ברחבו אחד יש בהקיפו שלשה:
פסוק ג:ודמות בקרים. כעין ראשי בקרים ובמ״א נאמר פקעים כי עשו בפקעים צורות ראשי בקרים:
פסוק ג:תחת לו. ר״ל בשלש האמות התחתונות שהיו מרובעות אבל שתי האמות העליונות היו עגולות כמ״ש רז״ל בערובין וז״ש עשר באמה מקיפים וכו׳ ר״ל ארבעה הפאות שבכל אחת עשר אמות היו הבקרים מקיפים וכו׳:
פסוק ג:שנים טורים. שני שורות בקרים הקיפו זה למעלה מזה:
פסוק ג:יצוקים. הבקרים ההם היו ניצוקים כאחד עם יציקת הים ולא יצקם בפ״ע וחברם אח״כ במלאכה:
פסוק ד:עומד. הים הזה היה עומד על י״ב בקר עשויים מנחושת:
פסוק ד:והים עליהם. לתוספת ביאור כפל הדבר:
פסוק ד:וכל אחוריהם. אחורי הבקר היו לצד פנים אחוריו של זה מול אחוריו של זה:
פסוק ה:ועביו. שוליו ודפנותיו:
פסוק ה:ושפתו. שפת הים ממעל היה מעשה דק ומרודד כמעשה שפת כוס המצויר בפרח ושושן:
פסוק ה:מחזיק בתים. וחזר ומפרש שלש אלפים יכיל:
פסוק ו:מימין. של הכיור שעשה משה:
פסוק ו:לרחצה בהם. את ידיהם ואת רגליהם כמ״ש בתורה:
פסוק ו:את מעשה וכו׳. אף היו מדיחים בהם מעשה העולה כקרבים וכיוצא:
פסוק ו:לרחצה. לכהנים לטבול בו מטומאתן וארז״ל שלא היו המים שאובים כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים ודרך בם באו המים מן המעיין:
פסוק ז:כמשפטם. כתמונת מנורת משה בגביעים וכו׳:
פסוק ז:מימין. של מנורת משה וכן השלחנות:
פסוק ט:והעזרה הגדולה. היא עזרת ישראל וקרויה עזרה על כי נעזרים מה׳ כאשר יתפללו בה:
פסוק י:מכתף הימנית. בפאת הדרום:
פסוק י:קדמה ממול נגבה. ר״ל משוך כלפי מקצוע מזרחית דרומית שבחצר הכהנים:
פסוק יא:בבית האלהים. בעבור צורך בית האלהים:
פסוק יב:והגלות והכתרות. הגולות של הכותרות:
פסוק יג:לשתי השבכות. לתלותן סביבן כמ״ש במ״א:
פסוק יג:לכסות וכו׳. על השבכה יאמר שכסתה על גולות הכותרו׳ אשר על פני העמודים ומעשה הכותרות מפרש במ״א:
פסוק יד:על המכונות. להושיבם על המכונות:
פסוק טז:ואת הסירות וכו׳. עם שכבר נאמר למעלה אמר שוב לומר שהיו מנחשת מרוק:
פסוק טז:כל כליהם. של חצרות בית ה׳:
פסוק טז:חורם אביו. הראוי כאביו ותחסר כ״ף השמוש וכן ייטיב גהה (משלי יז) והראוי כגהה ור״ל חורם עשאם טובים ויפים כאביו כלומר כפי מה שהיה עושה אביו שהיה נודע לאומן גדול כמ״ש במ״א:
פסוק יז:בעבי האדמה. חפר באדמה צורות הכלים ההם ושפך שם הנחושת לאחר התכה:
פסוק יח:כי לא נחקר. כ״כ היו ברבוי מופלג עד אשר לא נחקר לדעת משקלם:
פסוק יט:אשר בית. אשר לבית האלהים:
פסוק יט:ועליהם. על השלחנות סדרו לחם הפנים:
פסוק כ:לבערם. העשוים להדליק בהם הנרות כמשפט התורה אשר עמדו לפני הדביר המה היו מזהב סגור:
פסוק כא:והפרח. קבוצת הפרח:
פסוק כא:הוא מכלות זהב. היה כליל זהב מבלי תערובות סיג:
פסוק כב:דלתותיו. בין דלתותיו הפנימיות ולתוספת ביאור אמר לקדש הקדשים ובין דלתות ההיכל היה מצופים זהב: