פסוק א:וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת למקדש, עֶשְׂרִים אַמָּה, כעשרה מטר אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ, גובהו. מזבח זה גדול מאוד, שכן הוא אמור להכיל את כל הקרבנות שיוקרבו במקדש. שטחו גדול פי ארבע מהמזבח שהיה במשכן, שגם הוא היה גדול יחסית.
פסוק ב:וַיַּעַשׂ אֶת־הַיָּם, מעין כיור ענק, מוּצָק, יצוק. קוטרו עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ אֶל־שְׂפָתוֹ, והוא עָגוֹל סָבִיב, וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ, וְקָו, חוט מדידה באורך שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב.
פסוק ג:וּדְמוּת בְּקָרִים, צורות בקר מתַּחַת לוֹ משמשות לו בסיס. סָבִיב סָבִיב סוֹבְבִים אֹתוֹ הבקרים הללו, עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִים אֶת־הַיָּם סָבִיב. חכמים פירשו שבתחתיתו היה הים ריבוע שכל צלע מצלעותיו הייתה בת עשר אמות. שְׁנַיִם טוּרִים הַבָּקָר. דמויות הבקר חולקו לשתי שורות, אולי שורה בחזית הים ושורה בצדו האחורי, והיו יְצוּקִים בְּמֻצַקְתּוֹ. הם נוצקו באותה יציקה עם הים,
פסוק ד:כך שהים היה עוֹמֵד עַל־שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר, שְׁלֹשָׁה מהם פֹנִים צָפוֹנָה, וּשְׁלוֹשָׁה פֹנִים יָמָּה, למערב, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה, לדרום, וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה, וְהַיָּם מונח עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה, וְכָל־אֲחֹרֵיהֶם, חלקם האחורי פונה בָּיְתָה, כלפי פנים ואינו נראה.
פסוק ה:וְעָבְיוֹ של הים טֶפַח, ואולם שְׂפָתוֹ מרודדת ודקה כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה, ייתכן ששפתו העליונה של הים הייתה מופשלת כצורת עלי הכותרת של הפרח שושן צחור, והיה בה עיבוד עדין שהפך לדק בקצה, כשפת כוס. הים היה חזק ומַחֲזִיק בתוכו מים רבים – במידת בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, בערך 70 מ"ק, שאותם הוא יָכִיל.
פסוק ו:וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה מנחושת, וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין, בצדו הימני של המקדש וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם, אֶת־מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה, את בשר קרבנות העולָה העולֶה על המזבח יָדִיחוּ בָם. וְהַיָּם נועד לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ, כעין מקווה, או שיצאו ממנו צינורות ששימשו לרחיצה.
פסוק ז:וַיַּעַשׂ אֶת־מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם, כמעשה המנורה האמור בתורה, וַיִּתֵּן אותן בַּהֵיכָל, חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול. נראה שהייתה מנורה ראשית, שהיא המנורה שהובאה מהמשכן שעשה משה, ואולי רק בה היו מדליקים, ועוד עשר מנורות כתבניתה עמדו סביבה.
פסוק ח:כיוצא בזה, וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח אותם בַּהֵיכָל, חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול, וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי, כלים לקבלת דם הקרבנות ולזריקתו על המזבח, מזָהָב – מֵאָה.
פסוק ט:וַיַּעַשׂ את חֲצַר הַכֹּהֲנִים וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה, חצר גדולה ובלתי מקורה לכלל העם הפוקד את המקדש, והיא עיקר שטחו של המקדש. וּדְלָתוֹת נבנו לַעֲזָרָה, וְאת דַלְתוֹתֵיהֶם של חצר הכהנים והעזרה צִפָּה נְחֹשֶׁת.
פסוק י:וְאֶת־הַיָּם נָתַן מִכֶּתֶף, בפאה הַיְמָנִית – קֵדְמָה מִמּוּל נֶגְבָּה. הים הונח בצדו המזרחי של המקדש נוטה לדרום, כך שלא היה מכוון מול פתח האולם אלא בצד.
פסוק יא:וַיַּעַשׂ חוּרָם המהנדס האומן אֶת־הַסִּירוֹת וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמִּזְרָקוֹת. וַיְכַל, סיים חוּרָם לַעֲשׂוֹת אֶת־הַמְּלָאכָה שהתמחה בה – יציקות המתכת ובניית הכלים אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית הָאֱלֹהִים. וזה פירוט מלאכת חורם:
פסוק יב:עַמּוּדִים, עמודי הנחושת העצומים שהיו מעשה יציקה מיוחד – שְׁנַיִם, וְהַגֻּלּוֹת, הכדורים וְהַכֹּתָרוֹת שעַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים – שְׁתָּיִם, וְהַשְּׂבָכוֹת, הרשתות – שְׁתַּיִם שנועדו לְכַסּוֹת אֶת־שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הָעַמּוּדִים,
פסוק יג:וְאֶת צורות הָרִמּוֹנִים – אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת, שְׁנַיִם טוּרִים של רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְכַסּוֹת אֶת־שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָעַמּוּדִים.
פסוק יד:וְאֶת־הַמְּכֹנוֹת, הכַּנים שעליהם הניחו את הכיורים, עָשָׂה, וְאֶת־הַכִּיֹּרוֹת עָשָׂה עַל־הַמְּכֹנוֹת.
פסוק טו:אֶת־הַיָּם – אֶחָד, וְאֶת־הַבָּקָר – שְׁנֵים־עָשָׂר תַּחְתָּיו.
פסוק טז:וְאֶת־הַסִּירוֹת, הסירים, הדוודים וְאֶת־הַיָּעִים וְאֶת־הַמִּזְלָגוֹת, מעין קלשונות לאחיזת הבשר וְאֶת־כָּל־כְּלֵיהֶם הנלווים עָשָׂה חוּרָם אָבִיו, האב, כלומר המדריך, או: הנכבד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית ה' וכולם עשויים ה' נְחֹשֶׁת מָרוּק.
פסוק יז:בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בַּעֲבִי הָאֲדָמָה, בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה.
פסוק יח:וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה כָּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לָרֹב מְאֹד, כִּי לֹא נֶחְקַר, חוּשב מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת משום שהייתה כה רבה.
פסוק יט:וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל־הַכֵּלִים אֲשֶׁר משמשים בתוך בֵּית הָאֱלֹהִים, וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת־הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם עורכים את לֶחֶם הַפָּנִים.
פסוק כ:וְאֶת־הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם, לבער עליהם כַּמִּשְׁפָּט הציבו לִפְנֵי הַדְּבִיר, כולן עשויות זָהָב סָגוּר, סוג זהב יקר ביותר.
פסוק כא:וְאף הַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקָחַיִם – זָהָב, הוּא – הזהב היה מִכְלוֹת, כל כולו זָהָב, ללא סיגים.
פסוק כב:וְהַמְזַמְּרוֹת, כלֵי נגינה וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת היו זָהָב סָגוּר. ואף בפֶתַח הַבַּיִת, דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִימִיּוֹת הנפתחות לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְדַלְתֵי הַבַּיִת הנפתחות לַהֵיכָל היה זָהָב.
