פסוק א:אשר נראה. אשר שם נראה המקום ב״ה לדוד אביו ויאמר על ירידת האש שעל המזבח כמ״ש ויענהו באש מן השמים (ד״ה א׳ כ״א):
פסוק א:אשר הכין. על שלמה יאמר שהוא הכין לבנות במקום שקבע דוד בגורן וכו׳:
פסוק ב:בשני. ביום שני בשבת או בחודש ורז״ל דרשו בו בר״ה:
פסוק ג:ואלה הוסד. אלה מספרי האורך והרוחב אשר הניח היסוד לבנות וכו׳:
פסוק ג:במדה הראשונה. במדת האמה שנעשה בה המשכן שהיתה ראשונה לבנין המקדש והיא היתה בת ששה טפחים:
פסוק ד:אשר על פני האורך וכו׳. ר״ל אשר האורך עמד לרוחב ההיכל הוא היה במדת אמות עשרים כי המדה המועטת תקרא רוחב וההיכל היתה ארבעים על עשרים והאולם היתה רחבה עשרה כמו שנאמר במ״א וארכה עשרים אם כן עמד אורך האולם ע״פ רוחב ההיכל:
פסוק ד:והגובה מאה ועשרים. ובמ״א נאמר שלשים ויתכן לומר כי שם נאמר על הבית וכאן על האולם, או נאמר כי תשעים אמות היו העליות זו על זו כמ״ש תבנית האולם וכו׳ ועליותיו (ד״ה א׳ כ״ח):
פסוק ד:מפנימה. בעבור הכתלים שבפנים בחללו ועל הבית יאמר לא על האולם:
פסוק ה:הבית הגדול. זה ההיכל שהיתה גדולה מכולם מ׳ על כ׳:
פסוק ה:חפה. את קרקע הבית חפה בעצי ברושים וכן נאמר במ״א:
פסוק ה:ויחפהו. על העצים חפה הזהב:
פסוק ה:ויעל עליו. העלה על החיפוי ציורי אילני חמר ושרשרות:
פסוק ו:ויצף וכו׳. בקירות הבית שקע אבנים יקרות במשבצות הזהב להיות לנוי ולפאר:
פסוק ז:הקורות. קורות התקרה:
פסוק ז:הספים. מזוזות הדלתות:
פסוק ז:ופתח. חתר צורות כרובים על הכתלים:
פסוק ח:ארכו על פני רוחב הבית. על שאמר כן באולם שהיתה כ׳ על עשר אמר כן בבית קה״ק עם שהיתה כ׳ על כ׳:
פסוק ח:אמות עשרים. ר״ל והיתה אמות עשרים:
פסוק ח:לככרים. עלה לככרים שש מאות:
פסוק ט:למסמרות. הם היתדות שחבר בהם את חפוי הזהב על העצים:
פסוק ט:והעליות. כותלי בנין העליות:
פסוק י:ויעשו וכו׳. כרובים הם עמדו בארץ והיו מעץ ומצופים זהב:
פסוק יג:פורשים. כשהם פרושים ברוחב קה״ק:
פסוק יג:לבית. מול חלל הבית ולא פנו זה מול זה:
פסוק יד:את הפרוכת. מול פתח בית קה״ק ועם שהיו שם דלתות כמ״ש למטה ובמ״א:
פסוק יד:ויעל. צייר עליו כרובים במעשה רוקם:
פסוק טו:לפני הבית. בחלל האולם:
פסוק טו:שלשים וחמש אורך. של שניהם יחד:
פסוק טו:והצפת. היא הכותרת האמור במ״א וקרוהי צפת לפי שהיתה צפוי וכסוי על העמוד ממעל:
פסוק טז:ויעש שרשרות. הוא האמור במ״א ויעבר ברחוקות וכו׳ ור״ל שעשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה שבין ההיכל לבית קה״ק:
פסוק טז:בדביר. המחיצה ההיא נקראה דביר כמו בית קדש הקדשים עצמה:
פסוק טז:ויתן על ראש העמודים. נתן שרשרות על ראש העמודים ובהם היו הרמונים חרוזים ולפי שזכר מלת שרשרות בתחלת המקרא חסרו כאן וסמך על המבין ועם שאינם במקום השרשרות ההם:
פסוק טז:מאה. לכל טור היו מאה ולכל עמוד היו שתי טורים כמ״ש במ״א:
פסוק יז:יכין. לסימן טוב שיכין הבית לעד:
פסוק יז:בועז. הוא מלה מורכבת בו עז ר״ל בהבית הזה ימצא עוז וחוזק לישראל:
