פסוק א:וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת־בֵּית־ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, במקום אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ, אביו, הבית אֲשֶׁר הֵכִין שלמה בִּמְקוֹם המזבח שבנה דָּוִיד, בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.
פסוק ב:וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בחודש, ולא בראש חודש, בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ. נראה שבארבע השנים הראשונות הוא עסק בהשלמת ההכנות לעבודת הבניין.
פסוק ג:וְאֵלֶּה המידות אשר הוּסַד, ייסד שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בהן אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים: הָאֹרֶךְ אַמּוֹת בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה, הבסיסית, עיקרו של הבניין – אַמּוֹת שִׁשִּׁים, וְרֹחַב – אַמּוֹת עֶשְׂרִים.
פסוק ד:וְהָאוּלָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֹרֶךְ, ששטח אורכו נתון עַל־פְּנֵי, לפני רֹחַב־הַבַּיִת – אַמּוֹת עֶשְׂרִים. אורכו של האולם, העשוי כמבוא לבית, היה עשרים אמה, כמידת רוחב הבית. וְהַגֹּבַהּ של האולם – מֵאָה וְעֶשְׂרִים אמות. וַיְצַפֵּהוּ – את הבית מִפְּנִימָה, מבפנים זָהָב טָהוֹר.
פסוק ה:וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל – את המקדש כולו חִפָּה עֵץ בְּרוֹשִׁים, וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב, וַיַּעַל עָלָיו קישוטים בצורת תִּמֹרִים, עצי תמר וְשַׁרְשְׁרֹת.
פסוק ו:וַיְצַף אֶת־הַבַּיִת אֶבֶן יְקָרָה, אבנים טובות ויפות לְתִפְאָרֶת. וְהַזָּהָב זְהַב פַּרְוָיִם, ייתכן זהב אדום כדם פָּרים.
פסוק ז:וַיְחַף, ציפה אֶת־הַבַּיִת – הַקֹּרוֹת, הַסִּפִּים וְקִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב, וּפִתַּח, גילף קישוטים בצורות כְּרוּבִים עַל־הַקִּירוֹת.
פסוק ח:וַיַּעַשׂ אֶת־בֵּית־קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, החדר הפנימי של הבית – אָרְכּוֹ עַל־פְּנֵי רֹחַב־הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים, וְרָחְבּוֹ אַמּוֹת עֶשְׂרִים, בצורת ריבוע, וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב בכמות גדולה מאוד שעלתה לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת.
פסוק ט:וּמִשְׁקָל לְמִסְמְרוֹת עלה לִשְׁקָלִים חֲמִשִּׁים זָהָב, וְגם את הָעֲלִיּוֹת חִפָּה זָהָב.
פסוק י:וַיַּעַשׂ בְּבֵית־קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׁה צַעֲצֻעִים, קישוטים מגולפים. אלה אינם הכרובים שעל מכסה ארון הברית אלא כרובים אחרים העשויים כדוגמתם. וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב.
פסוק יא:וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים – אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים באופן הבא: כְּנַף הָאֶחָד – לְאַמּוֹת חָמֵשׁ, באורך חמש אמות מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת, וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת ארוכה גם היא אַמּוֹת חָמֵשׁ ומַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר.
פסוק יב:וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד, השני – אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לְקִיר הַבָּיִת שמנגד, וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת – אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר. נמצא ששתי כנפיו של כל כרוב רחבות עשר אמות, וכנפי שניהם יחד עשרים אמה, מקיר אל קיר.
פסוק יג:כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים, כאמור, וְהֵם עֹמְדִים עַל־רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת. הם אינם עומדים זה מול זה כמו הכרובים שעל הארון, אלא שניהם פונים אל חלל הבית. מכאן עולה שיש להם כנפיים ורגליים, אבל גופם לא מתואר כלל, ונראה שהוא כלול בכנפיים באופן כלשהו.
פסוק יד:וַיַּעַשׂ אֶת־הַפָּרֹכֶת שבפתח בית קודש הקודשים תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל, תולעת שני וּבוּץ, פשתן, וַיַּעַל עָלָיו – על הפרוכת צורת כְּרוּבִים.
פסוק טו:וַיַּעַשׂ לִפְנֵי הַבַּיִת עַמּוּדִים שְׁנַיִם, אַמּוֹת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֹרֶךְ, גובה, וְהַצֶּפֶת, הכותרת המקושטת אֲשֶׁר־עַל־רֹאשׁוֹ של כל עמוד אַמּוֹת חָמֵשׁ.
פסוק טז:וַיַּעַשׂ שַׁרְשְׁרוֹת בַּכניסה אל הדְּבִיר, קודש הקודשים, וַיִּתֵּן שרשרות עַל־רֹאשׁ הָעַמֻּדִים. וַיַּעַשׂ צורות רִמּוֹנִים מֵאָה, וַיִּתֵּן אותם בַּשַּׁרְשְׁרוֹת.
פסוק יז:וַיָּקֶם אֶת־הָעַמּוּדִים עַל־פְּנֵי הַהֵיכָל, לפני הפתח, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול, וַיִּקְרָא שֵׁם־הַיְמָנִי יָכִין וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז.
