פסוק א:ויתחזק שלמה וגו׳. וה׳ וגו׳ ר״ל על כי היה ה׳ עמו לכן התחזק:
פסוק ב:ויאמר שלמה וכו׳. אמר להם ללכת עמו אל הבמה אשר בגבעון קצר בדבר המובן:
פסוק ב:לכל ישראל. וחזר ופירש שאמר להשרים שבהם:
פסוק ב:ראשי האבות. שהם ראשי האבות:
פסוק ד:בהכין. במה שהכין לו מקום:
פסוק ה:וידרשהו. ר״ל הקריב עליו קרבנות:
פסוק ו:ויעל עליו. לפי שהפסיק בדברים אמר שוב ויעל וכן דרך המקרא:
פסוק ח:והמלכתני. במה שהמלכת אותי מבין שאר בניו הראית לדעת שלא חטא אבי בבת שבע אמי ולחסד גדול יחשב:
פסוק ט:יאמן. יקוים דבריך מה שדברת עם דוד אבי להיות המלוכה נכון בידי:
פסוק ט:על עם רב. וא״כ עסקיהם מרובים:
פסוק י:עתה. הואיל וכן שאלתי היא לתת לי חכמה לדעת לצאת ולבוא לפני העם הזה:
פסוק י:כי מי ישפוט. א״א לשפוט עם כאלה מחכמת לבבו מבלי עזר מן השמים:
פסוק יב:נתון לך. עתה נתון לך מאתי:
פסוק יג:לבמה וכו׳. ר״ל מהדרך אשר הלך לבמה וכו׳ שב ובא לירושלים מלפני אוהל מועד:
פסוק יג:וימלוך. ר״ל קבלוהו למלך באהבה רבה בעבור רוב החכמה הנתונה בו בלילה ההוא:
פסוק יד:בערי הרכב. הערים המיוחדים להעמיד בהם הרכב:
פסוק יד:ועם המלך. ומקצתם היו עמו בירושלים:
פסוק טו:יתן וכו׳. ר״ל עזבם בחוצות כי בעבור שהיה רבי המשקל היו נשמרים כי לא היה מהאפשר לשאתם ולגנבם:
פסוק טו:אשר כשפלה. הגדלים בעמק הרבה מאוד:
פסוק טז:ומוצא הסוסים. מקום מוצא הסוסים היו לו ממצרים ומן קוא והוא שם מקום והסוסים מצויים שם:
פסוק טז:סוחרי המלך. ר״ל שלמה שלח סוחרים והם יקחו הסוסים מן קוא במחיר ולפי ערך שויו של כ״א:
פסוק יז:ויעלו ויוציאו ממצרים. ר״ל אבל למצרים לא שלח סוחרים כי אנשי מצרים עצמם היו מעלים ומוציאים לו מרכבה שהם ד׳ סוסים בעבור שש מאות שקל כסף כי כן היה המקח קצוב ביניהם:
פסוק יז:וסוס בחמשים ומאה. ומזה נשמע שהמרכבה הם ד׳ סוסים:
פסוק יז:וכן לכל מלכי החתים. גם להם מכרו אנשי מצרים במקח הקצוב הזה עם שהיו קרובים להם ולא היה להם מרחק רב להוליך הסוסים:
פסוק יז:בידם יוציאו. אנשי מצרים עצמם הוציאו הסוסים בידם להביאם למקום הקונה אותם או שעל מלכי החתים וכו׳ יאמר שהם יוציאום בידם ור״ל עם שגם הם נתנו ערך קצבת שלמה מ״מ בהבאה למקומם לא הי׳ לשם יפוי הכח כשלמה:
פסוק יח:למלכותו. לפי הראוי וההגון למלכותו: