פסוק א:וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד עַל־מַלְכוּתוֹ, שלמה התבסס במלכותו, וַה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וַיְגַדְּלֵהוּ ה' לְמָעְלָה. שלמה ישב היטב על כיסאו, ומלכותו הלכה וגדלה.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל־יִשְׂרָאֵל – לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל־יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת. הוא כינס את כל הנושאים בתפקידים צבאיים או ממלכתיים ואת כל הנשיאים המקומיים –
פסוק ג:וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל־הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן, כִּי־שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד של הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד־ה' בַּמִּדְבָּר. מה שנשאר מן המשכן שהוקם במדבר ועמד בשילה, הועבר אחר כך לגבעון.
פסוק ד:אֲבָל רק אֲרוֹן הָאֱלֹהִים לא היה במשכן בגבעון, כי אותו הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּמקום שהֵכִין לוֹ דָּוִיד, כִּי נָטָה, מתח לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם,
פסוק ה:וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת הגדול שהיה במשכן אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר, גם הוא הובא לארץ ואותו שָׂם שלמה לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', וַיִּדְרְשֵׁהוּ, פנו אליו שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל. עתה נאספו כל המנהיגים והראשים אל מזבח ה' להקריב עליו קרבנות.
פסוק ו:וַיַּעַל שְׁלֹמֹה, כלומר במצוותו העלו שָׁם עַל־מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד, וַיַּעַל, הכהנים העלו עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף.
פסוק ז:בַּלַּיְלָה הַהוּא – שלאחר ההקרבה נִרְאָה אֱלֹהִים בחזון נבואי לִשְׁלֹמֹה. וַיֹּאמֶר לוֹ: שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ. בַּקש מה שתרצה.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים: אַתָּה עָשִׂיתָ עִם־דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל בכך שעשית אותו מלך מנצח ומושל, וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו.
פסוק ט:עַתָּה, ה' אֱלֹהִים, יֵאָמֵן, יתאמת דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי, כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל־עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ, כל עם ישראל.
פסוק י:עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן־לִי, וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם־הַזֶּה וְאָבוֹאָה, כדי שאנהיג את העם, כִּי־מִי יִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל? מי יוכל לדון עם שלם ולהנהיגו בכל צרכיו הגשמיים והרוחניים?
פסוק יא:וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה: יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם־לְבָבֶךָ וְלֹא־שָׁאַלְתָּ, ביקשת עֹשֶׁר, נְכָסִים וְכָבוֹד וְלא אֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ, שייפלו אויביך לפניך, וְגַם־יָמִים רַבִּים, חיים ארוכים לֹא שָׁאָלְתָּ, וַתִּשְׁאַל־לְךָ במקום כל אלה חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת־עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו.
פסוק יב:לכן – הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ כמו שביקשת, וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן־לָךְ אף על פי שאותם לא ביקשת, אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה־כֵּן. מכיוון שלא למענך ביקשת את בקשתך, אלא למען צורכי ישראל, תקבל לא רק את בקשתך אלא גם מתנות נוספות.
פסוק יג:וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה למחרת החיזיון לַבָּמָה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן כדי להודות על הבשורה שניתנה לו בלילה, ומשם המשיך אל יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל.
פסוק יד:תיאורים אחדים של גדולת מלכותו של שלמה: וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים. וַיְהִי־לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וַיַּנִּיחֵם – את הפרשים בְּעָרֵי הָרֶכֶב, ערים, דוגמת מגִדו, שבהן היו אורוות גדולות מאוד, ובהן הוחזקו כלי הרכב, וְחלק מהרכב והפרשים נשאר עִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם אולי בתור חיל מצב.
פסוק טו:וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ באמצעות מעשיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים. אנשים ראו את הכסף כאבנים, בהיותם כה מרובים ושכיחים. בחברה חקלאית ביסודה, כפי שהיה עם ישראל אז, אין שימוש מרובה בכסף, אבל בימי שלמה חלה תמורה גם במבנה הכלכלי של המדינה, ושפע כסף וזהב זרם לתוכה, וְאֶת־הָאֲרָזִים נָתַן שלמה כַּעצי שִׁקְמִים אֲשֶׁר צומחים בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב. הגיעו לירושלים ארזים רבים עד שמראה העץ המיובא מן הלבנון כבר לא הפליא את אנשי העיר.
פסוק טז:וּמוֹצָא, מקור הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה היה מִמִּצְרָיִם, שהייתה מרכז גדול לגידול סוסים. וּבמצרים מִקְוֵא, מקווה, מקום איסוף הסוסים היה ביד סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ שלמה. את הזכות למכירת הסוסים קיבל שלמה, ומִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר. סוחרי המלך היו מוכרים את הסוסים לאחרים.
פסוק יז:וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס – בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה כסף, וְכֵן היו סוחרי המלך מוכרים לְכָל־מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם אשר בְּיָדָם, ברשותם של סוחרי שלמה יוֹצִיאוּ. המלכים הללו היו צריכים לקנות אותם מסוחרי שלמה. שלמה פתח עסק גדול של תיווך בסוסים, שכן הסוסים היו סוסי מלחמה, והרכב – מרכבות קרב.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר, החליט שְׁלֹמֹה אחרי שהתיישב במלכותו לקיים את צוואת אביו ולִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה', בית המקדש ולבנות גם בַיִת לְמַלְכוּתוֹ, ארמון מלוכה.
