פסוק א:למספרם. לכל מספר אנשיהם היו ממונים עליהם ראשי האבות וכו׳ ומתחלת ימי מלכותו היו הממונים בהם ועל שחשב כאן מנוי המשמרות סמך להם להזכיר את כל הממונים:
פסוק א:ושוטריהם. ומהם היו שוטריהם של השרים הנזכרים הממונים מפיהם המשרתים את המלך בכל דבר המוטל על המחלקות לזרזם ולכופם לעשות בזמנו:
פסוק א:הבאה והיוצאת. כל מחלוקת היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה בחוזר חלילה לכל חדשי השנה וכן בכל שנה ושנה ועל כל אחת היה מוטל בחדשה לעשות כל צרכי המלך:
פסוק א:המחלוקת האחת. מספר אנשי מחלוקת האחת היו כ״ד אלף:
פסוק ב:על מחלוקת. הממונה על המחלוקת הראשונה המשמשת בחדש הראשון היה ישבעם:
פסוק ב:ועל מחלוקתו. מספר האנשים שעל מחלוקתו היו כ״ד אלף:
פסוק ג:בני פרץ. ישבעם היה מבני פרץ קרוב לדוד ולזה היה הראש לכל שרי הצבאות והם הממונים על המחלוקת:
פסוק ד:ומחלוקתו. המסייע לו בדבר מחלוקתו היה ומקלות הנגיד:
פסוק ה:שר הצבא. ועם כי כולם קרואים שרי צבאות מ״מ פרט בבניה לכבודו ואף קראו ראש:
פסוק ו:גבור השלשים. היה הגבור שבשרים וממונה עליהם:
פסוק ו:ומחלוקתו. המסייע לו:
פסוק ז:אחריו. כי עשהאל הומת מיד בתחלת מלכותו והועמד בנו אחריו:
פסוק יא:לזרחי. מבני זרח בן יהודה:
פסוק טו:לעתניאל. מבני עתניאל בן קנז השופט הראשון:
פסוק טז:ועל שבטי ישראל. לכל שבט העמיד שר מבני שבטו:
פסוק יח:מאחי דוד. הוא הנשאר מאחיו כי כולם הרג מלך מואב:
פסוק כא:גלעדה. היושבים בארץ הגלעד בעבר הירדן:
פסוק כג:ולא נשא וכו׳. ר״ל כל המנויין שמנה לא מנה בהם כחות מבן עשרים:
פסוק כג:כי אמר ה׳ להרבות את ישראל ככוכבי השמים. שאין למנותם כמ״ש הבט וכו׳ וספור הכוכבים אם תוכל לספור וכו׳ כה יהיה זרעך (בראשית טז) ולכן לא מנה הפחותים מבן עשרים לבל יודע מספר כל בני ישראל:
פסוק כד:החל למנות. את היתרים מבן עשרים:
פסוק כד:לא כלה. לספור את כולם כי לא מנה אז שבט לוי ובנימין כמ״ש למעלה ועם כל זה היה בזאת קצף על ישראל ובא בהם הדבר כמ״ש למעלה:
פסוק כד:ולא עלה המספר. ר״ל לכן חדל מלמנות את הפחותים מעשרים ולא עלה המספר שלהם כמספר האמור בדברי הימים וכו׳ כי המספר האמור שם הלא המה מן היתרים מבן כ׳:
פסוק כה:ועל אוצרות המלך. הממונה על אוצרות המלך היה עזמות:
פסוק כה:בשדה בערים וכו׳. אוצרות התבואה וכלי מלחמה וכדומה:
פסוק כו:לעבדת האדמה. לחרוש ולזרוע ולקצור:
פסוק כז:ועל הכרמים. על העבודה אשר יעשה בהם עד אחר הבציר:
פסוק כז:ועל שבכרמים. על העבודה אשר יעבוד בהענבים עד להביא היין אל האוצרות והוא דריכת הענבים בגת וכדומה:
פסוק כח:והשקמים אשר בשפלה. מין אילני תאנים הגדלים בעמק וכן כשקמים אשר בשפלה לרוב (דה״ב ט׳):
פסוק כט:בשרון. בארץ מישור ומקום שמן:
פסוק כט:השרוני. הרגיל לרעות בשרון וכן כל הממונים העמיד על כל דבר אדם הרגיל בה:
פסוק לא:שרי הרכוש. מלת רכוש כולל כסף וזהב ומקנה וכל המטלטלין ושדות:
פסוק לא:אשר למלך. אשר הופקדו למלך דוד:
פסוק לב:איש מבין. בעל בינה:
פסוק לב:עם בני המלך. היו בתמידות עם בני המלך ללמדם חכמה:
פסוק לג:יועץ למלך. הוא היה המיוחד לעצת המלך אבל יהונתן דודו לא היה מיוחד למלך:
פסוק לג:רע המלך. הוא היה יושב בתמידות עם המלך להשתעשע עמו:
פסוק לד:ואחרי אחיתופל. אחר מותו לקח במקומו את יהוידע ואת אביתר:
פסוק לד:ושר וכו׳. המיוחד על כל הצבא אשר למלך היה יואב: