פסוק א:וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בהתאם לְמִסְפָּרָם חולקו גם הם למשמרות כמו הכהנים והלויים, על רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר, בכל הנוגע לניהול הַמַּחְלְקוֹת, למחלקה הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. הַמַּחֲלֹקֶת, המחלקה הָאַחַת מנתה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף גברים.
פסוק ב:עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן היה ממונה יָשָׁבְעָם בֶּן־זַבְדִּיאֵל, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק ג:הוא היה מִן־בְּנֵי־פֶרֶץ בן יהודה ושימש הָרֹאשׁ לְכָל־שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.
פסוק ד:וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי התמנה דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי, וּמַחֲלֻקְתּוֹ וּמִקְלוֹת, ומחלקתו של דודי הונהגה בסיוע מִקלות הַנָּגִיד, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק ה:שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי היה בְּנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף. בניהו בן יהוידע פעל בעיקר כאיש צבא, ולא נאמר שהוא שימש בכהונה, אף על פי שהיה כהן ראשי.
פסוק ו:הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים מגיבורי דויד, וממונה עַל־הַשְּׁלֹשִׁים. והנהגת מַחֲלֻקְתּוֹ הייתה יחד עם עַמִּיזָבָד בְּנוֹ.
פסוק ז:המשמר הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי עמד תחת פיקודו של עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב וּזְבַדְיָה בְנוֹ אַחֲרָיו, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק ח:המשמר הַחֲמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי היה תחת הַשַּׂר ששמו שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק ט:על הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי היה ממונה עִירָא בֶן־עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק י:על הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי – חֵלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן־בְּנֵי אֶפְרָיִם, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק יא:על הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי – סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי למשפחת הזַּרְחִי, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק יב:על הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי – אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי לַבֵּן יְמִינִי, משבט בנימין, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק יג:על הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי – מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק יד:על עַשְׁתֵּי־עָשָׂר, האחד-עשר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ – בְּנָיָה הַפִּרְעָתֹנִי מִן־בְּנֵי אֶפְרָיִם, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.
פסוק טו:על המשמר הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ – חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל, וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף. לכל חודש נקבע משמר של עשרים וארבעה אלף איש. שמות הממונים – שהיו קצינים מגיבורי דויד – מעידים כי מדובר ביחידות של מעין צבא מילואים.
פסוק טז:וְעַל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל היה מינוי נוסף, מלבד שרי המחלקות שהיו אחראים ליחידות מעין-צבאיות. לָראוּבֵנִי היה נָגִיד, נשיא בשם אֱלִיעֶזֶר בֶּן־זִכְרִי, לַשִּׁמְעוֹנִי – שְׁפַטְיָהוּ בֶּן־מַעֲכָה,
פסוק יז:לְלֵוִי – חֲשַׁבְיָה בֶן־קְמוּאֵל, לכהנים בני אַהֲרֹן – צָדוֹק,
פסוק יח:לִיהוּדָה – אֱלִיהוּ מֵאֲחֵי דָוִיד, אולי אחיו הבכור, אליאב, לְיִשָּׂשכָר – עָמְרִי בֶּן־מִיכָאֵל,
פסוק יט:לִזְבוּלֻן – יִשְׁמַעְיָהוּ בֶּן־עֹבַדְיָהוּ, לְנַפְתָּלִי – יְרִימוֹת בֶּן־עַזְרִיאֵל,
פסוק כ:לִבְנֵי אֶפְרַיִם – הוֹשֵׁעַ בֶּן־עֲזַזְיָהוּ, לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה – יוֹאֵל בֶּן־פְּדָיָהוּ,
פסוק כא:לַחֲצִי שבט הַמְנַשֶּׁה גִלְעָדָה, שהתגוררו בגלעד שבעבר הירדן – יִדּוֹ בֶּן־זְכַרְיָהוּ, לְבִנְיָמִן – יַעֲשִׂיאֵל בֶּן־אַבְנֵר, כנראה בנו של אבנר בן נר.
פסוק כב:לְדָן – עֲזַרְאֵל בֶּן־יְרֹחָם. אֵלֶּה שָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק כג:וְלֹא־נָשָׂא, ספר דָוִיד את מִסְפָּרָם של ישראל הצעירים לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה, כִּי אָמַר ה' לְהַרְבּוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, ודויד לא רצה לערוך מפקד שלם ומפורט של כל ישראל.
פסוק כד:יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה, סיים. יואב לא רצה לקיים את פקודת דויד במלואה. הוא ערך ספירה משוערת ודילג על כמה קבוצות. אף על פי כן – וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל־יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עָלָה על הכתב הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר, בסיפור דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד.
פסוק כה:וְעַל אֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ היה ממונה עַזְמָוֶת בֶּן־עֲדִיאֵל, וְעַל הָאֹצָרוֹת שבַּשָּׂדֶה, בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּבַמִּגְדָּלוֹת – יְהוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיָּהוּ,
פסוק כו:וְעַל עֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה לַעֲבֹדַת הָאֲדָמָה – עֶזְרִי בֶּן־כְּלוּב,
פסוק כז:וְעַל־הַכְּרָמִים התמנה שִׁמְעִי הָרָמָתִי, וְעַל הענבים שֶׁבַּכְּרָמִים המיועדים לְאֹצְרוֹת הַיַּיִן – זַבְדִּי הַשִּׁפְמִי,
פסוק כח:וְעַל־הַזֵּיתִים וְהַשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה – בַּעַל חָנָן הַגְּדֵרִי, וְעַל־אֹצְרוֹת הַשֶּׁמֶן – יוֹעָשׁ,
פסוק כט:וְעַל־הַבָּקָר הָרֹעִים בַּשָּׁרוֹן – שִׁרְטַי הַשָּׁרוֹנִי, וְעַל־הַבָּקָר בָּעֲמָקִים – שָׁפָט בֶּן־עַדְלָי,
פסוק ל:וְעַל־הַגְּמַלִּים – אוֹבִיל הַיִּשְׁמְעֵלִי, שאולי מפני שגר בין הישמעאלים או היה מבני ישמעאל היה מומחה לגמלים, וְעַל־הָאֲתֹנוֹת – יֶחְדְּיָהוּ הַמֵּרֹנֹתִי,
פסוק לא:וְעַל־הַצֹּאן – יָזִיז הַהַגְרִי, שכיוון שהגיע מן הערבים היה מומחה לטיפול בצאן. כָּל־אֵלֶּה שָׂרֵי הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד.
פסוק לב:וִיהוֹנָתָן דּוֹד־דָּוִיד היה יוֹעֵץ ואִישׁ־מֵבִין, משכיל ומלומד וְסוֹפֵר היודע לכתוב גם בשפות זרות. הוּא וִיחִיאֵל בֶּן־חַכְמוֹנִי היו עִם־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ ללמדם חכמה ותכסיסי מלכות.
פסוק לג:וַאֲחִיתֹפֶל היה יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ בשאלות העומדות על הפרק, וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי הוא רֵעַ הַמֶּלֶךְ, שאינו תפקיד רשמי כמו היועץ, אלא מעין ממונה אישי מטעם המלך על הממשלה, שקרבתו אל המלך אינטימית יותר.
פסוק לד:וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל מבחינת הדרגה בשלטון או סדר קבלת ההחלטות היו יְהוֹיָדָע בֶּן־בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר הכהן, וְשַׂר־צָבָא לַמֶּלֶךְ – יוֹאָב, שמבחינות רבות, תפקידו הוא המרכזי והחשוב ביותר במלכות דויד.
