פסוק ד:ויתן לפני ארון ה' מן הלוים משרתים וגו'. זכר בזה המקום כי אף על פי שלא היתה העבודה נעשית במקום שהכין דוד לשים שם ארון ה' הנה לכבוד ה' יתברך שם שם לוים וכהנים והיו הכהנים מחצצרים בחצוצרות והלוים משוררים בפה ובכלי זמר והנה במה שנזכר במה שקדם היה הימן הראש ועתה יסד דוד שיהיה אסף הראש להשמיע במצלתים במקום אשר שם בו הארון והיה הימן הראש בבמה הגדולה אשר בגבעון ששם היתה העבודה כמו שנזכר אחר זה. והנה זכר בזה המקום לשון שיר ההודאה שהיו מודים לה':
פסוק ח:הודו לה' קראו בשמו וגו'. הודו לה' מה שעשה מן החסדים והאמת לנו קראו וספרו על הנפלאות והטובות בשמו להודיע כי מאתו נהיו לנו על דרך ההשגחה הפרטית הודיעו בעמים מעשיו שעשה עמנו לפליא. שבחו לו בשירים ובזמירות ודברו בספורי כל נפלאותיו כדי שיתפרסמו לכל ויתישרו לאמונתו:
פסוק י:התהללו. אתם זרע קדש בשם קדשו שנקרא עליכם ובהשגחתו שדבקה בכם ישמח לב כל מבקשי ה' כי יתבאר להם מזה כי מבקשיו לא יכשלו אך יכונו מחשבותיהם וישלמו:
פסוק יא:דרשו ה'. שתדבק השגחתו בכם ודרשו עוזו והוא העוז שיש לו לשנות סדר טבע המציאות וזה תשיגו אם תבקשו פניו תמיד שתדבקו בו: (יב טו) זכרו ויישיר אתכם להאמין זה שתזכרו אתם זרע ישראל עבדו בני יעקב שהם בחירי ה' יתברך נפלאותיו אשר עשה ומופתיו שהיו משפטי פיו. ר"ל שהודיע אותם קודם בואם כמו הענין במכות מצרים כי זה ממה שיורה שלא היה זה הענין מקרה קרה להם אך היו מופתים עשאם ה' יתברך בכונה ורצון. הוא ה' אלהינו מנהיגנו המשגיח בנו אשר משפטיו הם בכל הארץ כי הכל עלול מחכמתו וגם גבורתו שלטת בכל הארץ לעשות כל אשר יחפץ על גוי ועל אדם יחד: (טו כ) זכרו. דבר בריתו אשר הוא קים לעולם בינו ובין האבות הקדושים והדבר אשר צוה לדורות רבים רבוי נפלא לא יכלה והנה זאת הברית היא שכרת את אברהם בהר המוריה ונשבע ה' יתברך ליצחק והעמיד אותה ה' יתברך ליעקב לחק ולברית עולם שלא יסור ואמר זה כי כבר התבאר מדברי תורה שאי אפשר שיקרה בעת מהעתים שיכלה זרע יעקב ולא אחד מהשבטים. כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה ואמר כי זה הדבר מירושת הארץ צוה ה' יתברך לאלף דור כי ה' יתברך לא רצה לתת לישראל כל הארץ אשר נשבע לאבות בימי משה ויהושע אבל המתין להם ירושת שלש אומות הנשארות עד ביאת הגואל כדי שלא יסור מהם זה הטוב אחר זה כי אז תהיה המלכות לישראל לעולמי עד כמו שנתבאר מדברי דניאל. ולעוצם אורך זה הזמן אמר שהוא לאלף דור על דרך ההפלגה והגזמה. והנה זה הברית היה לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם בהיותכם מתי מספר והייתם מעט במספר וגרים בארץ אני מבטיח אתכם זה כי לזרעכם אתן את הארץ:
פסוק כ:והתהלכו. והנה התהלכו האבות מגוי אל גוי בארץ כנען וממלכה אל עם אחר כמו שקרה לאברהם כאשר היה רעב בארץ וליצחק ובכלל כשנעתקו ממקום למקום שם:
פסוק כא:לא הניח. ה' יתברך איש שיעשקם והוכיח בעבורם מלכים כי נגע ה' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם וכן הענין באבימלך והנה אבימלך כשגרש יצחק ממלכותו לא עשקו והוצרך אחר כן לכרות ברית עמו וכן היה הענין בלבן עם יעקב שלא הניח ה' יתברך ללבן לעשק את יעקב כי היה ה' יתברך מזהיר כלם על דרך משל ואמר:
פסוק כב:אל תגעו במשיחי. שהם האבות שבחרתי בהם:
פסוק כב:ובנביאי אל תרעו. כי כל האבות היו נביאים כמו שנתבאר בתורה:
פסוק כג:שבחו לה' כל עם הארץ ספרו ישועתו. שהיא תמיד מיום אל יום או ירצה בזה בשרו קצתכם לקצת הישועה שעשה ביום האחד ליום השני כי נפלאותיו וישועותיו הן תמידיות ובכל יום יושפעו ממנו כי תמיד הוא מחיה את הכל ומעמיד אותם על מה שלהם מהמציאות:
פסוק כד:ספרו בגוים. כבוד ה' יתברך ר"ל כאשר יעד בחדוש מופת מה ונתחדש כדבריו כי זה מישור האנשים לתת לו כבוד ולהודות על עוצם מעלתו מצד עוצם הנפלאות שיראו שם מתחדשות ממנו:
פסוק כה:כי ה'. ית' הוא גדול ומהולל ונורא יותר מכל השכלים הנפרדים כי מה שיש להם מהכח אינו להם מעצמם כי אם מה' יתברך ואין להם גם כח כי אם לעשות מה שסדר להם ה' יתברך מהפעלות ואולם ה' יתברך שליט בכל אשר יחפץ והנה אפשר שכלל עם זה במלת אלהים אלהי העמים ואם לא יהיה כן הנה יהיה הרצון באמרו (כו) כי כל אלהי העמים אלילים. הנה כל אלהי העמים אלילים או יהיה שב אמרו כל אלהי העמים אלילים אל מה שאשר ספרו בגוים את כבודו כאילו יאמר כי הם מפני זה יתישרו בקלות לאמונת ה' ית' לפי שמה שהם עובדים הם אלילים מעשי ידי אדם ואולם ה' יתברך לא די שלא נעשה ביד אדם אבל הוא עשה השמים אשר פועלים קצת בהויות האדם ובזולתו. ולזה תמצא בנבוכדנצר ובדריוש כי תכף שראו מופתי ה' יתברך אמרו שאין אלוה שיוכל להציל כמוהו כמו שנזכר בספר דניאל. והנה לא הסכמנו לפרש ונורא הוא על כל אלילים שיהיה נורא על כל האלילים כי אין בזה שבח לה' יתברך:
פסוק כז:הוד והדר לפניו. כי מעשיו הם בתכלית היופי וההדר וזה מבואר למי שעיין בנמצאות הטבעיות עז וחדוה תמצא במדרגת ה' יתברך כי לו לבדו העוז לעשות כל אשר יחפוץ ואפילו לשנות סדר המציאות ולו לבדו תכלית השמחה כי השמחה הנפלאה היא בהשגות הרוחניות וזה מבואר מאד כי אנחנו נשמח יותר לאין שיעור בדבר עיוני כשהשגנו אותו ממה שנשמח בהשגות החומריות ובהיות הענין כן הנה יתבאר שתכלית השמחה היא אצל ה' יתברך כי כל מה שתהיה ההשגה יותר נכבדת תהיה השמחה בו יותר ולהיות השגת ה' יתברך יותר נכבדת לאין שעור מהשגת זולתו (כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה' ובראשון ממנו). הנה התבאר שהשמחה האמיתית היא במקומו. ולזה אמרו בברכות החתן שהשמחה במעונו להעיר שאלו השמחות הגופיות אינן ממה שראוי שישמה האדם בהן אבל השמחה האמיתית היא במדרגת ה' ית' ולזה ישתדל כל אדם להשיג אותו לפי כחו וכפי שעוד השגתו ישיג מהשמחה:
פסוק כח:תנו לה'. משפחות עמים כבוד ועז כי לו לבדו התפאר לעשות אשר ירצה והוא לבד שליט בזה ולזה אין ראוי שתאמינו שיהיה לזולתו כבוד ועז:
פסוק כט:תנו לה'. כבוד שמו במה שיתפרסם לכם מפעלותיו הנפלאו' שאו מנחה דורון לכבוד ה' ובאו לפניו והשתחוו לו במקום הדרת קדשו והוא בית המקדש כי שם היה דבר קדשו בתכלית מן ההדור והיופי והוא מעיר מאד על נפלאות פעלות ה' יתברך. וזה היה קצת בימי החשמונים אך בימי המלך המשיח יהיה זה בשלמות לפי מה שיתבאר מדברי נביאים:
פסוק ל:ייראו מלפניו. כל עם הארץ מצד עוצם נפלאותיו שיראו אף תכון תבל באמונתו ולא תמוט ממנה לעולם כי אז יהפך ה' יתברך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ואחר שתתפשט האמונה האמיתית בכל העולם לא ימצא לה מדחה בעת מהעתים:
פסוק לא:ישמחו. ואמר על צד המשל כי אז ישמחו השמים ותגל הארץ במה שנעשה בה מהויות המין האנושי מפני היות מגיע אז התכלית אשר בעבורו היתה בריאת האדם וכאלו קודם זה ידאגו השמים והארץ בהעשות באמצעותם בריאות לא יגיע מהם התכלית אשר כוון בהם ולזה היו פעולותיהם מזה הצד כאלו הם לריק ולבטלה ויאמרו בגוים ה' מלך. כי אז יכירו כלם מלכותו וממשלתו:
פסוק לב:הים. ואמר על צד המשל כי גם הים ומלואו והם הבריאות אשר בו שנבראו לעבודת האדם ועשבי השדה ועצי היער כלם ישמחו ויריעו כלם לשבח ה' יתברך כאשר יבא לשפוט הארץ ולהראות לגוים נפלאותיו וגבורותיו כי אז יכירוהו כלם והנה חתם דוד המאמר ואמר (לד) הודו לה'. כי הוא טוב ולא יושפעו ממנו כי אם טובות והרעות כשיושפעו ממנו הנה זה במקרה ויהיה השפע ממנו מצד מה שהם טובות. והנה חסדו הוא נמשך לעולם. ר"ל מה שיטיב על צד ההשגחה כמו שזכרנו מענין ברית האבות וגם מה שהשגיח על צד ההשגחה הכוללת ימצא בו חסד תמידי לא ישוער:
פסוק לה:הושיענו. ואחר בזה המקום מתנבא על העת שיהיו ישראל בגלות אמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים כדי שנודה לשם קדשך ונשתבח בתהלתך כשתשים העם הדבקים בך על נחלתם כמו שיעדת בדברי התורה ואחר זה על ידי עבדיך הנביאים ואחר השיר הזה היו אומרים הלוים (לו) ברוך ה'. אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמרו כל העם אמן והיו מהללים לה' וידמה שמם שהיו עונים העם הוא כמו שזכרנו בספר עזרא (נחמיה ט' ה') שכבר היו אומרים ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואמר אחר זה כי כבר:
פסוק לז:עזב שם דוד אסף ואחיו לשרת לפני הארון תמיד בשיר דבר יום ביומו:
פסוק לח:והנה עובד אדום ואחיו היו ששים ושמונה והנה עובד אדום וחסה בן ידותון שם אותה דוד שוערים באהל אשר שם שם דוד ארון ה'. והפסיק המאמר ואמר:
פסוק לט:כי צדוק הכהן ואחיו הכהנים סדר דוד שיהיו לפני משכן ה' בבמה הגדולה אשר בגבעון:
פסוק מ:שהיה שם מזבח הנחשת שעשה משה להקריב שם הקרבנות ולהקטיר הקטורת ושאר העבודות אשר נזכרו בתורה:
פסוק מא:והנה עם אסף ואחיו הנזכרים למעלה היו הימן וידותון ושאר הברורים לדבר השיר אשר נתפרשו בשמות במה שקדם להודות לה' כי לעולם חסדו וידמה שהימן וידותון היו משוררים בפה ועמהם היו כלי הזמר ובני ידותון היו לשער כמו שנזכר בסמוך לזה במה שקדם: