פסוק ח:הודו לה' קראו בשמו. זה המזמור שוררו אותן היום לפני הארון ובספר תהלים הוא כתוב ג"כ אלא שיש ביניהם שינוי מעט במקצת תיבות והענין אחד, ושם הוא עד ובנביאי אל תרעו, והנה ג"כ הוא תכלית מזמור הודו לה' כי שירו לה' כל הארץ הוא מזמור אחר, ובספר תהלים גם כן זה המזמור אלא שיש ביניהם שינוי מעט והענין אחד:
פסוק ח:הודו לה'. דברי דוד למשוררים ולקהל:
פסוק ח:קראו בשמו. להודות דרך ה' כמו ויקרא שם אברהם בשם ה', וזהו טעם הודיעו בעמים עלילותיו, ופי' עלילותיו העלילות שהתעולל בפלשתים על דבר הארון:
פסוק ט:שירו לו זמרו לו. בפה ובכלים:
פסוק ט:שיחו בכל נפלאותיו. גם תשיחו תמיד זה לזה בכל נפלאותיו:
פסוק י:התהללו בשם קדשו. אתם תוכלו להתהלל על כל העמים בשם קדשו הנקדש עליכם על כן ישמח לבבכם שאתם מבקשי ה' או כל מבקשי ה' ואפילו מהאומות ישמח לבם בשם בבקשם אותו:
פסוק יא:דרשו ה' ועוזו. הארון נקרא עזו כמו שכתוב ויתן לשבי עוזו:
פסוק יג:זרע ישראל עבדו. ובספר תילים זרע אברהם עבדו, ואמר הנה זרע ישראל כי כוונת זרע אברהם שאמר שם הוא זרע ישראל כי זרע אחר היה לאברהם אבל זרע ישראל הוא מיוחד בנו וכשאמר זרע אברהם על זרע ישראל ר"ל:
פסוק יד:הוא ה' אלהינו. אף על פי שבכל הארץ משפטיו הוא אלהינו ואנחנו עמו:
פסוק טו:זכרו לעולם בריתו. ובתילים זכר לעולם בריתו, פי' הברית שכרת עם אברהם זכר אותה לעולם ולבניו והדבר שהיה לו עמו וההבטחה שהבטיחו צוה שיעמוד לאלף דור, או פי' צוה גזר כמו ה' לא צוה, ופי' הדבר שגזר בין הבתרים לתת לבניהם את ארץ כנען יהיה לאלף דור, ומה שאמר הנה זכרו פי' בריתו שהוא עמכם לעולם זכרו אותו תמיד:
פסוק טז:אשר כרת את אברהם. כמו שכתוב ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי וגו', ואותה הברית והשבועה ליצחק היה כלומר בעבור יצחק לא בעבור ישמעאל ובני קטורה, כי מה שאמר לזרעך בברית ובשבועה ליצחק היתה כמו שאמר כי ביצחק יקרא לך זרע והשבועה היתה בעקדת יצחק כמו שכתוב בי נשבעתי ואמר ליצחק והקמותי השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ואותה הברית והשבועה העמידה לחוק לבני ישראל ברית עולם כי על זרעו המיוחד היתה הברית והשבועה לא על עשו, וכן אמר יצחק ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם:
פסוק יח:לאמר לך אתן ארץ כנען. לכל אחד ואחד אמר כן:
פסוק יח:חבל נחלתכם. לנכח ישראל:
פסוק יט:בהיותכם. כנגד האבות וכן אמר בתילים בהיותם:
פסוק כ:ויתהלכו מגוי אל גוי. אברהם יצחק ויעקב:
פסוק כא:ויוכח עליהם מלכים. פרעה ואבימלך:
פסוק כב:במשיחי. גדולי ונסיכי, כי היו נכבדים אצל מלכים כאלו היו מלכים משוחים וכן אמרו בני חת לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכינו, וכן אבימלך הלך אחר יצחק לעשות שלום ולכרות ברית עמו:
פסוק כב:ובנביאי אל תרעו. כי נביאים היו והשם היה מדבר עמהם וכן אמר על אברהם השב אשת האיש כי נביא הוא, ובתהילים ולנביאי בלמ"ד ואחד הוא כי פי' זה לא תעשו להם רעה:
פסוק כג:שירו לה' כל הארץ. וגם זה המזמור אמרו בו ביום ואמרו רבותינו כי הודו לה' אמרו בבקר ושירו לה' בין הערבים וכן אמרו כל אותן שנים המזמורים בכל יום לפני הארון כל הימים עד שהביא שלמה את הארון לבית עולמים:
פסוק כג:בשרו מיום אל יום ישועתו. כמו יום ביומו, כלומר כל יום בשרו ישועתו כי תמיד הוא מושיע אתכם מיד אויביכם, ואמר זה על ישועת הארון כי על כרחם השיבו אותו פלשתים וזהו ספרו בגוים את כבודו כי כבוד גדול היה דבר הארון, ובאותו הדבר היה להם לגוים להכיר כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה. כי אף עובדי צבא השמים עבודתם הבל כי הוא עשה השמים וצבאם והארץ והים וכל אשר בהם, ואין ראוי לעבוד את העבדים אלא האדון, והנה דגון אלהיהם נפל לפני הארון ונכרת והוא נשאר בכבודו וכבדוהו ונשאוהו בראותם נפלאותיו:
פסוק כז:הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. לפי שהיתה יללה ובכיה בפלשתים כל ימי שבת הארון בשדה פלשתים:
פסוק כח:הבו לה' משפחות עמים. כי כל העמים הרואים והשומעים זה יתנו הכבוד וההוד וכן טעם כל הפסוקים, והמזמור הזה אף על פי שנאמר על ענין הארון ענינו גם כן על העתיד על הגלות הזה כשיראה השם נפלאותיו כשיוציאנו מהגלות ויקבצנו יראה נפלאותיו לנו עד אשר כל הגוים יתנו לו הכבוד והעוז, כמו שאמר והיה ה' למלך על כל הארץ כמו שאמר הנה ויאמרו בגוים ה' מלך וכן אמר ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכן אמר בקבוץ גליות ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף, ואז יאמרו אלה לאלה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו:
פסוק לה:ואמרו הושיענו אלהי ישענו. כלומר ואמרו גם כן אתה הושיענו כלומר בכל יום ויום התפללו על קבוץ הגליות שעתיד להיות:
פסוק לו:ברוך ה'. זה הפסוק הוא סוף התהלות והתשבחות ותפלות המשוררים במזמורים האלה, ואמר בסוף זה הפסוק ויאמרו כל העם אמן והלל לה':
פסוק לז:ויעזב שם לפני ארון הברית ה' וגו'. עזב שם אסף ושאר המשוררים לעמוד תמיד לפני הארון ולשרת ולשורר ולזמר דבר יום ביומו מעלות עולות כי זה מקריב בבמה קטנה ולצדוק הכהן ולאחיו הכהנים אמר שילכו לגבעון לפני משכן ה' לעשות העולות בקר וערב כי שם היתה הבמה הגדולה ואין מקריב בה אלא כהן:
פסוק לח:ועובד אדום ואחיהם. פי' ובניו ואחיהם וכן אמר למטה המה ובניו ואחיהם:
פסוק מב:ועמהם הימן וידותון וחצוצרות. פי' ועם הימן וידותון וחצוצרות, ואמר הכינוי קודם ההודעות, וכן ותפתח ותראהו את הילד, וזהמתו חיתו לחם, יביאה תרומת ה', וזולתם כאשר זכרנו בספר מכלל: