פסוק א:בְּנֵי, צאצאי יְהוּדָה: פֶּרֶץ ובנו חֶצְרוֹן, וְכַרְמִי שהיה מצאצאי זרח בן יהודה, וְחוּר וְשׁוֹבָל, שהוזכרו לעיל.
פסוק ב:וּרְאָיָה בֶן־שׁוֹבָל הֹלִיד אֶת־יַחַת, וְיַחַת הֹלִיד אֶת־אֲחוּמַי וְאֶת־לָהַד. אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי, המשפחות שחיו בצרעה.
פסוק ג:וְאֵלֶּה אֲבִי המקום עֵיטָם: יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ, וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי. לפי המדרש, היא הייתה אמו של שמשון הגיבור שאיננה נזכרת בשמה בספר שופטים.
פסוק ד:וּפְנוּאֵל אֲבִי, המייסד והראש של גְדֹר, וְעֵזֶר שהיה אֲבִי היישוב חוּשָׁה. כל אֵלֶּה הם בְנֵי־חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה שהיה אֲבִי בֵּית לָחֶם. אולי משום כך נקראת העיר גם בית-לחם וגם אפרתה.
פסוק ה:וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים: חֶלְאָה, כנראה משורש המלה חלי שפירושה תכשיט, דומה לשם עדי, וְנַעֲרָה.
פסוק ו:וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת־אֲחֻזָּם וְאֶת־חֵפֶר וְאֶת־תֵּימְנִי וְאֶת־הָאֲחַשְׁתָּרִי. אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה.
פסוק ז:וּבְנֵי חֶלְאָה: צֶרֶת וְצֹחַר וְאֶתְנָן.
פסוק ח:וְקוֹץ, שלא נזכר קודם לכן, הוֹלִיד אֶת־עָנוּב וְאֶת־הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחֹת אֲחַרְחֵל בֶּן־הָרֻם.
פסוק ט:וַיְהִי במשפחה זו איש בשם יַעְבֵּץ שהיה נִכְבָּד מֵאֶחָיו, וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר, במעין לשון נופל על לשון: כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב, בצער.
פסוק י:וַיִּקְרָא, התפלל יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כך: אִם, לוואי, לחלופין: מלת פתיחה לנדר וכדומה, בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת־גְּבוּלִי, נחלָתי, או: הַצלחתי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי לעזור לי, וְעָשִׂיתָ מה שדרוש להציל אותי מֵרָעָה, לְבִלְתִּי עָצְבִּי, כדי שלא אהיה עצוב. וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת־אֲשֶׁר שָׁאָל. אף על פי שהוא ביקש בקשות מופלגות, ה' נענה לו, והוא אכן היה איש מוצלח וחשוב.
פסוק יא:וּכְלוּב אֲחִי־שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת־מְחִיר, הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן.
פסוק יב:וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת־בֵּית רָפָא וְאֶת־פָּסֵחַ וְאֶת־תְּחִנָּה שהיה אֲבִי עִיר־נָחָשׁ, אֵלֶּה אַנְשֵׁי משפחת רֵכָה. שלא מסופר למה נקראה כך.
פסוק יג:וּבְנֵי קְנַז: עָתְנִיאֵל, שנזכר במקומות אחרים כאיש גדול, גיבור חיל וראשון לשופטים, וכקרוב משפחתו של כָּלב, וּשְׂרָיָה. וּבְנֵי עָתְנִיאֵל: חֲתַת.
פסוק יד:וּמְעוֹנֹתַי הוֹלִיד אֶת־עָפְרָה. וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת־יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים, שנקראו כך כִּי חֲרָשִׁים הָיוּ. הייתה זו עיר מפורסמת בבעלי המלאכה שחיו בה. מכיוון שיואב איננו שם נפוץ, היו שזיהו אותו עם יואב בן צרויה, הקרוי בדרך כלל על שם אמו. לפי זה, שם אביו היה שריה.
פסוק טו:וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה, שהיה שייך לאותה משפחה, היו עִירוּ, אֵלָה וָנָעַם. וּבְנֵי אֵלָה: וּקְנַז.
פסוק טז:וּבְנֵי יְהַלֶּלְאֵל: זִיף וְזִיפָה, תִּירְיָא וַאֲשַׂרְאֵל
פסוק יז:וּבֶן־עֶזְרָה, יֶתֶר וּמֶרֶד וְעֵפֶר וְיָלוֹן. וַתַּהַר אשתו של כלב אֶת־מִרְיָם וְאֶת־שַׁמַּי וְאֶת־יִשְׁבַּח אֲבִי אֶשְׁתְּמֹעַ.
פסוק יח:וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָּה של כלב, ואולי: של מרד יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי העיר גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ. וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת־פַּרְעֹה, שאולי היא כונתה כאן קודם 'אשתו היהודיה', אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד.
פסוק יט:וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם: אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי. י אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם: אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי.
פסוק כ:וּבְנֵי שִׁימוֹן, שאולי היה אדם ידוע שלא היה צורך לייחסו: אַמְנוֹן וְרִנָּה, בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן. וּבְנֵי יִשְׁעִי: זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת, אולי זהו שמו.
פסוק כא:מקצת האנשים שנזכרו עד כה היו מבני זרח בן יהודה, ורובם מבני פרץ. כעת מובאת רשימה קצרה מאוד של ענף אחר של השבט. בְּנֵי שֵׁלָה בֶן־יְהוּדָה: עֵר אֲבִי לֵכָה. שֵׁלה קרא לבנו על שם עֵר אחיו שמת, וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית־עֲבֹדַת הַבֻּץ משפחות שעסקו בעיבוד פשתן, לְבֵית אַשְׁבֵּעַ.
פסוק כב:וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא היו מהמשפחות הללו, וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר־בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, נשאו נשים ממואב. וְיָשֻׁבִי לָחֶם. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, קדומים או מועתקים מרשימות אחרות וספרים אחרים.
פסוק כג:הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה, אולי שמות מקומות, או: אזורי נטיעות וגדרות, עִם־הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם. יושבי המקומות הללו עסקו בעבודתו של המלך, ואולי היו מפורסמים בשל כך. עד כאן רשימת היוחסין המקוטעת למדי של בני יהודה.
פסוק כד:בְּנֵי שִׁמְעוֹן: נְמוּאֵל וְיָמִין, יָרִיב, זֶרַח, שָׁאוּל,
פסוק כה:שַׁלֻּם בְּנוֹ של שאול, מִבְשָׂם בְּנוֹ של שלֻם, וכן שושלת הדורות הלאה – מִשְׁמָע בְּנוֹ.
פסוק כו:וּבְנֵי מִשְׁמָע: חַמּוּאֵל בְּנוֹ, זַכּוּר בְּנוֹ, שִׁמְעִי בְנוֹ.
פסוק כז:וּלְשִׁמְעִי היו בָּנִים שִׁשָּׁה עָשָׂר וּבָנוֹת שֵׁשׁ, וּלְאֶחָיו אֵין בָּנִים רַבִּים, וְכֹל מִשְׁפַּחְתָּם של בני שמעון לֹא הִרְבּוּ עַד־בְּנֵי יְהוּדָה. מספרם היה תמיד קטן בהרבה מזה של בני יהודה.
פסוק כח:וַיֵּשְׁבוּ בני שמעון בִּבְאֵר־שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל
פסוק כט:וּבְבִלְהָה וּבְעֶצֶם וּבְתוֹלָד
פסוק ל:וּבִבְתוּאֵל וּבְחָרְמָה וּבְצִקְלָג
פסוק לא:וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים, שניהם שמות של מקומות, וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם. אֵלֶּה היו עָרֵיהֶם של בני שמעון עַד־מְלֹךְ דָּוִיד. אלה הם המקומות פחות או יותר שנזכרים גם בספר יהושע כיישוביהם של בני שבט שמעון. שבט שמעון הפך להיות כמעט חלק משבט יהודה. בני יהודה פרסו עליהם את חסותם, ובני שמעון ישבו בנחלה שהייתה מובלעת בנחלת יהודה.
פסוק לב:וְחַצְרֵיהֶם, הערים הפרזות שלהם: עֵיטָם וָעַיִן, רִמּוֹן וְתֹכֶן וְעָשָׁן. בסך הכול – עָרִים חָמֵשׁ.
פסוק לג:וְכָל־חַצְרֵיהֶם אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד־בָּעַל, זֹאת מוֹשְׁבֹתָם וְהִתְיַחְשָׂם לָהֶם. זה היה אזור מגוריהם ואל היישובים האלה הם התייחסו. היו כמה ערים ראשיות, וסביבן כמה וכמה כפרים ועיירות.
פסוק לד:לאחר זמן שבט שמעון פרץ והתפשט –וּמְשׁוֹבָב וְיַמְלֵךְ וְיוֹשָׁה בֶּן־אֲמַצְיָה
פסוק לה:וְיוֹאֵל וְיֵהוּא בֶּן־יוֹשִׁבְיָה בֶּן־שְׂרָיָה בֶּן־עֲשִׂיאֵל
פסוק לו:וְאֶלְיוֹעֵנַי וְיַעֲקֹבָה וִישׁוֹחָיָה וַעֲשָׂיָה וַעֲדִיאֵל וִישִׂימִאֵל וּבְנָיָה
פסוק לז:וְזִיזָא בֶן־שִׁפְעִי בֶן־אַלּוֹן בֶּן־יְדָיָה בֶן־שִׁמְרִי בֶּן־שְׁמַעְיָה,
פסוק לח:כל האנשים האֵלֶּה הַבָּאִים, שהוזכרו בְּשֵׁמוֹת, לא היו אנשים פשוטים אלא נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם. כל אחד מהם היה מנהיג של קבוצת אנשים גדולה, וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ לָרוֹב. משפחותיהם התרבו מאוד. מכיוון שנחלותיהם היו בנגב שאינו איזור טוב לעבודת האדמה, הם התפרנסו בעיקר מרעיית צאן.
פסוק לט:וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם.
פסוק מ:וַיִּמְצְאוּ אזור מִרְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב, וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת וּשְׁלֵוָה, כִּי מִן, מבני חָם הַיֹּשְׁבִים שָׁם לְפָנִים. בני חם, שישבו באותו מקום לא היו אנשי מלחמה.
פסוק מא:וַיָּבֹאוּ הנשיאים האֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, וַיַּכּוּ אֶת־אָהֳלֵיהֶם וְאֶת־הַמְּעוּנִים, אנשי שבט מעון, שהציקו לישראל, אֲשֶׁר נִמְצְאוּ־שָׁמָּה, וַיַּחֲרִימֻם, השמידו אותם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה – עד יום כתיבת הדברים, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם, במקומם, כִּי־מִרְעֶה נמצא לְצֹאנָם שָׁם. נראה שנדדו בחיפושיהם אחר מרעה, והגיעו לארץ מיושבת, כבשו אותה והתיישבו בה. לא ברור אם מדובר בחלק מנחלת יהודה שלא נכבש או שהגיעו דרומה מן הגבול של ארץ יהודה.
פסוק מב:וחלק אחר מֵהֶם – מִן־בְּנֵי שִׁמְעוֹן – הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם. הר שעיר היה אזור מגוריהם של האדומים, ובו נותרו שרידים מעמלק ששאול לא השמיד.
פסוק מג:וַיַּכּוּ בני שמעון אֶת־שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
