התשובה מבטלת כל גזירה רעה
הקדמה
פרקנו, כמו פרקים נוספים בספר דברי הימים, מביא רשימות יחס.
במבט ראשון נראה שאין מה ללמוד מרשימות יחס אלו. אבל באמת כאשר מתבוננים בהן מוצאים לימודים חשובים. באחד הלימודים הללו יעסוק מאמרנו.
א. ליהויכין היו בנים ובני בנים!
בפרקנו מופיעה רשימת היחס של מלכי בית דוד, מדוד ועד יהויכין וצדקיהו, ושם כתוב שליהויכין נולדו בנים, ובני בנים, ולהם בנים:
יז. ובני יכניה אַסִר, שאלתיאל בנו.
יח. ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה.
יט. ובני פדיה זרבבל ושמעי ובן זרבבל משלם וחנניה ושלמית אחותם.
וזרובבל הזה, בן [פדיה בן] שאלתיאל (רד"ק כאן, יט), שעמד בראש הגולים ששבו ארצה בעקבות הצהרת כורש, והיה המושל ביהודה (עזרא א-ב), ועמד בראש הבונים את בית המקדש השני (חגי א-ב), היה מזרעו של יהויכין!
ב. ד' נשבע שליהויכין לא יהיו בנים!
הדבר קשה ביותר, שכן ירמיה ניבא בשם ד' שיהויכין יהיה ערירי, כלומר שלא יולדו לו בנים, ולא יצלח איש מזרעו למשול ביהודה!
בתחילת אותה נבואה, מופיעה שבועה על כך בשם ד': "חי אני, נְאֻם ד', כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אֶתְּקֶנְךָּ" (כב, כד). כלומר: אנתק אותך ואַגְלה אותך (רש"י, רד"ק ותרגום יונתן).
ובסופה נאמר:
כט. ארץ, ארץ, ארץ, שמעי דבר ד'.
ל. כה אמר ד': כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש ישב על כסא דוד ומֹשֵל עוד ביהודה.
כלומר: שליהויכין לא יולדו ילדים.
אמנם יודעים אנחנו שנבואה לרעה יכולה להתבטל על ידי תשובה (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"י ה"ד), אבל כאן היתה לא רק נבואה לרעה, אלא שבועה בשם ד'! האם גם נבואת פורענות שיש עליה שבועה יכולה להתבטל?
ג. כיצד יתכן שד' חזר בו משבועתו?
אמרו על כך חז"ל שני הסברים:
1. הסבר הגמרא במסכת סנהדרין
במסכת סנהדרין (לז ע"ב - לח ע"א) אמרו:
גלות מכפרת על הכל, שנאמר: 'כה אמר ד': כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש יֹשֵב על כסא דוד ומֹשֵל עוד ביהודה' (ירמיהו כב, ל). ובתר דגלה כתיב: 'ובני יכניה אַסִר שאלתיאל בנו' (דבה"י א ג, יז).
אַסִר - שעיברתו אמו בבית האסורין.
שאלתיאל - ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין. גמירי שאין האשה מתעברת מעומד, והיא נתעברה מעומד.
דבר אחר: שאלתיאל - שנשאל על אלתו א-ל. זרובבל - שנזרע בבבל.
פירש רש"י:
והיא נתעברה מעומד - שהיה בית האסורין צר, ואין מקום לשכב, ושילשלו שם אשה [את אשתו], ובאגדה דויקרא רבה (יט, ו) אמרינן לה.
על אלתו - להתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן, והתירו לו פמליא של מעלה. ושבועה כתיבה בההיא פרשה ד'כתבו את האיש הזה' בספר ירמיה (כב, כד).
נאמר כאן שהקב"ה נשאל כביכול על שבועתו, וגם גרם ליהויכין להוליד בן בניגוד לדרך הטבע!
לפי הגמרא אפשר שנבואת פורענות שיש עליה שבועה אינה יכולה להתבטל, אלא אם כן היה יחד עם התשובה גם עונש של גלות. ואף על פי כן היה צריך שהקב"ה ישאל כביכול על שבועתו.
2. הסבר הפסיקתא
במדרש פסיקתא (רבתי פמ"ז) אמרו הסבר אחר:
התשובה מבטלת כל הגזירה, שכן אתה מוצא ביכניה מלך יהודה, שהקב"ה נשבע שימות בלא בנים, שנאמר: 'כתבו את האיש הזה ערירי' (ירמיהו כב, ל), וכיון שעשה תשובה ביטל הקב"ה את הגזירה. שנאמר: 'ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו' (דהי"א ג, טז).
וכן הוא אומר: 'ביום ההוא, נאם ד' צב-אות, אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ד', ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי נאם ד' צב-אות' (חגי ב, כג).
מה כוונת המדרש בסיום דבריו "וכן הוא אומר"?
הסביר הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ז):
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה... התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד.
וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים, בה מקרב את השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר: 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני א-ל חי' (הושע ב, א).
ונאמר ביכניהו ברשעתו: 'כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו' (ירמיהו כב, ל). 'אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך' (שם, כד). וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו [כלומר: מזרעו]: 'ביום ההוא נאֻם ד' צבאות אקחך זרֻבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ד', ושמתיך כחותם' (חגי ב, כג).
לפי הפסיקתא גם נבואת פורענות שיש עליה שבועה יכולה להתבטל, אם האדם חוזר בתשובה!
יהי רצון שנחזור בתשובה שלמה, וכל הגזרות הרעות על עם ישראל תתבטלנה, ונזכה לראות בקרוב את מלכותו של משיח בן דוד.
[ועיין עוד במאמר האחרון בספרי "הדר הנביאים"]