כשירד מן ההר. מדסליק מיניה שהרי לעיל מיניה כתיב ויהי ברדת משה מהר סיני ומסיים כל העניין של ירידתו ואחריו מיד ויקהל משה ועוד דא"א לומר קודם רדתו מן ההר שהרי משעלה משה להר בז' בסיון עד שעברו הק"כ יום שעמד בהר שהם כלים ביום הכפורים לא ירד לדבר עם ישראל ולאחר מחרת י"ה נמי לא היה זה ההקהל דא"כ ה"ל לפרושי באי זה יום היה ומדסתם ולא פירש ש"מ למחרת י"ה מיד היה שהוא תחלת הפנאי ועוד דזריזין מקדימים למצות ומסתמא בתחלת ימי הפנאי מיד היה שהוא מחרת י"ה:
ויקהל לשון הפעיל הוא שאין אוסף אנשים בידים אלא הם נאספים ע"פ דבורו ותרגומו ואכנש. לא הבינותי כונ' הרב בזה מה היא כי אם כיון לתת טעם למה בא בלשון הפעיל ולא מן הקל ונתן הטעם מפני שאין אוסף אנשים בידים כ"א ע"פ דבורו הם נאספים ודבורו הוא הפעול הראשון כמו וידבר אלהים את כל הדברים והנאספין ע"פ דבורו הוא הפעול השני ולכן בא בלשון הפעיל המורה על שנים פעולים היה לו לומר ויקהל לשון הפעיל שאינו אוסף כו' לא לשון הפעיל הוא שזה מורה שכונתו להודיע שהות לשון הפעיל ועוד שמאמר ותרגומו ואכנש מורה שכונתו להודיע שהוא לשון הפעיל ועוד אם מפני שאין אוסף האנשים בידים אלא ע"פ דבורו בא בלשון הפעיל א"כ גבי אסיפה דכתיב אספה לי שבעים איש וכתיב ויאסוף ע' איש למה לא בא בלשון הפעיל והלא אין האנשים נאספים אלא ע"פ דבורו ועוד שאין לשאול למה בא בלשון הפעיל ולא מן הקל שהרי הפוע' הזה לא בא מן הקל בשום מקום ואם כיון להודיענו שהוא מבניין הפעיל מה נשתנה זה מכל הפעלים שהם מבניין הפעיל שלא הודיענו בשום אחד מהם שהוא מבנין הפעיל ואף הפועל הזה בעצמו שנכתב בכמה מקומות בלשון הפעיל לא פירש בשום מקום שהוא לשון הפעיל ואם בעבור שאין בו היו"ד של בניין הפעיל הנה כמוהו וישכם משה בבקר ויקרב את בני אהרן ויקטר משה את הראש וירכב אותו במרכבת המשנה ורבים כן ולא פירש בשום אחד מהם שהוא מבניין הפעיל:
הקדים להם אזהרת שבת לציוי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת. י"מ הקדים לאו דוקא אלא קושטא דמילתא הוא דקאמר דהא אפי' לא הקדים נמי מצינן למידק זה מדסמך אזהרת שבת למלאכת המשכן דכה"ג דרז"ל בפ"ק דיבמות ומייתי לה רש"י בפרשת קדושים סמך שמירת שבת למורא האב לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא האב אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו ואלו היה הקודם הוא הדוחה ה"ל למדרש איפכא שאם יאמר לו אביך חלל את השבת תשמע לו וליתא דמסמיכות לחודיה היכי מצינן למידק שאין מלאכת המשכן דוחה שבת אימא איפכא ועוד אי מסמיכות לחודיה דייקינן שאין מלאכת המשכן דוחה שבת אע"ג דלא אקדים שבת למלאכת המשכן למה לי מיעוטא דאך דגבי צווי מלאכת המשכן למעט שמירת שבת ממלאכת המשכן אלא עכ"ל דמדאצטריך גבי צווי השם למלאכת המשכן למכתב אך את שבתותי תשמורו למעט שמירת שבת ממלאכת המשכן שמע מינה דאי לאו מיעוטא הוה אמינא מלאכת המשכן דוחה שבת אע"פ שמלאכת המשכן עשה גרידא ושמירת שבת עשה ולא תעשה שיש בו סקילה ואין זה אלא מדאקדים מלאכת המשכן לשמירת שבת דאל"כ מהי תיתי לרבויי' אדאצטריך קרא למעוטיה וא"כ עכ"ל דהקדים דקאמר הכא דוקא הוא דטעמא דאקדים שמירת שבת למלאכת המשכן הא אם היה מקדים מלאכת המשכן לשמירת שבת הוה אמינא אפכא דמלאכת המשכן דוחה שבת ומשום דגבי צווי השם למלאכת המשכן הקדים מלאכת המשכן לשמירת שבת והוה שמעינן מינה דמלאכת המשכן דוחה את השבת כתב מיעוטא דאך את שבתותי למע' שמירת שבת ממלאכת המשכן לומר שאין מלאכת המשכן דוחה שבת וההיא דפ"ק דיבמות דסמך שמירת שבת למורא האב לומר ששמירת שבת דוחה למורא האב אע"פ שהקדים מורא האב לשמירת שבת מאני יי' אלהיכם דכתיב בסיפיה דקרא הוא דמפיק לה וכן פרש"י שם כלכם חייבין בכבודי אתה ואביך ואמך ומאני יי' דריש ליה ואע"ג דמקר' דאני יי' אלהיכם לא משתמע אשבתות טפי מכבוד אב ואם כבר תרצוה תוספו' דכבוד דהקב"ה הוי טפי בשמיר' שבת מבשאר המצו' משו' דשמיר' שבת מעיד על המקו' שברא העולם כדאמרינן בערובין ובחולין דמחלל שבת ככופר במעשה בראשית אי נמי מקרא דאני יי' משמע דקאי אמורא דכתיב באב ואם כלומר מוראי היא למעלה ממוראכ' כדאמרינן במדרש והתקדשתם והייתם קדושי' יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעל' מקדושתכם עיין בפרשת קדושים בפסוק איש אמו ואביו תיראו ושם תמצא תשלום המאמר הזה:
לא תבערו אש יש מרבותינו אומרי' הבערה ללאו יצאת וי"א לחלק יצאת. ללאו יצאת פי' שאינה אב מלאכה להתחייב עליה כרת וסקילה אלא לאו בעלמ' ופירוש לחלק יצאת בפ"ק דיבמות פרש"י שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל המלאכות לכך יצאת הבערה מן הכלל לחלק מה הבערה מיוחד' שהיא אב מלאכה וחייב עליה בפני עצמה אף כל שהיא אב מלאכה כו' ובפ"ק דפסחים פרש"י לחלק יצאת שלא תאמר העושה ד' וה' אבות מלאכות בשוגג בשבת אינו חייב אלא חטאת אחת דהא חד לאו איכא בכולהו וחד כרת לפיכך פרט בה בפני עצמה להקיש אליה ולומר לך מה היא מיוחד' שהיא אב מלאכה וחייבין עליה לעצמה אף כל שהיא אב מלאכה חייבין עליה לעצמה וכן משמע מברית' דפרק כלל גדול דתני' ר' נתן אומר לא תבערו אש בכל מישבותיכם מת"ל לפי שנ' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו' ששת ימים תעשה מלאכה דברים הדברים אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות שנאמרו לו למשה בסיני יכול עשאן כלם בהעלם א' אינו חייב אלא אחת כו' מדקתני יכול עשאן כלם בהעל' א' אינו חייב אלא אחת משמע שאם עשה ד' וה' אבות מלאכות גם כן בהעלם אחד חייב חטאת דאל"כ יכול אינו חייב חטאת אלא אם עשאן כולן בהעלם אחד מיבעי ליה ודברים הללו עם ההיא דיבמות סותרין זה לזה דממה שפי' ביבמו' משמע דאי לאו לא תבערו ה"א אם חלל שבת בכל המלאכו' פחות אחת אינו חייב סקילה וכרת עד שיחלל בכל המלאכות וא"כ אם חלל שבת בשוגג בכל המלאכו' פחות אחת וכל שכן ד' או ה' מהן אינו חייב חטאת מאחר שאין בזדונן. כרת וסקילה שכל שזדונן כרת שגגתו חטאת וכל שאין זדונו כרת אין על שגגתו חטאת ואלו מהברית' דפ' כלל גדול מפרש"י דפסחים משמע דאי לאו לא תבערו ה"א העושה ארב' וחמש אבות מלאכו' בשוגג חייב חטאת אחת ועוד היכי מצינן לפרושי ההיא דלחלק יצאת כדפי' רש"י ביבמו' והלא המקוש' שלא חלל אלא במלאכ' אחת נגזרה עליו סקילה. ושמא י"ל דאי לאו לא תבערו ה"א דסקילת מקושש הוראת שעה היתה אבל מדינא אין סקילה למחלל שבת עד שיחלל בכל המלאכו' דהא לאו אחד איכא בכולהו וכרת אחת איכ' בכולהו ומה שפירש רש"י במקושש כי לא פורש מה יעשה לו באי זו מיתה ימות אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה זהו לפי האמת אחר שיצאת ההבער' מן הכלל שלמדנו ממנה במדה דדבר שהיה בכלל מה הבערה שהיא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה כו' אבל בלא יציא' לאו דלא תבערו מן הכלל לא היו חושבים שהוא במיתה והיינו מפרשים קרא דכי לא פורש מה יעשה לו אם הוא בחבישה או כיוצא בה עד שבא הגזרה מאתו יתברך מות יומת האיש הורא' שעה מפני שלא שמרו ישר' אלא שבת ראשונה ובשניה מיד בא זה וחללה כדכתב רש"י גבי וימצאו איש מקושש וא"ת לרבי יוסי דאמר ללאו יצאת חלוק מלאכות דשבת לחייב על כל אחת ואחת מנ"ל יש לומר דמפיק ליה מקרא דועשה מאחת מהנה כדתניא בפרק כלל גדול רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על כולן פעמים שחייב על כל אחת ואחת ואמר ר' יוסי בר חנינא מ"ט דרבי יוסי אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה הנה שהיא אחת אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכו' הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות ופרש"י דקרא דועשה מאחת מהנה האמור לעניין חטאת ה"ל למכתב ועשה אחת ולשתוק איתר ליה שארא מ"ם דמאח' וכל תיבת מהנה לדרשא ודרו' הכי פעמים שכל מעשה עברותיו חשיב אחד ופעמים שהוא קרוי הנה לשון רבים ואמר ר' יוסי בר חנינא מ"ט דר' יוסי כלומר מאי דרוש ביה דאכתי מ"ם דמהנ' ומ"ם דמאח' למאי אתא אחת מאחת אחת ה"ל למכתב וכתב מאחת והנה ה"ל למכתב למדרש פעמים שהוא הנה וכתב מהנה ומעתה דרו' אחת והנה בלא מ"ם ואימא הכי פעמים אחת שהיא הנה שבת לחודיה הוא מחלל ויש כאן חטאו' הרבה דאזלינ' בתר מלאכות ופעמים הנה שהוא אחת שעוש' מלאכות הרבה ואינו חייב אלא אחת דבהנך תרי גוני איכ' למשמ' ועשה אחת הנה ועשה אחת וחייב הנה ואיכא למימר נמי ועשה אחת הנה הכי שעשייתו הויא אחת ואע"פ שהן הנה ומ"ם יתיר' דריש לרבות שהכותב שם משמעון אע"פ שנתכוון לעשו' תיבה גדולה הואיל ושתי אותיות הראשונות שם הן במקום אחר הוי מלאכה חשובה וחייב והיינו מאחת מקצ' המלאכ' ולא כולה יביא חטאת ממנה להביא תולדות כלומר היוצאו' מהן מן האבות אחת שהיא הנה דאמרן פעמים שחייב על כל אחת ואחת מאי היא כגון שעשאן בזדון שבת ושגגת מלאכו' דאיכא שגגות טובא והנה שהיא אחת דאמרן פעמים שחייב אחת על כלן מאי היא כגון שגגת שבת וזדון מלאכו' דיודע שהמלאכות אסורות בשבת אבל שכח שהיו' שבת וא"ת אי הכי לר' נתן דאמר הבערה לחלק יצאת למה לי לא תבערו תיפוק לי מקרא דועשה מאחת מהנה י"ל דר' נתן סבר ליה כדשמואל דשמואל לא דריש אלא אחת מאחת הנה מהנה אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות מהנה תולדות אבל אחת שהיא הנה דדרשינן מינה פעמים שחייב על כל אחת ואחת כגון זדון שבת ושגגת מלאכות דאיכ' שגגות טובא שזהו חלוק מלאכות והנה שהוא אחת דדרשינן מינה פעמים שחייב אחת על כלן כגון שגגת שבת וזדון מלאכות לא משמע ליה והשתא תו ליכא לאקשויי לר' יוסי דדריש הבערה ללאו יצאת מ"ל הא והלא קרא דלא תבערו דיצ' מכלל לאו דלא תעשה כל המלאכ' איכ' למדרשיה לחלק יצא ולחומרא ואיכא למדרשי' ללאו יצא ולקולא וכל היכא דאיכא למדר' לחומרא ולקולא לחומרא דרשינן לקולא לא דרשינן דאיכ' למימר כיון דר' יוסי מפיק חלוק מלאכות מקרא דמאחת מהנה תו לא מצי למדר' קרא דלא תבערו אלא ללאו יצא אבל ר' נתן דסבר ליה כדשמואל דלא משמע ליה אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת לחלוק מלאכות דריש ליה לקרא דלא תבערו לחלק יצא שהוא לחומרא ולא ללאו יצא שהוא לקולא וא"ת מנ"ל לרבי יוסי ולרבי נתן לומר דקרא דלא תבערו ללאו יצא ולחלק יצא אי משום דהבערה בכלל לא תעשה כל מלאכה היתה ולמה יצאת הא אצטריך למכתב קרא דלא תבערו משום בכל משבותיכם דדרשינן מינה בפרק קמא דיבמות ובסנהדרין מושבות דכתב רחמנא בשבת למה לי הלא שבת חובת הגוף הוא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל משום רבי ישמעאל אמר תלמיד א' לפי שנ' וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשב' ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמורות להלן במיתת ב"ד אף מושבות האמורות כאן במיתת ב"ד ואמר רחמנא לא תבערו כבר תרצו התוספות דהוי מצי למכתב בל ישנא אחריתי ולא לכתוב לא תבערו ולא הבנתי פירושן כי אם כיונו לומר שהיה לו לכתוב במקום הבערה מלאכה אחרת משאר מלאכות דשבת ובה יכתוב בכל מושבותיכם ללמד שאין מיתת בית דין דוחה שבת אכתי הוו דרשי לה רבי נתן ור' יוסי כפי מה שדרשו בהבערה למר ללאו יצאת ולמר לחלק יצאת דמ"ל הבערה מה לי שאר מלאכות. ושמא י"ל שכונתם לומר שהיה לו לכתוב בכל מושבותיכם בלאו דלא תעשה כל מלאכה דמיירי בכל מלאכות דשבת לומר מה להלן במיתת ב"ד אף כאן במיתת בית דין ואמר רחמנא לא תעשה כל מלאכה דהשתא לא שייך לומר למה יצא אך קשה דבשלהי פ"ק דשבת במתניתין דמאחיזין את האור במדורת בית המוקד אמרו מה"מ אמר רב הונא לא תבערו אש בכל מושבותיכם בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד ואי לאו לא תבערו ליכא למדרש מניה אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד והתוספת תרצו בזה דמשום דרשא דאבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד לא הוה צריך למכתב לא תבערו כלומר שאין הדרשא הזאת דרשא גמורה אלא אסמכתא בעלמא שהרי הטעם שאמרו מאחיזין את האור במדורת בית המוקד ולא בשאר המדורות אינו אלא משום גזרה דשמא יבואו להבעי' לאח' שתחשך ובמדורת בית המוקד ליכא למגזר דכהני' זריזין הם וכיון שאסורו בשאר מדורות אינו אלא מדבריהם עכ"ל שהדרשא הזאת שדרשו מקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד אינה אלא דרך אסמכתא א"כ משום הך דרש' לא הוה צרי' למכתב קרא דלא תבערו:
זה הדבר אשר צוה יי' לי לאמר לכם. הוסיף מלת לי אחר צוה יי' ומלת להם אחר לאמר מפני שבזולת תוספת לי היינו מפרשי' זה הדבר אשר צוה יי' לכם ואע"פ שלא נזכר בתורה בשום מקום וכמוהו רבים לפיכ' הוסיף לי שכבר נזכר זה בפירוש בפ' תרומה ותצוה וקצת מכי תשא ומי הכריחנו לפרש אותו לכם עד שנצטרך לומר שהכתו' העלים זכרו ובזולת תוספ' מלת לכם אחר מלת לאמר היינו מפרשי' לאמר לי כמלת לאמר בכל מקום שפירושו לאמר לו מלבד מועטים והם ידועי' לפיכך הוסיף מלת לכם מפני שמלת קחו הבא אחריו מור' שפירושו לאמר לכם:
על שם שלבו נודבו קרוי נדיב לב. אבל לא תקן כלו' בוי"ו של לבו שהיה ראוי להיו' כל נדיב לב:
את המשכן יריעו' התחתונות הנראות בתוכו קרוי משכן. שאע"פ שבשאר המקומות שם המשכן מור' על כללות הקרשים והאדנים והבריחים עם כל הד' מכסי' כאן מורה על העשר יריעות התחתונות הנראות בתוך חלל המשכן ולכן אחריו את אהלו את מכסהו כי שם המשכן מצאוהו על העש' יריעות התחתונות בפרט ואת המשכן תעשה עשר יריעות:
את אהלו הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג. וישאר מכסהו בעבור מכסה עורות תחשי' ועורות אלים יחד שאין לפרש שיריעות עזים ועורות אלים יחד נקראי' אהלו וישאר מכסהו בעבור מכסה עורות תחשים לבדו לפי שלא נקרא אהל בשום מקום רק יריעות עזים לבדן ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן ואלו שם המכס' נמצא על עורות אלים ועל עורות תחשים ועשית מכסה לאהל עורות אלים מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעל':
פרכת המסך פרכת המחיצה. לא פרכת הסכך הפרוס מלמעלה שהפרכת בכל מקום אינה אלא למחיצה אלא שהמסך נאמר פעם על הסכך ופעם על המחיצ' כמו הלא אתה סכת בעדו הנני סך את דרכך:
חור בנה של מרים היה. אין לתמוה היאך אפשר זה והלא בשנ' ההיא שולחו המרגלים והיה כלב בעלה של מרים אז בן מ' שנה כדכתיב בן מ' שנה אנכי בשלח משה עבד יי' אותי מקד' ברנע לרגל את הארץ ואיך יתכן שבתוך מ' שנה יוליד את חור וחור את אורי ואורי את בצלאל ושיהיה הוא האומן הגדול אשר מלא אותו השם רוח אלהי' בחכמ' ובתבונה ובדעת וגו' והלא אף אם נאמר שבצלאל האומן הגדול השלם בכל המעלו' הנזכרות לא היה רק בן י' שנה עדיין צריך שיהא כל אחד מכלב וחור ואורי בן ט' שנה כשעברו את נשותיהן כי כבר נמצא כזה בפסוק ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו שנכתב פרשתו ופרש' יוסף והם כ"ב שנה עד שירדו למצרים ובתוך אלה הכ"ב שנה הוליד יהודה את ער ואונן וגדל אונן עד שהי' לו זרע וכתי' וירבו הימים ואח' כך הרת' תמר וילדה פרץ וזרח ובא אל מצרים ולו שני בני' חצרון וחמול ואמרו רז"ל בפ' בן סורר שבדורות הראשונים היו מולידים מבן ח' וט' שנה אבל אין לומר דקטן דומיא דקטנה וכי היכי דקטנה מיעבר' וילדה כדתנן בפרק קמא דיבמות ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו איילוני' או שמיאנו שכבר ילדו ודייק גמר' מדקתני שכבר ילדו ולא קתני שכבר גדלו מכלל דקטנה מיעברא וילדה ואינ' מתה הה"נ איכא למימר דקטן אע"פ שאינו אלא בן ט' שנה מעבר ומוליד דא"כ למה הוצרכו ז"ל לומר שבדורות הראשונים מולידים מבן ח' וט' שנה דמשמע דוקא בדורות הראשונים אבל בדורות שלהם לא ואלו קטנה מיעבר' וילדה אף בדורת שלהם אבל החכם בן עזרא נדחק מפני קושי' הזאת ואמר ועל דרך הפשט איננו כלב בן יפנה כי אם כלב בן חצרון בראיות גמורות והמשכילים יבינום ובפסוק ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו כתב אין זו העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו וכמוהו משם נסעו הגדגד' בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי כו' והוצרכת אל הפי' הזה בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו למצרים רק כ"ב שנה והלא נולד אונן שהוא שני לבני יהודה וגדל עד שהיה לו זרע וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה עוד וירבו הימים גם הרתה תמר וילדה פרץ והוא בא אל ארץ מצרים ויש לו שני בנים:
