פסוק א:ויאמר אלהם וגו'. למה נאמר, לפי שנאמר ועשו לי מקדש, שומע אני בין בחול בין בשבת, ת"ל ויאמר להם ששת ימים תעשה מלאכה – בחול ולא בשבת .
(מכילתא)
פסוק א:אלה. תניא, רבנן דקסרי אמרי, סימן לל"ט מלאכות בשבת מן התורה – אלה. א׳ – חד, ל׳ תלתין, ח׳ – תמניא, שלא מתמנעין רבנן למדרש ה׳ לה׳, הרי ל"ט .
(ירושלמי שבת פ"ז ה"ט)
פסוק א:אלה הדברים. תניא, רבי אומר, דברים הדברים אלה הדברים, אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני .
(שבת צ"ז ב׳)
פסוק ב:יהיה לכם קודש. לכם קודש ולמקום חול .
(מכילתא)
פסוק ג:לא תבערו אש. תניא, הבערה בכלל כל המלאכות היתה, ולמה יצאה, להקיש אליה ולומר לך, מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה, ומכאן לחילוק מלאכות מן התורה בשבת .
(שבת ע׳ א׳)
פסוק ג:בכל משבותיכם. בכל משבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר באברים ופדרים .
(שם כ' א׳)
פסוק ג:בכל משבותיכם, ולהלן הוא אומר (פ׳ מסעי) והיו אלה לכם לחקת משפט לדרותיכם בכל משבותיכם, מה מושבות האמור להלן בית דין אף מושבות האמור כאן בית דין, מכאן למיתת ב"ד שאינה דוחה את השבת .
(יבמות ו׳ ב׳)
פסוק ג:ביום השבת. ביום השבת אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר ביו"ט .
(ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב)
פסוק ג:ביום השבת. ביום השבת אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר מע"ש לשבת .
(מכילתא)
פסוק יט:את בגדי השרד. א"ר חמא בר חנינא, מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקדש, אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט .
(יומא ע"ב ב׳)
פסוק יט:את בגדי השרד. מהו לשון שרד, א"ר שמואל בר נחמני, בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהם ומשרדין מהם כלום, ומאי היא – מעשה מחט .
(שם שם)
פסוק כב:כל נדיב לב. תניא, ר׳ יצחק אומר, מכאן רמז להתרת נדרים מן התורה ..
(חגיגה י' א')
פסוק כב:כל נדיב לב. תניא, מוצא שפתיך תשמור ועשית (פ׳ תצא) אין לי אלא שהוציא בשפתיו שהוא חייב, גמר בלבו מניין שהוא חייב ת"ל כל נדיב לב .
(שבועות כ"ו ב')
פסוק כב:כל נדיב לב. א"ר יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת, לטובה כתיב כל נדיב לב ולרעה כתיב (פ׳ תשא) ויתפרקו כל העם .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק כה:חכמת לב בידיה טוו. מכאן אמרו אין חכמה לאשה אלא בפלך .
(יומא ס"ו ב׳)
פסוק כה:בידיה טוו. מלמד שהטויה היא מלאכה המיוחדת לנשים [רמב"ם פכ"א מאישות ה"א].
פסוק כו:טוו את העזים. תני משמיה דר׳ נחמיה, שטוף מן העזים וטוו מן העזים , ואפילו הכי לענין שבת פטור, מאי טעמא, אין דרך טויה בכך, וחכמה יתירא שאני .
(שבת ע"ד ב׳)
פסוק כו:טוו את העזים. ת"ר, יריעות התחתונות של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, והעליונות של מעשה עזים, וגדול מה שנאמר בעליונות ממה שנאמר בתחתונות, דאלו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ואלו בעליונות כתיב בחכמה טוו את העזים .
(שם צ"ט א׳)
פסוק כז:והנשאים הביאו. תני נשיאים ממש, וכן הוא אומר (משלי כ"ה) נשיאים ורוח .
(יומא ע"ה א׳)
פסוק כז:והנשאים הביאו. תניא, א"ר נתן, בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה לטול עצה מנשיאי ישראל, והיו אומרים, אוי לנו שאין לנו שותפות במלאכת המשכן, עמדו והוסיפו דבר משלהם, שנאמר והנשאים הביאו את אבני השהם [אדר"נ פ' י"א].
פסוק ל:ראו קרא ה' בשם. א"ר יצחק, אין מעמידין פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכין בצבור, שנאמר ויאמר משה ראו קרא ה׳ בשם בצלאל, אמר ליה הקב"ה למשה, משה הגון לפניך בצלאל, אמר ליה, רבש"ע, אם לפניך הגון לפני לא כש"כ, אמר ליה, אעפ"כ לך אמור להם לישראל .
(ברכות נ"ה א׳)
פסוק לג:מלאכת מחשבת. תניא, נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע, לענין שבת פטור, מאי טעמא, מלאכת מחשבת אסרה תורה .
(ב"ק כ"ז ב׳)