תנ"ך על הפרק - דניאל יב - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

דניאל יב

841 / 929
היום

הפרק

וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִֽיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֮ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר׃וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם׃וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת׃וְרָאִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֙נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת׃וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה׃וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה׃וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ׃יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ׃וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים׃אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
יעמוד מיכאל. לבקש רחמים על ישראל: העומד. הרגיל לעמוד תמיד ללמד סניגוריא על ישראל: והיתה. אז תהיה עת צרה על ישראל אשר לא נהיתה עליהם מעת היתה לגוי עד העת ההיא הכי הקרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל יצר להם מאד כמ״ש ולקדישי עליונין יבלא וכו׳ (לעיל ו׳): ובעת ההיא. כאשר יצר להם מאד ימלט עמך ורק כל הנמצא כתוב בספר ימלט ר״ל הצדיקים ויראי ה׳ שנאמר בהם ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ וגו׳ (מלאכי ג): ורבים. על כי לא יעמדו בתחיה כ״א מהישרים לזה אמר ורבים ולא כולם: מישני וכו׳. יקיצו הרבה מן המתים יעמדו בתחיה ובדרך שאלה אמר לשון שינה והקצה: אלה. מהם יקיצו לחיי עולם ר״ל לחיות חיי נעימים עד עולם והם הצדיקים שבהם: ואלה. ומהם יקיצו לסבול חרפה ובזיון מתמיד עד עולם והם הרשעים שבהם: והמשכילים. החכמים שבהם יזהירו וכו׳: ומצדיקי הרבים. המלמדים דרך ה׳ לרבים הם יזהירו ככוכבים: לעולם ועד. חוזר גם על המשכילים: סתום הדברים. אף המעט שידעת מדברי הנבואה ההיא כתבם בדברים סתומים וברמזים: וחתום. כתבם בספר בדברים חתומים וכפל הדבר במ״ש לזרזו ולהזהירו ביותר: עד עת קץ ישוטטו וכו׳. עד בא עת קץ הגאולה הנה רבים ישוטטו בתנועת המחשבה להשכיל אמיתת הקץ ויתרבה הדעת לחקור ביותר וכאומר הנה יחקורו עד עת הקץ ולא ידעו מאומה אבל בבוא העת אז יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה: שנים אחרים. שני מלאכים אחרים מלבד המלאך הדובר בי: אחד הנה. מהעבר מזה: היאור. הוא נהר חדקל: ויאמר. אחד מהם אמר: לאיש לבוש הבדים. הוא המלאך הדובר בו כי כן ראוהו לבוש כמ״ש למעלה: אשר ממעל. אשר עמד ממעל וכו׳: עד מתי. ר״ל עד מתי יתאחר קץ המכוסה: ואשמע. שמעתי את האיש וכו׳ שהיה מדבר: וירם ימינו וגו׳. כדרך הנשבעים וכמ״ש הרימותי ידי אל ה׳ (בראשית יד): בחי העולם. בה׳ שהוא מחיה העולם ומעמידו: למועד מועדים וחצי. לזמן שני זמנים וחצי זמן: וככלות. וכאשר יכלה נפוצות כח עם קודש ר״ל כאשר ימורק העון ותכלה מהם נפצות הכח שהיה להם בקושי הגולה ויקבלו ישראל את המלוכה בארץ ישראל: ואני שמעתי. עם כי אני שמעתי דברי המלאך הנה לא אבין כמה הוא המועד: ואמרה. אל המלאך הדובר בי: מה אחרית אלה. מהו הקץ והסוף הנרמז במועדים האלה: לך דניאל. ר״ל לך משאלתך ולא תשאל עוד כי דברי הגאולה יהיו סתומים וחתומים ברמז לבל ידעוה עד עת קץ אבל בבוא הקץ יתחכמו הכל להבין הרמז: יתבררו. הדברים יתבררו ויתלבנו ע״י חוקרים ומחשבים ר״ל יחפצו לברר הדברים וללבן לדעת האמת: ויצרפו רבים. ר״ל רבים יחשבו אשר יצא חשבונם צרוף ומזוקק מבלי שגיאה: והרשיעו רשעים. ובעבור זה ירשיעו הרשעים לומר הואיל ולא בא המשיח בזמן אשר יצא לפי חשבונם שוב לא יבוא: ולא יבינו. לתלות הדבר בטעות החשבון: והמשכילים. אבל המשכילים יבינו לתלות הדבר בטעות החשבון ולא יתייאשו מן הגאולה: ומעת. גם אלה דברי המלאך שאמר לו מן העת אשר נתבטל התמיד בחורבן הבית השני ונגזר לתת במקום המקדש את המשוקץ ומושתק כאבן: ימים. ר״ל מן העת ההיא מנה ימים אלף וכו׳ ולא ידענו אם ימים ממש או שנים ומה יהיה אז: אשרי המחכה. אשרי למי שמחכה לה ויגיע אליה וחוזר ומפרש התקוה בהגעה יהיה לימים אלף וכו׳ וגם זה לא ידענו כמוהו ואם דניאל אמר שמעתי ולא אבין והמלאך השיבו סתומים וחתומי׳ הדברי׳ ואיך א״כ נדעם אנחנו: לך לקץ. ר״ל בעת ימלאו ימיך תלך לבית עולמך אשר הוא קץ לכל בשר ושם תנוח עם הצדיקים ותעמוד בתחיה לקחת גורלך הניתן לחלקך אחר התחיה ואמר בל׳ בני אדם החולקים ע״פ גורל: לקץ הימין. ר״ל העמידה בתחיה ולקיחת הגורל תהיה בסוף הימים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך