"כי סתֻמים וַחֲתֻמים הדברים עד עת קץ"

הקדמה

נאמר בפרקנו: "כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ".

א. אי אפשר לדעת את הקץ

כתב על כך הרמב"ם באיגרת תימן דברים נפלאים:

מה שזכרת מדבר הקצים... תחילת מה שיש עליך לדעת, שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם. כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל יב, ט): 'כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ'.
אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו, כבר קדם הנביא להודיע ענין זה, ואמר: 'ישוטטו רבים ותרבה הדעת' (שם, ד), כלומר: ירבו הדעות והסברות בו.
וכבר באר הקדוש ברוך הוא על ידי נביאיו, שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח, ויעברו הקצים ולא יתקיימו, ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בענין זה, ואמר: אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר - הוסיפו בו תקוה! שכן אמר: 'כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה - חכה לו, כי בא יבא, לא יאחר' (חבקוק ב, ג).

ב. התאריכים השונים לגאולת מצרים

המשיך הרמב"ם וכתב:

ודע שהקץ שבאר הקדוש ברוך הוא אותו בביאור, כלומר: גלות מצרים, שאמר: 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה' (בראשית טו, יג), לא נודעה אמיתתו, ונפל בו ספק:
מהם מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים,
ואחרים חשבו משהתחיל השעבוד, והיא שנת שבעים לאחר שירד יעקב אבינו למצרים,
ואחרים חשבו אותן משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם אבינו, והוא מעמד בין הבתרים.
וכשמלאו ארבע מאות למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים קצת בני ישראל, קודם שעמד משה רבנו שלושים שנה, ועלה בדעתם שכבר תם הקץ, והרגום המצרים והכבידו עליהם השעבוד. כן הודיעונו חכמים זכרונם לברכה. ועל האנשים ההם אשר טעו בחשבונם ודמו שכבר באה הגאולה ויצאו, אמר דוד: 'בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב' (תהלים עח, ט). והקץ האמיתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, שהוא זרע אברהם, שנאמר: 'כי ביצחק יקרא לך זרע' (בראשית כא, יב), ואמר יתברך: 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאו שנה' (בראשית טו, יג), ובזמן הגלות - ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום. כך הוא פירוש הפסוק: והיו ארבע מאות שנה לגרות, ולא לשעבוד, ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול, ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשוה.

ג. הקל וחומר לגאולה העתידה מגאולת מצרים

המשיך הרמב"ם וכתב:

ואתה דן מקץ זה קל וחומר: ומה הקץ הזה, שנודע זמנו והתבאר, לא ידעוהו - כל שכן הקץ הזה הארוך, שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה: 'הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור' (תהלים פה, ו), ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזו (כד, כב): 'ואספו אספה אסיר על בור, וסגרו על מסגר, ומרב ימים יפקדו'. ובאר לנו דניאל עמק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, ולפיכך מנעונו החכמים זכרונם לברכה מלחשוב הקצים לביאת משיח, לפי שיכשל בהם ההמון, ושמא יטעה בראותו שבאו הקצים ולא בא. וכן אמרו החכמים זכרונם לברכה: תפח רוחם של מחשבי קצים! לפי שהם תקלה לעם, לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בגאולה השלמה.