תנ"ך על הפרק - דניאל יב - "כי סתֻמים וַחֲתֻמים הדברים עד עת קץ" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

דניאל יב

841 / 929
היום

הפרק

וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִֽיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֮ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כָּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר׃וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם׃וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃וְאַתָּ֣ה דָֽנִיֵּ֗אל סְתֹ֧ם הַדְּבָרִ֛ים וַחֲתֹ֥ם הַסֵּ֖פֶר עַד־עֵ֣ת קֵ֑ץ יְשֹׁטְט֥וּ רַבִּ֖ים וְתִרְבֶּ֥ה הַדָּֽעַת׃וְרָאִ֙יתִי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל וְהִנֵּ֛ה שְׁנַ֥יִם אֲחֵרִ֖ים עֹמְדִ֑ים אֶחָ֥ד הֵ֙נָּה֙ לִשְׂפַ֣ת הַיְאֹ֔ר וְאֶחָ֥ד הֵ֖נָּה לִשְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת׃וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה׃וַאֲנִ֥י שָׁמַ֖עְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲדֹנִ֕י מָ֥ה אַחֲרִ֖ית אֵֽלֶּה׃וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ׃יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ׃וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים׃אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"כי סתֻמים וַחֲתֻמים הדברים עד עת קץ"

הקדמה

נאמר בפרקנו: "כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ".

א. אי אפשר לדעת את הקץ

כתב על כך הרמב"ם באיגרת תימן דברים נפלאים:

מה שזכרת מדבר הקצים... תחילת מה שיש עליך לדעת, שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם. כמו שבאר דניאל ואמר (דניאל יב, ט): 'כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ'.
אבל רוב ציור קצת החכמים על זה ועלה ברעיוניהם שהשיגוהו, כבר קדם הנביא להודיע ענין זה, ואמר: 'ישוטטו רבים ותרבה הדעת' (שם, ד), כלומר: ירבו הדעות והסברות בו.
וכבר באר הקדוש ברוך הוא על ידי נביאיו, שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח, ויעברו הקצים ולא יתקיימו, ואחר כך הזהירנו מלהסתפק בענין זה, ואמר: אל יעציבו אתכם אם לא יעלה חשבונם, אבל כל מה שיוסיף להתאחר - הוסיפו בו תקוה! שכן אמר: 'כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה - חכה לו, כי בא יבא, לא יאחר' (חבקוק ב, ג).

ב. התאריכים השונים לגאולת מצרים

המשיך הרמב"ם וכתב:

ודע שהקץ שבאר הקדוש ברוך הוא אותו בביאור, כלומר: גלות מצרים, שאמר: 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה' (בראשית טו, יג), לא נודעה אמיתתו, ונפל בו ספק:
מהם מי שסבר שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים,
ואחרים חשבו משהתחיל השעבוד, והיא שנת שבעים לאחר שירד יעקב אבינו למצרים,
ואחרים חשבו אותן משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם אבינו, והוא מעמד בין הבתרים.
וכשמלאו ארבע מאות למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים קצת בני ישראל, קודם שעמד משה רבנו שלושים שנה, ועלה בדעתם שכבר תם הקץ, והרגום המצרים והכבידו עליהם השעבוד. כן הודיעונו חכמים זכרונם לברכה. ועל האנשים ההם אשר טעו בחשבונם ודמו שכבר באה הגאולה ויצאו, אמר דוד: 'בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב' (תהלים עח, ט). והקץ האמיתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, שהוא זרע אברהם, שנאמר: 'כי ביצחק יקרא לך זרע' (בראשית כא, יב), ואמר יתברך: 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאו שנה' (בראשית טו, יג), ובזמן הגלות - ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום. כך הוא פירוש הפסוק: והיו ארבע מאות שנה לגרות, ולא לשעבוד, ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול, ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשוה.

ג. הקל וחומר לגאולה העתידה מגאולת מצרים

המשיך הרמב"ם וכתב:

ואתה דן מקץ זה קל וחומר: ומה הקץ הזה, שנודע זמנו והתבאר, לא ידעוהו - כל שכן הקץ הזה הארוך, שפחדו הנביאים וחרדו מרוב אריכותו, עד שאמר הנביא על דרך התמה: 'הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור' (תהלים פה, ו), ואמר ישעיהו כשספר אריכות הגלות הזו (כד, כב): 'ואספו אספה אסיר על בור, וסגרו על מסגר, ומרב ימים יפקדו'. ובאר לנו דניאל עמק ידיעת הקץ והיותו סתום ונעלם, ולפיכך מנעונו החכמים זכרונם לברכה מלחשוב הקצים לביאת משיח, לפי שיכשל בהם ההמון, ושמא יטעה בראותו שבאו הקצים ולא בא. וכן אמרו החכמים זכרונם לברכה: תפח רוחם של מחשבי קצים! לפי שהם תקלה לעם, לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחת חשבונם.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בגאולה השלמה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך