תנ"ך על הפרק - אסתר ו - אבן עזרא (נוסח נוסף)

תנ"ך על הפרק

אסתר ו

825 / 929
היום

הפרק

בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר׃וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא׃וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
בלילה ההוא. חלילה חלילה שיאמין אחד מחכמינו כי השם יישן, רק הדרש שהשם לא יישן ושומר ישראל שהביא סבות לנדד שנתו של אחשורוש עד שינצלו ישראל:ספר הזכרנות דברי הימים. כעץ הדעת טוב ורע, היין החמה, ולא הזכיר שהובאו הספרים דרך קצרה כמו ויואל משה לשבת:וימצא כתוב. חשב המלך שלא נדדה שנתו רק בעבור ששגג ולא שילם גמול למטיב לו, או נקרא הספר להרויח דעתו:ויאמר וגו’ מה נעשר יקר. שם עומד על כן הוא קמוץ, וטעם יקר כבוד וטעם גדולה עושר:לא נעשה עמו דבר. לא זה ולא זה. וזה היה בבקר כי בלילה אין מנהג השרים לבוא אל ארמון:ויאמר המלך מי בחצר. כאשר נמצא חצר בלא זכר פנימית לעולם היא החיצונה, ודרך דרש אשר הכין לו לנפשו כמו ונשא השעיר עליו:ויאמרו נערי המלך וגו’ ויאמר המלך יבוא. דרך מוסר המלוכה לעמוד השר אע"פ שאיננו לפני המלך על כן כתוב עומד:ויבוא המן. יש אומרים בעבור ויאמר המן בלבו שזאת המגלה כתבה מרדכי ברוח הקדש, ויש אומר כי הוא אמר זה שהיה בלבו לאוהביו ולאשתו, ולפי דעתי שזאת דרך סברא:ויאמר וגו’ אשר המלך חפץ ביקרו. תחסר מלת הוא, כי הוא שם התואר כמו ומושל בגוים:יביאו. המשרתים כמו אשר ילדה אותו ללוי במצרים:בו. בעבורו כמו אשר אני רוכב עליה [צ"ל בה והמאמר קשה להולמו], כי בעבורה יקרא רוכב. יש דרש על כתב המלכות, ור' מרינוס אמר שהמלות הפוכות והנכון וכתר המלכות אשר נתן בראשו, והנכון בעיני שאיננו הפוך, וככה פירושו שירכיבהו על סוס ידוע שרכב עליו המלך ונתן על ראש הסוס כתר מלכות על כן לא הזכיר הכתר במעשה, כי יספיק זכר הסוס הנודע, כי ככה מנהג מלכי פרס, והעד שאמר לו המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת, א"כ למה יחסר הכתר:ונתן הלבוש. שם הפועל, הפרתמים פרסית:והלבשו. השר עם משרתיו:ברחוב העיר. שושן או עילם:ויאמר המלך. יתכן להיות מהר צווי ויחסר מן מלת קום כמו קום קרא אל אלהיך או יהיה שם כמו לא תוכל כלותם מהר:וטעם אל תפל דבר שיקרא לפניו:ויקח המן וגו’ וילבש. הוא לבדו ולא כאשר אמרו והוא הרכיבו לבדו:וישב וגו’ אל ביתו אבל וחפוי. כסה ראשו שלא ישא עיניו ולא יראה מרחוק בעבור בשתו וכלמתו:ויספר המן לזרש. בתחלה שנתנה העצה לתלות את מרדכי:וחכמיו. אמרו קודם האשה כי האשה אינה מתפחדת ולא תרצה לומר דבר רע:וטעם אם מזרע היהודים על דעת רבים אם הוא מזרע היהודים שהרגו אגג ועמלק, כי השאלה היא הלא כתוב מרדכי היהודי, ויש אומרים כי המתיהד יקרא יהודי:עודם וגו’ ויבהלו. להביאו מהרה, ויש לשאול למה לא אמרה אסתר למלך במשתה הראשן מה שאמרה ביום השני, התשובה כי היתה מתפחדת מאוד בעבור גודל מעלת המן ופחדה שתזיק לנפשה ולא תועיל לעמה, והנה ראתה שהתענו היהודים אשר בשושן והשם לא קבל תפלתם כי לא ראתה סימן הקבלה, איחרה לדבר אולי ישמע עוד השם את תפלתם וכאשר ראתה שהחל המן ליפול סר הפחד ממנה ואמרה המן הרע הזה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך