פסוק א:וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מקום ההקרבה המרכזי מעֲצֵי שִׁטִּים, חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. גובהו הנמוך — פחות מקומתו של אדם ממוצע — שאינו פרופורציונלי לשטחו הגדול, הביא אחדים לפרש ששלוש האמות האמורות כאן אינן מציינות את מלוא גובהו אלא חלק מסוים ממנו, משפת מקום הילוך הכהנים ('הסובב') עד גג המזבח.
פסוק ב:וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו. לפי מסורת חכמים הקרנות עשויות בליטות ישרות ורבועות עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו. מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו. הקרנות אינן עשויות מתוספת חומר, אלא הן בנויות מתוך העצים שמהם ייעשה גוף המזבח. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ— את המזבח כולו נְחֹשֶׁת.
פסוק ג:וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו, סיריו כדי לְדַשְּׁנוֹ, לסלק ממנו את הדשן, הפיח והפסולת הנותרים מן הקרבנות וְיָעָיו, כלים לגריפת הדשן וּמִזְרְקֹתָיו, כלי קיבול לאיסוף דם הקרבנות ולזריקתו על המזבח וּמִזְלְגֹתָיו, כלים הדומים למזלגות של היום, אך גדולים מהם שנועדו להנחת חתיכות הבשר על המזבח או להפיכתן וּמַחְתֹּתָיו, מעין כפות לחתיית גחלים והעברתם ממקום למקום. לְכָל כֵּלָיו, את כל הכלים האלה תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת.
פסוק ד:וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר, משטח מנוקב ככברה, מַעֲשֵׂה, עשוי רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת. נוסף על ציפוי הנחושת של המזבח. וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו של המזבח, שישמשו להשחלת מוטות הנשיאה בהן.
פסוק ה:וְנָתַתָּה אֹתָהּ— את הרשת הזאת תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ, הבליטה המקיפה את המזבח מן הקיר שלו החוצה, מִלְּמָטָּה. וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ. חלקה העליון של הרשת יתחיל מתחת לכרכוב שבחלקו העליון של המזבח, וחלקה התחתון של הרשת יגיע עד חצי גובה המזבח.
פסוק ו:וְעָשִׂיתָ בַדִּים, מוטות לַמִּזְבֵּחַ, בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת.
פסוק ז:וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת שעל הרשת כנגד קצות המזבח, וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ בנשיאתו ממקום למקום.
פסוק ח:נְבוּב לֻחֹת, מסגרת חלולה, ללא תחתית ומכסה של לוחות עץ מצופים נחושת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. כאשר יעמידו אותו במקום, ימלאוהו באדמה; וכשיצאו לדרך, ירוקנו אותו מן האדמה ויישאו רק את המסגרת בבדים. כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר, כֵּן יַעֲשׂוּ בני ישראל.
פסוק ט:וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן, לִפְאַת, לצד נֶגֶב תֵּימָנָה, דרום קְלָעִים, מעין וילון המיועד בעיקר להסתרה, לֶחָצֵר. הקלעים עשויים מקליעתם-קשירתם של חבלי שֵׁשׁ, פשתן מָשְׁזָר, קלוע. מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ היריעה הקלועה לַפֵּאָה הָאֶחָת, לצד האחד,
פסוק י:וְעַמֻּדָיו של השש, שממנו ייקלעו היריעות הללו, או: של החצר עֶשְׂרִים. את הקלעים יתלו על עשרים עמודים שהמרחק ביניהם חמש אמות. וְאף אַדְנֵיהֶם, המחזיקים את העמודים עֶשְׂרִים, והם ייעשו מנְחֹשֶׁת ולא מכסף כמו האדנים הפנימיים. לעומת זאת, וָוֵי הָעַמֻּדִים, שעליהם יתלו את הקלעים, וַחֲשֻׁקֵיהֶם, החישוקים שהקיפו את העמודים לקישוט או למניעת התבקעות — ייעשו כָּסֶף.
פסוק יא:וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ — קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ וְעַמּוּדָיו עֶשְׂרִים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת. וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם — כָּסֶף.
פסוק יב:וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם, מערב, שגם הוא צד סגור — קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה, עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה, באותה מתכונת.
פסוק יג:וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה, אף הוא חֲמִשִּׁים אַמָּה.
פסוק יד:אולם, כיוון שבמרכזו נתון שער החצר — וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף, בצד אחד של השער, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה.
פסוק טו:וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית, צד השער השני חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אמה קְלָעִים, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה.
פסוק טז:וּבאמצע, לְשַׁעַר הֶחָצֵר — מָסָךְ מפואר עֶשְׂרִים אַמָּה, שייעשה מתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, פשתן, הכול מָשְׁזָר ומַעֲשֵׂה רֹקֵם. עַמֻּדֵיהֶם, המחזיקים את המסך אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה. בפתח לא יהיה שער כבד, אלא מסך מקושט בלבד, המיועד להסטה או לגלילה לשם כניסה אל החצר.
פסוק יז:כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים, מוקפים חישוקי כֶּסֶף, וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת.
פסוק יח:אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה, וְרֹחַב החצר חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים, חמישים משני צדיה. חצר המשכן תהיה מלבן מדויק. וְקֹמָה, גובה קלעי החצר יהיה חָמֵשׁ אַמּוֹת והם משֵׁשׁ מָשְׁזָר, וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת.
פסוק יט:לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ, הכלים הנדרשים להכנתו, להקמתו ולפירוקו או לתחזוקתו וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר, הנצרכות להחזקת המשכן, שכן אם תישוב ביריעות ובקלעים רוח, היא עלולה להפכם למעין מפרשים, ולהסיע את המבנה כולו ממקומו — כל הכלים הקבועים והיתדות עשויים מנְחֹשֶׁת. ייתכן שפסוק זה בא להדגיש שאין בהם כלי ברזל כלל.
פסוק כ:וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, נקי, כָּתִית. הכתיתה היא הכאה על הזיתים הבשלים, שבעקבותיה ניגר מן הזיתים שמן. זהו שמן מובחר ונקי יותר מן השמן המופק באמצעות כתישה ולחיצה במכבש. השמן מיועד לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
פסוק כא:בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר מכסה עַל הָעֵדֻת, בקודש יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה'. הנרות יודלקו בערב, והם יישארו דולקים במשך הלילה. חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הכהנים חייבים להדליק את הנרות, ועל בני ישראל מוטלת החובה לספק תדיר את השמן לנרות אלו. ייתכן שהתמורה בזהותם של משרתי ה' כרוכה בהקמת המשכן, אך אולי היא נובעת מחטא העגל, שבו חטא העם כולו מלבד שבט לוי. על מעשה העגל יסופר רק בהמשך, אבל לפי דעותיהם של חלק מן החכמים, הוא התרחש עוד קודם שה' ציווה על מלאכת המשכן, ובעקבותיו נדרשה הקמתו של משכן לה' בקרב המחנה.
